ימי הסוכות הם שעת המבחן שלנו. האם הקשר שלנו לביתנו עמוק כל כך עד שבהעדרו אין חיינו חיים? האם נָתַנּוּ לביתנו להשתלט על חיינו ולהפוך אותם לכלי שרת בידו, או שהותרנו אותו במקומו הטבעי – כלי שרת בידינו? האם אנו מוצאים את עצמנו מרוקנים את חיינו מתוכנם ומעבירים את מרכז הכובד שלהם אל עבר גושי בטון מעוצבים, מרצפות קרמיקה בשלל גוונים ומערכת מיזוג מפנקת?

בימי הסוכות אנו עוזבים את ביתנו המפנק ומבלים שבוע תמים בצריף עץ ללא קורת גג ממשית לראשנו. בימי הסוכות אנו מותירים מאחורינו בית רווי אביזרי נוחות שאמורים להפוך את חיינו ליפים יותר. בימי הסוכות אנו נוטשים את כל מה שהציביליזציה מסוגלת להציע לנו ומתמקדים בתוכנם האמיתי של חיינו, בצמיחה הרוחנית שלנו, בחוויות שלנו ובמשפחה שלנו.

במידה ואנו מוצאים כי חיינו נותרו כשהיו, וחסרונו של ביתנו אינו מצליח להשפיע השפעה של ממש על חיינו, עברנו את המבחן בהצלחה. אך במידה ואנו מוצאים כי חיינו השתנו במידה רבה כתוצאה מחסרונו של הבית אליו אנו מורגלים, ואנו ממתינים לסיומם של ימי החג, עלינו להסיק כי נכשלנו במבחן. חיינו מורכבים יותר מדי מאמצעים ופחות מדי ממטרות. אולם אל ייאוש, עם סיומם של ימי החג ניצבת בפנינו שנה תמימה בה נוכל להתקדם ולצמוח, להכניס לחיינו תכנים וערכים, ולהוציא מהם את הדברים הטפלים שהשתלטו על חיינו.

בשנה הבאה נבחן שוב את עצמנו במבחן חג הסוכות ונוכל להיווכח אם התקדמנו או חלילה נסוגונו לאחור, האם הצלחנו להכניס לחיינו יותר משמעות, יותר עיסוק ברוח, או שמא נותרנו משועבדים להרגלים החומריים שלנו.