מגפת הקורונה, ששינתה את חיי כולנו בשנה האחרונה במידה שקשה להאמין, קשורה קשר בל ינתק לפורים.

נכון שבספרי ההיסטוריה יסופר, שהידיעה הראשונה על ההתפרצות הגיעה לידי ארגון בריאות העולמי ב-31 בדצמבר 2019; ושמקרה המוות הראשון שתועד אירע בווּהָאן ב-9 בינואר 2020; ושכעבור שלשה שבועות, ב-30 בינואר, הכריז ארגון הבריאות העולמי על מצב חירום בעקבות התפרצות המחלה. אבל בעיני רבים מאיתנו המגפה היכתה בפורים של שנת תש"פ. עד פורים 2020 רובנו לא הכרנו בחומרתה של הקורונה.

זו הייתה הפעם הראשונה שבה אולצנו לחשוב ולתכנן מחדש את אופן התנהלותנו בסעודת חג הפורים. ימי הפורים הללו היו למפיצי־על, ורבים שלא היו מודעים לחומרת המצב, נדבקו בנגיף במשתאות פורים המוניות. זו הייתה הפעם הראשונה שנאלצנו לשקול ברצינות אם ללכת לבית הכנסת או לחפש דרכים חלופיות לשמוע מקרא מגילה. אחר־כך נדרשנו להעלות על דעתנו את הבלתי מתקבל על הדעת - יכול להיות שנצטרך לבטל את התכניות שתכננו לחג הפסח, ומי יודע מה עוד צופן לנו העתיד.

כבר שנה שלימה אנחנו בעסק הזה, ואני עדיין לא ממש קולט את זה: יהודים ברחבי העולם נוהגים לעטות מסכות בפורים, אבל הפעם המסֵכות לא מוּסָרוֹת עם תום הפורים. המסכות נעשו הכרח. המסכות הפכו לדרישת החוק. לא מנהג פורימי, אלא דרישה מגיפתית.

למרות שמסכות הפורים ומסכות ההגנה מהנגיף שונות הן, יש ביניהן חיבור עמוק. כדי לרדת למלוא עומק המשמעות, הבה נברר איך מלכתחילה מצאו המסכות את דרכן אל חבילת מנהגי הפורים.

מסכות מסתירות את מה שמאחוריהן. לכן הפכו המסיכות למזוהות עם סיפור הפורים. למגילת אסתר יש מאפיין ייחודי. היא מספרת לנו הכול על אסתר ומרדכי, אבל אינה מזכירה כלל את שם השם. אלוקים נותר מוסתר בספר המתאר נס שהוא בלי ספק זה אשר חולל אותו. מוזר!

מוזר עוד יותר הוא שם האדם אשר זכה שהספר ייקרא על שמו: מגילת אסתר. הגמרא (חולין קלט, ב) שואלת שאלה תמוהה: "אסתר מן התורה מנין?" - איפה רמוזה אסתר המלכה בתורה. זאת שאלה לא הגיונית, לכאורה, משום שהתורה נכתבה ונמסרה לעם ישראל מאות שנים לפני סיפור המגילה; כך שאין סיכוי שאסתר של פורים כתובה בתורה! ובכל זאת הגמרא עונה שיש פסוק מסוים בתורה המרמז לאסתר המלכה ולתפקידה הגורלי בהצלת עם ישראל מתכניתו הרצחנית של המן. בספר דברים (לא, יח) מספר הקב"ה לעם ישראל כי יום יבוא: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא", וחז"ל ברוח קודשם ראו בשם אסתר רמז להסתרה שהובטחה בתורה!

המגילה מספרת על נס גדול שעשה אלוקים והוא עצמו, למראית עין, אינו נמצא בה: הוא מסתתר מאחורי סוללה של "צירופי מקרים" שאינם אלא התערבויות נסתרות שלו. עצם המילה "מגילה" מגוללת גם היא עקרון זה: המגילה מְגַלָה. כך שבמובן העמוק שלה, המצוה לקרוא את מגילת אסתר היא מצוה לגלות את הא-ל המסתתר ומנסה אותנו לראות אם נמצא אותו.

יש אשר אלוקים עוטה מסיכה, ותפקידנו להכיר בהשגחתו המכוונת גם כשאיננו מצליחים לראות את פניו בבירור.

פורים אינו כמו פסח. נס חג הפסח היה גלוי ובלתי־ניתן לערעור. פורים, לעומתו, דורש מאתנו רמה גבוהה יותר של חכמה והבנה. חז"ל אומרים (מדרש משלי ט, ב) "שכל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים לא בטלים לעולם". פורים הוא האב־טיפוס של האתגר שלנו לשמר את האמונה, גם כשפני הא-ל מוסתרות מאחורי מסכה של אדישות למצוקתנו.

עלינו לזכור שהיהודים של אותה תקופה, עברו שנים של ייסורים תוך שהם צופים בעיניהם באירועים המחרידים. המשתה המתואר בתחילת המגילה, נערך על ידי אחשוורוש כדי להתפאר בכלי בית המקדש שהיו בידיו. עלייתו של המן ומזימתו הרצחנית כנגד היהודים אירעו במשך פרק זמן ממושך, שבמהלכו עמדה במבחן אמונת ישראל באלוקים בכלל ובהשגחתו עליהם בפרט.

חווינו שנה של מצוקה, חוסר וודאות וייסורים. כמה מענקי הרוח הגדולים ביותר שלנו נלקחו מאתנו בשנה מחרידה זו. משפחות חוו מקרים של מוות בטרם עת - ולעיתים קשה במיוחד - של אהוביהם. העולם השתנה בכל כך הרבה מובנים, שאנו בקושי יכולים להתחיל למנותם, בטח שלא לרדת למלוא היקפם והשלכותיהם העתידיות.

ביום השנה הראשון של המגפה שיחול ביום הפורים הבא עלינו לטובה, הבה נחזור ונזכיר לעצמנו, שלמרות שאיננו מבינים אנחנו ממשיכים להאמין. כמו בפורים, אלוקים לפעמים עוטה מסכה ומסתיר את נוכחותו וכוונותיו. אבל כמו בפורים, ניסים וישועות גם הם חלק מהסיפור, ואין לנו שום ספק שיום יבוא שבו לא תסתרנה עוד מסֵכות את נוכחותו של אלוקים, כשם שהן לא תהיינה נחוצות עוד בשל המגפה העומדת להיעלם בעז"ה.