כל כך הרבה תהליכי עומק עוברת הנפש בתקופת החגים, כל כך הרבה וריאציות של קרבת אלוקים כל כך הרבה תנועות מול השם – החיפוש וההמלכה, ההתחטאות והכפרה, ההשענות והתפילה, הדומיה והתהילה, הנענוע והשמחה. ובתוך כל זה הכנת כלים גשמיים לאור הגדול הזה – שטיפת הבית ובישולים, עריכת שולחן וגיהוצים, כביסות ומקלחות.

כך קרה שיש במגירה הוירטואלית שלי מילים על סוף אלול ומילים על ערב יום הכיפורים, כמה תובנות על סוכות ושיר על הושענא רבא, ולפחות את השיר על הושענא רבה אפרסם, מכמה סיבות –

  • הוא יפה וחבל להשאיר אותו במגירה
  • הוא כל כך רלוונטי לכל השנה
  • בברסלב לומדים שהחג לא 'עבר', החג 'נכנס'. השפעות הימים נכנסו בנו עמוק פנימה, אם רק נרצה נוכל לצלול שוב אל מעמקי הטוב הזה ולדלות ממנו שוב ושוב במשך השנה כולה. כל מועד וכל זמן מזמינים ומועידים לנו שפע מסוים שאין לו סוף והוא זמין בכל עת לשימוש. אז הנה השיר על הושענא רבה ואני מברכת את כולנו בברכת חורף בריא ו"מועדים לשגרה"!

 

ערבה
אני רוצה להיות ערבה
הדומה לשפתיים
להתחיות
מדיבור איתך,
מתפילה
לנתב כל חיבוט ונענוע-
כלפיך.
יש בי תורה
ויש בי מעשים טובים
אבל בנקודת האמת הפנימית ביותר
אני ערבה
כמושה
חסרת כל
בלי טעם
ובלי ריח

ערבה
שאין לה מעצמה כלום
והיא לא יכולה בלעדיך
אני מבקשת להשליך מעלי
את ריח ההדס,
גבהות הלולב
והדר האתרוג

ולדבר אליך בשפת הערבה
הריקנית
הנואשת למילוי ממך
כארץ עייפה לגשם
כגמול עלי אמו
אני רוצה להיות ערבה
כנה
הנוהמת: הושע נא
וקולה ערב.