תארו לעצמכם שבאוניברסיטת הרווארד היו עושים פרויקט מיוחד בו מכנסים את חוכמתם של טובי המומחים בכל תחום, לאנציקלופדיה שתכלול את כלל הידע הקולקטיבי שלהם. מי לא היה רוצה לראות את התוצר הסופי?

ובכן, זהו בדיוק התלמוד: אוסף ייחודי של חכמה שיכול להפתיע מומחים בכל תחום לימוד שהוא, כולל משפט, אתיקה, פסיכולוגיה וכלכלה. גם בתחום הקוסמולוגיה, התלמוד מציג קביעות שונות – לפעמים כפשוטן, לפעמים כמטאפורות ולפעמים כשניהם גם יחד.

לדוגמא, ניקח את האמירה התלמודית המתייחסת למספר הכוכבים ולאופן תפוצתם ביקום.

החלק הארי של חוכמת התלמוד הוא מסורת שהועברה בעל פה ממשה רבנו

על מנת להעריך נכון את האמירה הזו, אנחנו צריכים לזכור שני דברים. הדבר הראשון הוא, שעל פי המסורת שלנו, חלק הארי של חוכמת התלמוד הוא מסורת שהועברה בעל פה ממשה ליהושע, ממנו לזקנים, משם לנביאים ומהם לכנסת הגדולה, ואז דרך שרשרת של חכמי תורה עד להשלמת התלמוד לפני כ-1,500 שנים. לכן היא נקראת התורה שבעל פה.

הדבר השני שאנחנו צריכים לזכור הוא מגבלות המדע לפני 1,500 שנים: הטלסקופ, למשל, הומצא במאה ה-16, ומספר הכוכבים שניתן לראות בעין בלתי מזוינת עומד על 9,000 בקירוב.

אז מה יש לאותם רבנים קדמונים לומר על מספר הכוכבים? במסכת ברכות, דף ל"ב עמוד ב, התלמוד מעלה על הכתב מסורת, בשם רבי שמעון בן לקיש, שיש כ- 1018 כוכבים ביקום. מספר זה עצום בגודלו, וקרוב הרבה יותר להערכה המדעית בימינו, שעומדת על 1022, ממה שההיגיון האנושי היה מאפשר.

כעת, למרות שמעניין שלאנשים מהעבר הרחוק היה אומדן גדול כל כך, אפשר היה להתייחס לדוגמא הבודדת הזאת כאל ניחוש מוצלח במיוחד. לא משנה שלאף אדם אחר בעבר הרחוק לא היה אומדן קרוב אפילו לסדר הגודל הזה, ולא משנה שאפילו לא הייתה להם דרך קונבנציונאלית לכתוב מספר כזה (חקרתי עשרות אסטרונומים ואף אחד מהם לא מצא אף תרבות עם מספרים שאפילו מתקרבים לזה).

תבניות רבות

בכל אופן, התלמוד מתייחס ליותר מאשר למספר נתון ותו לא. הגמרא מסבירה שתפוצת הכוכבים בקוסמוס אינה אחידה או אקראית. אלא, שהם מקובצים בקבוצות של ביליוני כוכבים (מה שאנו מכנים גלקסיות), שמכונסות בקבוצות (מה שהאסטרונומים מכנים, צבירי גלקסיות), שאף הן מקובצות לקבוצות ענק (שאנו מכנים צבירי על).

תיאור הכוכבים כמקובצים בקבוצות, הן מבחינה מקומית והן בצבירי צבירים, היה מעבר לדמיון ולטלסקופים של המדענים, עד לצילומי אנדרומדה המפורסמים של אדווין האבל, בשנות ה-20 של המאה ה-20. צבירי גלקסיות וצבירי-על תוארו רק בעשור האחרון פחות או יותר. יתרה על כך, התלמוד טוען מבחינה קטגוריאלית שמספר הגלקסיות בצביר הוא כ-30. ולא תאמינו, האסטרונומים היום קבעו את מספר הגלקסיות בצביר שלנו על 30!

תגובתם של האסטרונומים הייתה תדהמה מוחלטת

ועוד יותר, התלמוד מוסיף שכל אחד מצבירי העל מכיל כ-30 צבירי גלקסיות, ושצבירי העל עצמם מכונסים בצבירים גדולים עוד יותר שכוללים 30 צבירי על, ושקיימים כ-360 צבירי סופר-על כאלה ביקום. כך נראה שלתלמוד יש תיאוריה עקבית אחת, שמבנהו הכולל של היקום מעוצב על פי כללים פרקטלים. הראיתי את הנתונים האלה למספר רב של אסטרונומים ברחבי העולם, והתגובות היו תדהמה מוחלטת.

האם יתכן שמדובר בניחוש פרוע ומוצלח במיוחד של רבי שמעון בן לקיש? הדבר יכול היה להתקבל על הדעת אילו הוא היה משתמש במספר בעל משמעות סימבולית ביהדות, כמו המספרים 7, 10, 18 או 40. אך מה משמעותו של המספר 30? לפי מיטב ידיעתי, אין סיבה רוחנית יהודית לבחירת המספר הזה. לכן נראה שזה בדיוק מה שזה: מסורת שעברה בעל פה, ולא סתם ניחוש של מישהו.

יתרה על כן, לרבי שמעון בן לקיש יצא מוניטין של ישרות יוצאת דופן; לא סביר שהוא ימציא או ינחש את המספרים האלה בלי לספר לנו על כך. מטרתו הברורה של הקטע הזה היא להעביר מסורת שבעל פה.

אנחנו נמצאים בימים אלה בסוד חג שבועות: יש משהו מיוחד בתורה. התורה היא הרבה הרבה יותר מ"ביטוי תרבותי" של קבוצת אנשים קטנה ועתיקה, כל כך קטנה מבחינה מספרית שהיא מהוות רק כ-0.3% מכלל אוכלוסיית העולם.

קטע זה בתלמוד שעוסק בכוכבים, אורכו כ-5 שורות בסך הכל, אבל הוא רומז על האוצרות המצויים בתלמוד וממתינים לכל מי שרק ירצה לחפש אותם. חג השבועות הוא זמן נפלא כדי להתחיל.