העיקרון של הסתרת זהותו של האדם בעזרת תחפושות, מהווה מוטיב החוזר על עצמו, לאורך כל מגילת אסתר:

  1. כשאסתר ושאר המועמדות למלכות מובאות אל הארמון, ניתנת להן הבחירה מה ללבוש, באילו תכשיטים להתקשט ובאילו תמרוקים להתבשם, לקראת הפגישה המיוחלת עם המלך.

  2. לאחר שאסתר מוכתרת למלכות, היא מסתירה את מוצאה היהודי.

  3. זהותו של מרדכי, בתור מי שהציל את חיי המלך, נשארת עלומה – עד לרגע הנכון.

  4. המלך אחשוורוש מצווה על המן להלביש את מרדכי בבגדי מלכות ולהובילו ברחובות שושן.

תחפושות ולבוש

אמנם, הבגדים אותם אנו לובשים מכריזים כלפי חוץ על מהותנו, אבל הם מהווים רק אחד מן הסמלים החיצוניים בהם אנו מתהדרים. הסמלים האחרים עשויים להיות: השתייכות למועדונים מסוימים, לקבוצות או ארגונים. לכך גם משמשים הרהיטים בבתינו, המכוניות שלנו והעיתונים עליהם אנו מנויים. כולם יחד וכל אחד לחוד, משמשים כביטויים חיצוניים של ה"אנחנו" הפנימיים.

התחפושת והשינוי החיצוני, מאפשרים לנו באופן פרדוכסלי, לגלות מי אנחנו באמת.

בפורים, אנחנו משנים באופן קיצוני את הביטוי החיצוני שלנו – המראה שלנו. במעשה זה, אין אנו מתכוונים להחליף את הביגוד בלבד, אלא לחדור אל מתחת לרובדי החיצוניוּת, על מנת לחשוף את היסודות הנסתרים. בפורים אנחנו מתחפשים למישהו, שלעולם לא נוכל להיות – למלך, למלכה או אפילו להמן, שונא היהודים. חופשיים מהסממנים החיצוניים, שמסמל לבושנו היומיומי, אנו נקראים לחשוף עולם פנימי ושונה באישיותנו.

התחפושת והשינוי החיצוני, מאפשרים לנו באופן פרדוכסלי, לגלות מי אנחנו באמת. דווקא כשאני מכסה את פני בפרצוף שאינו שייך לי, אני מסוגל להתבונן אל תוך תוכי ולשאול: "אם כן, מי אני?"

במקום להשקיע כל כך הרבה מאמץ על מנת להיות מה שאנחנו צריכים להיות ולהסתיר מה שאנחנו באמת, היינו יכולים להופיע כפי שאנחנו מבלי להטריד את עצמנו בהסתרה בכלל. (פרנציס רוקפוקלד).

אין פחד מתיש כמו הפחד של "מה יגידו השכנים?" כשאיננו יכולים להרשות לעצמנו להיות עצמנו, אנו הופכים לנוקשים ולמאולצים.

במהלך הזה, עשויה התחפושת להיות משחררת. כל מה שאתה צריך הוא מסיכה טובה, כמה בגדים ישנים ובדרך כלל, אף אחד לא יוכל לנחש מי אתה. לפתע אתה חופשי להיות אתה עצמך. אתה יכול להסתובב, לספר בדיחות נדושות ולהצחיק אנשים (אם לגרום לאנשים לחייך, זה באמת מה שאתה רוצה לעשות). אתה יכול לבקר בבית אבות או במוסד לאומללים אחרים (אם חימום לבבות בודדים זה מה שאתה רוצה לעשות באמת). אתה יכול להיות למלך ולנהוג באשתך כבמלכה או להיות סוס ולהרכיב את כל ילדי השכונה ובעצם אתה יכול להיות, כל מה שאתה חולם – אבל אתה לא – בגלל "מה שיגידו השכנים".

אם תעשה את זה בפורים, אתה עשוי לגלות, שבאמת לא אכפת לך יותר ממה שהם יגידו...

תחפושות וצחוק

בכל אחד מאיתנו קיים "האני האחר", איזשהו חלק מרדן בתוכנו, שהיה רוצה להיות משהו, שאנחנו לא. האני הזה עלול להיות המעכב הפנימי הגדול ביותר, אשר ימנע מאתנו בהתמדה להשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג. עד כדי כך, שלעיתים יראה לנו, שאנו תקועים בקרב נצחי: אנחנו נגד עצמנו.

המורה שלי, הרב נוח ויינברג אומר, שבפורים אתה צריך להתלבש כמו ה"אני האחר" שלך - ולצחוק.

אתה רוצה לתרום את הזמן הפנוי שלך לטובת הקהילה, אבל מתחשק לך לצאת לדוג? אז תתחפש לדייג וצחק על עצמך.

אתה רוצה להיות עם הילדים כשהם צריכים אותך, אבל מתחשק לך לקרוא ספר טוב שקיבלת מחבר? אז תתחפש לתולעת ספרים ותצחק!

הצחוק מרפא. הוא מחזיר את הדברים לפרופורציה ועוזר לנו לקבל קצת פרספקטיבה.

לא מדובר בסתם צחוק רדוד ושטחי – לצחוק יש משמעות הרבה יותר עמוקה. הוא מחזיר דברים לגודלם האמיתי. לפעמים אתה שוכח את עצמך ומתייחס במלוא הרצינות לעניין שולי, או שאתה שוקע יותר מידי בעבודה (או בעצמך). במקרים כאלה הצחוק מרפא. הוא מחזיר את הדברים לפרופורציה ועוזר לנו לקבל קצת פרספקטיבה.

המן בונה עמוד תליה למרדכי ואז באופן פתאומי, המן נתלה על אותו עמוד עצמו. י"ג באדר היה אמור להיות היום, בו יושמד העם היהודי ובמהפך מהיר הוא הופך ליום הישועה. צחוק מגיע, כאשר רצף הגיוני וצפוי מראש משתנה בפתאומיות.

פורים הוא הזמן להקשיב לעוצמתו של הצחוק. אנחנו מגיעים להבנה, שאין זה משנה עד כמה המצב נראה גרוע, לעולם אסור לנו לוותר על התקווה. כאשר אנחנו מתלבשים כמו ה"אני האחר" שלנו, כמו תולעת ספרים, מלכת יופי או נשיא ארצות הברית – אנחנו צוחקים ומחזירים את הצרות שלנו לגודלן האמיתי.