קריאת הוו'או שהפנתי אל עבר היצירה שהחזיקה בתי בת השנתיים וחצי בידה השבוע, החזירה אותי 20 שנה לאחור.

אולי זה המקום להקדים ולומר כי העולם מתחלק לשני סוגי אנשים (אולי נכון יותר לומר נשים) אלו שגוזרות ומדביקות, עמלות, טורחות על הכנת קישוטים לסוכה מראש-חודש אלול ועד לערב החג – בסוכה שלהן ניתן למצוא כוכבים מעשרות סוגי בריסטולים שונים, שרשראות מרהיבות בשלל גוונים, פלקטים מעוטרים ועוד ועוד. ויש את אלו, בעלות הידיים השמאליות, המביטות לכל הצדדים, לוקחות נשימה עמוקה וקונות את מיטב הקישוטים המנצנצים, (made in china…) בשוק ארבעת המינים.

משחר ילדותי השתייכתי לקבוצה השניה. ביום שישי, היום בו התקיימו שיעורי המלאכה בביה"ס היסודי, השתדלתי לקום בבוקר עם "מיגרנה", "כאב גרון חריף" ועוד תופעות שהתרחשו תמיד באופן מפתיע ביום שישי. כתוצאה מכך רוב היצירות שלי היו חצי או רבע גמורות או גמורות לגמרי אך בצורה, איך לומר? שונה מרוב חברותי... .

כל מלאכה חדשה שהגיעה לכיתה התחילה אצלי עם רצון טוב לסיים אותה בצורה המושלמת כמו שהביאה המורה לבית הספר, אך כאמור כוונות לחוד ומעשים לחוד.

כך התקבצו אצלנו בבית אינסוף מפיות סרוגות למחצה, תמונות פיאטים בלתי גמורות ועוד ועוד.

אחת מ"גולות הכותרת" של המלאכות לאורך השנה הוא הקישוט לסוכה, מדובר בדרך כלל בתמונה המתארת את שבעת המינים/האושפיזין/שבעת ימי הבריאה וכו' וכו'. למרות אי מושלמותה, התקבלה תמיד היצירה שלי תמיד בקריאת "וו'אהו, איזה יופי" וקיבלה תמיד מקום של כבוד בסוכת הורי.

שנים עברו, היצירות שלי הן או ספרותיות או גסטרונומיות, מזמן כבר השלמתי עם העובדה שאת סוכתי יעטרו קישוטים קנויים ומנצנצים. (עצה למשווקים: מכירה של קישוטים מנצנצים קצת פחות, שנראים כאילו נעשו בבית, יעלו פלאים את המכירות).

השבוע קיבלתי מגן הילדים של בתי מגוון קישוטים לסוכה שנראה כאילו הגננת עבדה קשה על ביצועם. כך נאלצתי גם אני לקרוא השבוע "וו'אהו, איזה יופי" אל מול יונת השלום עקומת המקור, אל מול שלט ה"ברוכים הבאים" המקושקש בשלל גווני הקשת ועוד שלל יצירות מגוונות.

בגאווה תלינו את שלל היצירות בסוכתנו הצנועה, ובמבט של עשרים שנה קדימה ידעתי, כי אלו אלו הקישוטים היפים ביותר, שערכם עבורי לא יסולא בפז....

 

***

 

מצוה להדר במצוות, שנאמר:

 

"זה א-לי ואנווהו", ופרשו חכמים: "התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה".

השנה הסוכה שלנו היתה נאה במיוחד, מהודרת במיוחד!