בני בן השלוש נהנה לשחק איתי משחק חדש, שהתחלנו לשחק בראש השנה. הוא נוקב בשמו של רגש מסוים ואז שנינו מציגים כאילו ככה אנחנו מרגישים. הוא אומר "אמא, בואי נכעס!" ושנינו עושים פנים "כועסים" ואומרים "אררר" או "אמא, בואי נהיה מופתעים!" ושנינו פוערים את עינינו ופיותינו בהבעת תדהמה של איילה מול אורות רכב.

בעקבות אותו המשחק שמתי לב לדבר מעניין, שגם חימם את ליבי וגם עורר אותי לחשוב על תקופת החגים. כשהבן שלי רוצה לשחק "עצוב", הוא מבקש רק ממני להיות עצובה, "אמא, את תהיי עצובה". וכשאני עושה את הפרצוף הכי עצוב שלי, ומציגה כאילו אני בוכה (וכבוגרת בית ספר לדרמה, תאמינו לי שאני יודעת לשחק עצובה), הבן שלי כורך את זרועותיו סביבי בחיבוק הכי מתוק ואומר, "אל תהיי עצובה, אני איתך". ואם אני ממשיכה לבכות, הוא אומר, "אל תדאגי. אני כאן. הכל יהיה בסדר."

שיחקנו המון במשחק הזה בין ראש השנה ליום כיפור, ומצאתי שהוא נגע בי בצורה עמוקה מאוד. לא רק שאני מתרגשת שהבן שלי יכול לגלות כזאת אמפתיה חמודה כלפי הזולת כבר בגילו, למרות שזה כשלעצמו נפלא, אלא חשבתי שלמעשה אני באמת עצובה בתקופה הזאת - כשאני חושבת על כל השגיאות שעשיתי ועל האנשים בהם פגעתי במשך השנה. האם הם יסלחו לי באמת? האם א-לוהים באמת יסלח לי? העבודה הרוחנית של ראש השנה ויום הכיפורים לפעמים מותירה אותנו עצובים, אבל בסוף יום הכיפורים, אם באמת עשינו תשובה והשתנינו, אז לא-לוהים יש עבורנו מסר אחר - מסר של חיבוק.

כשהבן שלי חיבק אותי ואמר לי שהוא איתי ושהכל יהיה בסדר, הרגשתי כאילו זה מה שא-לוהים היה רוצה שאני אדע. ופתאום, הבנתי שהוא באמת אומר לנו את זה - בסוכות.

סוכות הוא חג מדהים. אנחנו מצווים לגור בסוכות ארעיות מחוץ לבתינו החמימים והמפנקים, מחוץ לתחומי הנוחות הפנימיים החמימים והמפנקים שלנו, ולשמוח. כן, אנחנו מצווים לשמוח. איך זה יכול להיות?

הסוכה היא חיבוק של סליחה מא-לוהים

למען האמת זה די פשוט. לפני כמה ימים א-לוהים סלח לנו, וכמו שהרב שלמה קרליבך היה אומר, מאוד נחמד שסולחים לך, אבל כשסולחים לך ואז נותנים לך חיבוק גדול, אתה מבין שהסליחה היא אמיתית ומכל הלב. הסוכה היא חיבוק של סליחה מא-לוהים.

הסוכה היא גם חיבוק של חידוש ההבטחה. אנחנו מוקפים במצווה שמחברת אותנו לא-לוהים, לעבר ולעתיד. אנחנו יודעים שיהודים בכל העולם ובכל הזמנים בנו סוכות כדי להזכיר לעצמם שלמרות שכמעט כל דבר בחיינו ארעי, בורא עולם תמיד נמצא איתנו.

כשאנחנו יושבים בסוכה עם המשפחה והחברים, אנחנו יכולים ממש לחוש שא-לוהים אומר לנו, ובפרט בזמנים מטרידים וחסרי יציבות אלה, "אל תהיו עצובים, אני אתכם. אל תדאגו, אני כאן והכל יהיה בסדר."