לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לאהוב את 'היהודים ההם'

לאהוב את 'היהודים ההם'

חג הפורים מוכיח שהנשק האנטי-גרעיני הטוב ביותר הוא האחדות.

מאת

האיום האיראני תמיד מרחף מעל הראש. כבר שנים אנחנו שומעים על גרעין, צנטירפוגות, אורניום מועשר ועוד מושגים כגון אלו. האמת היא שזה די מפחיד. ישנה מדינה שמכריזה בל עם ועולם שהיא רוצה להשמיד את מדינת ישראל, והיא עושה מאמצים להגיע ליכולת ממשית לפעול בהתאם.

על שליטים פרסיים ורצח עם

בסרט הזה כבר היינו. בשנת 355 לפנה"ס, אחשורוש מלך פרס (איראן של ימינו) הוציא צו "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד." אולם, לפני שהגיע היום הנקוב בחודש אדר, התוכנית סוכלה. זכר להצלה מופלאה זאת אנו חוגגים מדי שנה בפורים.

אם נבחן את מגילת אסתר נוכל ללמוד מהי התגובה הרוחנית הנכונה לאיום הפרסי הנוכחי.

כשהמן, האבטיפוס של היטלר, ניגש אל מלך פרס עם תוכנית ההשמדה שלו, הוא תיאר אותנו, מבלי לציין שמדובר ביהודים, במילים "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים". מציאות הפירוד והפילוג היהודי, כפי שבאה לידי ביטוי בדבריו, הייתה הגורם הרוחני השלילי שאפשר את לידתה של גזירת ההשמדה.

האחדות הייתה משקל נגד לפירוד

כשאסתר (שבהשגחה שמימית נבחרה להיות מלכת פרס) שמעה על האיום, היא הורתה למרדכי ליצור גיבוי רוחני עבור תוכניתה הנועזת להפלת המן. היא הורתה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים..." המפרשים מציינים שאחדות זאת הייתה משקל נגד לפירוד, שנתן מלכתחילה פתח לגזירת ההשמדה. היהודים הבינו את הסכנה הגורלית שעומדת לפניהם, והתאחדו בתפילה ובצום. התוצאה הייתה מהפך פתאומי ומושלם בגורלם - לא רק שהם ניצלו מגזירת המן, אלא גם זכו למעמד נאצל באימפריה.

החיסרון הגורלי שלנו

הבה נודה באמת: אנחנו היהודים עם מלא במחלוקות. הביטוי, "שני יהודים שלוש דעות" מאבד את ההומור שבו, כאשר אנחנו מבינים שהנטייה הפלגנית שלנו עלולה – כבעבר – להביא עלינו את הסוף. התלמוד קובע שחורבן בית המקדש השני, חורבן השלטון היהודי בארץ בשנת 70 לסה"נ, ותחילת הגלות הקשה שנמשכת זה כ-2,000 שנה, נגרמה בשל דבר אחד: שנאה בין היהודים.

הבעיה אינה הרבגוניות שלנו, אלא המחלוקות. עם ישראל צמח כ- 12 שבטים שונים, כל אחד שונה בטבעו, נטיותיו ודרך התנהלותו בעולם. ובכל זאת, א-לוהים לא מצפה מאיתנו רק להסתדר זה עם זה, אלא לאהוב זה את זה. רבי עקיבא, אחד מגדולי התנאים, ראה את תמצית מהותה של התורה במילים "ואהבת לרעך כמוך". אהבה הדדית איננה אידיאל רוחני, אלא מצווה מעשית והכרחית. וכשאנחנו לא מצליחים לאהוב זה את זה (משום שאנחנו אפילו לא מנסים!), אנחנו נזרקים אל תהום של גלות, אנטישמיות, טרור ומלחמה.

המפתח לביטול גזרות השמדה הוא אחדות יהודית שמכונה "אהבת ישראל". משמעותה של אהבת ישראל היא לאהוב את כל היהודים בעולם, לא משנה כמה הם שונים מכם מבחינה דתית או פוליטית, לא משנה איך הם מתלבשים, איפה הם חיים או באילו דעות הם מחזיקים. לא משנה כמה אתם אוהבים להתווכח, לא משנה כמה אתם בטוחים שרק העמדה שלכם נכונה, לא משנה כמה השנאה שלכם נובעת מנאמנותכם ודבקותכם באמת, המציאות המפוכחת היא שאהבת ישראל היא הנשק האנטי-גרעיני היחיד שנמצא ברשותנו.*

אהבת ישראל למעשה

השלב המעשי הראשון בדרך לאהבת ישראל, הוא למחוק מהרפרטואר ההתנהגותי שלנו את "לשון הרע" - כולל כל הערה שלילית, ביקורתית ופוגעת, ואפילו אם היא אמיתית.

הניסיון לאהוב את אחינו היהודים, ובו בזמן לגנות "רק את...", דומה לבניית ספינה וקדיחת חורים "רק" בירכתיים

הניסיון לאהוב את אחינו היהודים, ובו בזמן לגנות "רק את..." (מגזרים שאתם לא בדיוק אוהבים), דומה לבניית ספינה וקדיחת חורים "רק" בירכתיים. המילים השיפוטיות יטביעו את כולנו יחד. הצעד הראשון אם כן בקיום אהבת ישראל הוא להחליט להפסיק לומר דברים שליליים על יהודים אחרים, בין אם יחידים ובין אם קבוצות (למידע נוסף על המצווה שלא לדבר לשון הרע הקליקו כאן).

הצעד השני בדרך לאהבת ישראל הוא לאהוב באופן מעשי את הזולת דרך עבודה על ארבעת התחומים הבאים:

  1. לטפל בשליליות פנימית שעומדת בדרכנו לאהוב את הזולת.

  2. לשקם מערכות יחסים קרובות.

  3. לשאוף לאהבת ישראל בקהילה שלנו.

  4. להתחבר לכלל העם.

משמעותו של התחום הראשון היא להסיר מעצמנו כעס, איבה, שנאה, פחד וטינה שמונעים מאיתנו לאהוב את עצמנו ואחרים. נקודת מפנה בחיי האישיים הגיעה, כשהייתי תלמידה באוניברסיטת ברנדייס בשנות ה-60 הסוערות, והשתייכתי לארגון שמאלני קיצוני שהתמסר למאמץ להגיע לשלום בוייטנאם. קראתי אז אמירה של אלן ווטס: "שלום יכול להיווצר רק על ידי אנשים שלווים", והבנתי שהקבוצה אליה השתייכתי, שהייתה בעלת אופי סכסכני, בלתי סובלני ומלא שנאה, צריכה קודם לשנות את עצמה, לפני שתוכל לשנות את העולם. בעוד שעבודה עצמית היא תהליך ארוך ומייגע, היהדות מציעה שפע טכניקות שיכולות לסייע לנו להיפטר משליליות פנימית.

התחום השני דורש מאיתנו להשלים עם בני זוג, הורים, ילדים או כל קרוב משפחה אחר שיש בינינו לבינו מתיחות. לא תיתכן הרמוניה בעם היהודי, כל עוד יש חריקות וזיופים בתוך המפשחה של כל אחד מאיתנו. אפשר להרים טלפון (או יותר טוב, לבקר) לקרוב, ולהגיד "מצטער. אוהב אותך ורוצה להיות איתך בקשר טוב", אפילו אם הוא הגורם למחלוקת.

התחום השלישי כולל עבודה בקהילה המקומית. היא יכולה להיעשות ברמה האישית - כגון ביקור במוסד סיעודי קרוב או התנדבות במפעל חסד מקומי, או ברמה הקהילתית - כגון מכירת עוגות לטובת חסרי-אמצעים בקהילה.

לעצור, להזדהות ולומר לעצמנו: "זה העם שלי, חלק מהמשפחה שלי"

התחום הרביעי כולל הרחבת הלב שלנו כדי לחוש בשמחתם ובצערם של כלל עם ישראל. טילי קסאם נוחתים בדרום? יהודי ונצואלה נרדפים? אנטישמים תוקפים יהודים בצרפת? התגובה שלנו לכל אחד מאלה צריכה להיות לעצור, להזדהות ולומר לעצמנו: "זה העם שלי, חלק מהמשפחה שלי". הזדהות וקבלה של כל יהודי העולם, היא מרכיב בסיסי באהבת ישראל.

דרך נוספת להתחבר לעם ישראל בכללותו היא לשתף יהודים נוספים בידיעותינו ובאהבתנו ליהדות. לדוגמא, אם קראתם ב-aish.co.il כתבה שמצאה חן בעיניכם במיוחד, שלחו אותה לחברים. אם אתם קוראים ספר על יהדות שמעורר אתכם, המליצו עליו לחבר בעבודה.

קיום מצוות אהבת ישראל דורש מאיתנו למתוח את עצמנו מידי יום אל מעבר לתחום הנוחות שלנו. לדוגמא, הבוקר כשיצאתי מהבית, עצרה אותי שכנה בעיניים עצובות והתחילה לדבר איתי. למרות שמיהרתי, מחויבותי לאהבת ישראל גרמה לי לעצור ולהקשיב לה. אחרי 15 דקות, היא חייכה ואמרה לי: "בכיתי במשך 4 שעות הבוקר, אבל ככל שאני מדברת איתך, אני מרגישה יותר טוב." ככה נראית אהבת ישראל.

 חג הפורים מוכיח לנו - נשק האנטי-השמדה הבדוק והמנוסה שלנו הוא אחדות.

_____________

*יתכן שאתם שואלים את עצמכם "למה לעבוד רק על אהבת ישראל? למה לא לאהוב את כל בני האדם?" למרות שאהבת האנושות כולה היא בהחלט ערך יהודי – משום שכל בני האדם נבראו בצלם א-לוהים – ההחלטה לאהוב את כל העולם דומה להחלטה להפוך לאלוף העולם בטניס, כשאנחנו עדיין לא יודעים להעביר את הכדור מעל לרשת.

מיומנות האהבה, שהיא מיומנות מורכבת בהרבה ממשחק טניס, חייבת להירכש בשלבים, או ליתר דיוק במעגלים מתרחבים. המעגל הפנימי ביותר הוא אתה עצמך. מי שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אחרים. המעגל הקרוב אלינו ביותר הוא המשפחה שלנו. אנשים שמתיימרים לאהוב את כל העולם אבל לא מדברים עם אבא שלהם כבר שנים, משקרים לעצמם. המעגל הטבעי ליהודי, הוא עם ישראל. מי שטוען שהוא אוהב את העולם כולו, אבל לא מסוגל לסבול חצי מ-14 מליון היהודים שיש בעולם משום שהם שונים ממנו בדעותיהם הדתיות או הפוליטיות, הוא כמו אדם על ספינה של גרינפיס שמנסה לעצור את טבח הלווייתנים, כשהוא לבוש מעיל מפרווה אמיתית. המעגל הבא הוא כל בני האדם, והמעגל האחרון הוא כל היצורים החיים. אם תוכלו להגיע לרמה זאת, זכיתם בגביע וימבלדון.

15/1/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 16 תגובות ב-15 דיונים

(15) יעל, 4/3/2010 06:50

האמת היא שאפשר בקלות להגיע לאהבת ישראל..

אילו רק נזכר במלחמה האחרונה. הקשבתי רוב היום לרדיו , ומכל פינה בארץ , רחוקה ככל שתהיה, התקשרו אנשים וזמינו את תושבי הדרום להתארח אצלם, חינם אין כסף, ולכמה זמן שצריך. ממש חימם את הלב. מה שאומר לי שהמחלוקות קורסות ברגע ש"אחיך" בצרה. אנחנו אחים באמת. בקרבת דם אמיתית, יסודנו ב- 12 השבטים. ואחים לפעמים רבים.

(14) עפרה, 28/2/2010 14:25

התבוננות עצמית

להרגיש את טביעת הנשמה, כך קל יותר להיות כנה ואמיתי, לאהוב את הניתן לאהוב. (עדיין מרגישה בהבדל לאהוב את האדם, שאולי עושה רע כי איננו מבין את מעשיו, ולא לאהוב את העשייה הזאת והמחשבה שמאחוריה, )מבחנה זו קל לאהוב את החיות, שכן הם נאמנים לעצמם ולאינסטינקטים הטבעיים שלהם, ולא, בוודאי שהו זמן רב בחברת בן אדם.

(13) ארז, 27/2/2010 10:49

מעגל נוסף אחדות כל העולם

תודה על מאמר מצויין, שמחבר לאחדות, כתגובה לאחד המגיבים אפשר ליצור אחדות בבת אחת לכל המעגלים לא צריך לעשות אחד אחד. וצריך לזכור כולנו בני אדם קודם כל ואחר כך יהודים לכן אחדות היא בתוך העולם היהודי וגם עם כל העולם כי כולנו אחד לפי היהדות וכולנו בנים של ה'

(12) אבי, 25/2/2010 22:33

מעניין

מחמם את לב : ) עכשיו מה שנשאר זה רק לבצע ובאמת לאהוב כל יהודי באשר הוא : )

(11) מדענית, 25/2/2010 01:06

מאמר חכם, הגיוני מאד ונותן הרבה חומר למחשבה

שרה יוכבד היקרה, כל מה שכתבת הוא הגיוני, חכם, יפה וחשוב! עשית לי מצב רוח טוב. אני קוראת הרבה על השואה וחושבת רבות איך אפשר היה למנוע אותה. את נתת לי אולי חלק חשוב מהתשובה. נשאר לי רק לכתוב לך תודה רבה.

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub