לפני 19 שנים, נפטר אבי בן ה-64, באופן פתאומי למדי, ממש לפני הימים הנוראים. אין צורך להסביר שהיה לי קשה להתרכז כראוי בתפילות החגים. כשהגיע חג שמחת תורה, הרגשתי שאינני מסוגל להצטרף ליתר האנשים בבית הכנסת, שרקדו עם ספרי התורה. עמדתי שם בפינה, מדוכדך וכאוב, ופתאום נזכרתי בסיפור המדהים הבא:
אחת הדמויות ההרואיות שהתגלו בשואה הייתה זו של הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מקלויזנבורג, רומניה. לפני, אחרי ואפילו במשך ההתנסויות המזוויעות ביותר שהוא עבר תחת ידיהם של הנאצים, הרבי מקלויזנבורג נערץ על הכל בשל גאונותו הרבה, מסירותו חסרת הפניות לרווחת האומללים ביותר, דבקותו היהודית ומנהיגותו האמיצה.
הדבר לא נעלם מעיני הגרמנים, והם נתנו לרבי "יחס מיוחד", שכלל אלימות יתרה ואכזריות מוגברת.
הודות לשם שיצא לו כרב גדול לפני המלחמה, אנשים היו נמשכים אליו ומבקשים את עצתו והכוונתו אפילו בתוך המחנות. הדבר לא נעלם מעיני הגרמנים, והם נתנו לרבי "יחס מיוחד", שכלל אלימות יתרה ואכזריות מוגברת. הרבי סיכן את בריאותו היקרה בכך שלא אכל מזון לא כשר או כזה שאולי הכינו אותו יחד עם מזון לא כשר, ודרך קבע היה משתמש במנת המים הזעומה שלו כדי ליטול את ידיו לפני אכילת לחם. כל זאת, כאשר בד בבד הוא מעודד את כל האחרים לשמור על חייהם באכילת כל דבר שעליו הם יכולים להניח את ידיהם-הלא-נטולות, כשר או לא כשר. מעריציו ובני עדתו השתדלו להגן על הרבי וסיכנו את חייהם כדי לסייע לו בכל דרך שיכלו. הם היו מוצאים לעתים קרובות דרכים שיאפשרו לו לשמור את השבת ואת החגים האחרים, כשהם לוקחים על עצמם את מכסת העבודה שלו בנוסף על זו שלהם.
פעם התאפשר לרבי להימנע מעבודה בשני ימי החג האחרונים של סוכות (בחו"ל יש יום טוב שני של גלויות), הודות לתוכניותיהם המתוחכמות של שכניו לדרגש. אבל איכשהו הגיעה לגרמנים ידיעה על התחבולה, והם אילצו את חסידיו לעמוד ולהתבונן כיצד הם מכים אותו בצורה כל כך אלימה, עד שאף אחד לא האמין שהרבי יעמוד בהשתוללות האכזרית וייצא ממנה חי. הנאצים לא הרשו לאף אחד לבוא לעזרתו של הרב הלברשטאם, אפילו אחרי ש'גמרו איתו'. הם הצעידו את כולם לעבודה, מותירים את הרבי עם ירך שבורה על רצפת הצריף.
כשהגיע הלילה, חזרו האסירים היהודיים לצריפים בכבדות ובחשש, בהנחה שהם עומדים להתאבל על מותו של הרב שלהם. במקום זה, הם גילו שהאדמו"ר הצליח, באופן נסי ממש, לגרור את עצמו אל העמוד, להיאחז בציפורניו ולהתרומם כמעט לעמידה. הם מצאו אותו מתנודד קדימה ואחורה כששפתיו לוחשות בצרידות. "רבי, מה אתה עושה?!" שאלו אוהביו. "תן לנו להביאך לדרגש, כדי שתוכל לנוח!"
הרב ביטל את דבריהם בתנועת יד. "בניי, היום שמחת תורה," הוא מלמל. "בואו, תרקדו אתי."
התקדמתי לאטי אל תוך מעגל הגברים שאימצו את התורה אל ליבותיהם, ובאותו ליל שמחת תורה, חגתי שוב ושוב במעגלים, כאשר בדמיוני אני מחולל עם הרבי.
(13) משה קיזלשטיין, 25/9/2013 01:09
חולק על המסקנה.
(12) אנונימי, 9/10/2012 14:22
מרגש עד דמעות
(11) בת שבע פריי, 7/11/2011 19:53
ספר הזכרונות של הרב מקלויזנבוג
שלום, אבי היה יחד עם הרב בצריפים ובמחנות. אשמח לקבל פרטים על שם הספר שבו כתובים האירועים על מנת ללמוד יותר על הנעשה. תודה מראש בת שבע
דוד, 6/10/2012 21:43
ספר לפיד אש
ספר לפיד אש זה ספר מוסמך שיצא ע"י הרב יחזקאל פרנקל על מאורעות חייו של האדמו"ר מקלויזנבורג זצוק"ל.
נחום, 6/10/2012 22:41
יש ספר שנקרא לפיד האש על האדמו"ר זצ"ל
(10) בן ציון, 19/10/2011 08:54
הלכה
ילדיי באבל על אימם ז"ל. ההלכה היא שלפי האשכנזים(גשר החיים ועוד)אסור לאבל לרקוד בשמחה תורה-ויש אוסרים גם ההקפות בחול המועד-כיון שאין זה בפרהסיא.הספרדים מתירים לרקוד
(9) מיכה הכהן, 18/10/2011 11:19
מרגש מאוד-מסירות נפש עד קץ!!!
(8) תהילה, 2/10/2010 21:57
מה יש לכם???
לכל מעירי ההערות קודם כל מותר לאבל להשתתף בהקפות אבל לא בהקפות שניות כשיוצא החג כי אין אבלות בחגים ושבתות דבר שני עם כל הכבוד תקרא נכון הרב אמר להם כן לאכול כדי להציל עצמם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו זאת בעייתו הרב מסמל פה דמות מופת והערכה לא מבינה מה פיסםסתם פה??
(7) עדי, 29/9/2010 14:42
מרגש ומרומם,אשריך בעיני גם אביך היה מאושר בשמים שהצלחת לחגוג עם התורה. שנה טובה וחג שמח
(6) יצחק, 28/9/2010 23:50
סיפור לא מדויק
לכל הקוראים בבקשה תקראו את הסיפור המדויק מתוך הספר לפיד אש ותבינו שיש אנשים בעולם שמסוגלים להידבק בקב"ה בצורה בלתי רגילה חג שמח
(5) רוכמן-שמקה מזל, 28/9/2010 17:34
לרקוד עם ספר תורה בורשה של היום
אני מקנאה באנשים שיש להם מקור נובע בדמות של רב גדול. אני אשה חילונית מסורתית שנשואה לבחור יליד פולין שהוריו עברו את השואה וביחד עם כל המשפחה נסענו לפולין לטיול שורשים,זה היה בשבוע של סוכות אחרי שסובבנו את כל המחנות הגענו לורשה ,בני הצעיר התעקש להוביל אותנו לבית הכנסת היהודי בורשה (הוא הכירו מהטיול שעשה עם בית הספר)שלא נראה מהרחוב הראשי ויש צורך לעבור לאחת הסימטאות כדי להגיע לבית הכנסת מצד אחד כלפי הרחוב הראשי הבניין נראה בנלי לחלוטין ,אך כשבאים מסביב דרך סימטה אחורית מגלים בית כנסת מפואר,היתה עליו שמירה ולא נתנו לנו להיכנס בטענה שזהו יום של חג ולא נותנים להתקרב לבית הכנסת לאנשים זרים וביחוד תיירים,התחננו להיכנס והשומרים הגויים בשום אופן לא נתנו לנו להיכנס,בעלי דובר פולנית ואמר להם אנחנו מארץ ישראל ורוצים להתפלל ביום החג כי נזכרנו שזהו יום שמחת תורה,אך ללא הועיל בחוץ עמדה אישה יהודיה שחיכתה שבעלה יצא ויכניס אותה לתוך בית הכנסת,כאשר נפתחה הדלת היא מיד רצה לרב ואמרה לו שיהודים מארץ ישראל רוצים להצטרף לתפילה,הרב הנרגש פתח את דלת בית הכנסת עם כל הקהל יצא לקראתנו בשירה ובשמחה ובקריאות "ברוך הבא" אנו הנשים עלינו לעזרת הנשים כשאני מביטה למטה ורואה את בני הגדול,נשוי שאפילו כשעלה לתורה ביום חתונתו לא רצה לשאת ספר תורה ופה ראה זה פלא מחזיק בידו ספר תורה לחג ברקודים עם כל הקהל,בני הצעיר עם ספר תורה וחבר אטאיסט ,גם נוא ספר תורה מיד פרצתי בבכי שלא ידעתי מאיפה זה בא מההתרגשות העצומה והשמחה של שמחת תורה ,הרבנית בחורה צעירה החזיקה אותי בידי ואמרה לי גם את תחזיקי היום ספר תורה והוליכה אותי למטה למעגל של נשים ומסרה בידי ספר תורה בהתחלה קצת פחדתי ומילמלתי מתוך בכי אני לא יכולה להחזיק אני לובשת מכנסים ולא עם כיסוי ראש ,אך היא הרגיעה אותי ואמרה לי לא לחינם הגעת עד פולין כדי להשתתף בשמחת תורה,וכך היה יצאנו לרחבת בית הכנסת ושם ערכנו הקפות בשירה ורקודים שבכל חיי לא רקדתי סביב ספר תורה כי תמיד לא נתנו לנו להתקרב בשל היותנו נשים.אני מודה לאותה רבנית כי בכך היא קרבה אותי עוד יותר לדתי היהודית ולא הרחיקה אותי ונשארתי עם האמונה שלא לחינם נסעתי לטיול לפולין כי אם להיות גאה בעמי ויודעת שאנו מוקפים בניסים אנו רק צריכים לראות אותם.
(4) גילה, 28/9/2010 17:34
הסיפור ריגש וחיזק אותי מאד. בכיתי והתפללתי לבורא עולם
שזכותו של הרב הצדיק הקדוש תגן על כל עם ישראל ושיהיה סוף לצרותינו בגאולה השלמה בטוב הנראה והנגלה !!! אבא יקר רחם עלינו על בניך, על עמך!!!
(3) אנונימי, 3/10/2007 05:38
הבהרה הלכתית
למיטב ידעתי, יתום בתוך שנת אבל אינו משתתף בהקפות בשמחת תורה. ראוי להדגיש זאת כדי שלא להטעות את הרבים.
(2) שירי, 25/9/2007 06:22
מדהים
סיפור ממש נוגע ללב. ריגש אותי מאוד.
(1) אסף, 23/9/2007 09:40
אני זה שלא בסדר כניראה.
אני שומע סיפורים כאלה על אנשים ואני רואה את החלק הרע שבהם. לא יודע למה דווקא אני מתמקד ברע. בד"כ אני מתמקד בטוב, או מנסה. אבל כשאני שומע סיפורים הירואים אני כאילו רוצה להוציא את האויר מהבלון. וככה יצא שמבחינתי, הרב הזה לא היה בסדר. הוא התנהג בעצמו בדרך שונה משהתנהג בחסידיו. אם זה טוב לחסידיו לאכול לא כשר- אז שגם כבוד הרב יאכל. ואם צריך לחטוף מכות ולחסוך במים- שכולם יחסכו.
אני לא מבין את גישתו ועוד יותר אני לא מבין למה מעריצים אותו.
דבר אחד אני ממש שמחתי לשמוע בכתבה הזאת.
שנאחזת בסיפור(לא חשוב איזה סיפור ועל מי ועל מה), והתעלית ממנו. קיבלת כוחות. אפילו אני לא מסכים עם מקור הכוחות, אני ממש שמח לשמוע שאנשים שואבים כוחות. שיש להם מקור נובע.
אני מאחל לך שתמיד תיראה את הדברים הטובים ותמיד יהיה לך מהיכן לשאוב כוחותיך.
תודה על הסיפור(:
מעורר השראה.