לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נס פורים: הצלה על ידי היפוך

נס פורים: הצלה על ידי היפוך

כשחיים על כדור, כל התרחקות מהמטרה, היא גם התקרבות אליה. הבנה זו יכולה לעזור לנו לפתור תעלומת נס ההצלה הייחודי והמיסטי של פורים.

מאת

עברית היא בדרך כלל שפה תמציתית מאוד, אך יש כמה מושגים שזכו בשפע של מילים נרדפות. אחד מהם הוא "גאולה". אולי זה לא כל כך מפתיע, בהתחשב במאבקו האינסופי של עם ישראל בשעבוד ובדיכוי. כך, המלים פדיון, גאולה, ישועה, עזרה, הצלה ועוד הרבה אחרות, מבטאות כל אחת הסרת מין אחר של עול-שיעבוד מעל כתפי עם ישראל. כל אחד, בשיטה שונה של ישועה שמימית.

המונח הקשה והחמקמק ביותר מכל הלשונות האלה הוא מונח ה"היפוך" המתואר במגילת אסתר ("ונהפוך הוא"). התורה מתארת גם את הצלת ישראל מקללת בלעם כ"ויהפוך ה'..." (דברים כג, ו). גם הגמרא (ברכות נה, ב) אומרת שאדם שחלם חלום רע יאמר "הפוך כל חלומותי לטובה". אבל מהי משמעותה של ישועה על ידי היפוך?

באופן פשטני, מדובר במצב שבו לא רק שעם ישראל ניצל מצרה ופגיעה, אלא שדווקא מתוך אותו מצב הוא מצליח להשיג רווח ותועלת. כך, קללתו של בלעם הפכה לברכה, ונפילתו של המן באה כחלק אינטגראלי מהצלת עם ישראל בפורים.

האמנם? האם אין כאן בסך הכל שילוב של שני אירועים נפרדים? אמת, עם ישראל ניצל בו זמנית עם התנפצות הרשע, אבל מה מקשר בין שני האירועים האלה והופך אותם לתופעה אחת? בלעם לא הצליח לקלל את עם ישראל, ויחד עִם זה עַם ישראל זכה בברכה. אבל איך בדיוק הקללה עצמה הפכה לברכה?

בא לקלל ונמצא מברך

למעשה יש כאן הרבה יותר – מושג ההיפוך לא רק מתאר את אופן הגעת הישועה בפורים; נראה שההצלה הייתה צריכה להגיע דווקא דרך היפוך. המהר"ל מפראג שואל: מדוע הורתה אסתר שיהודים ינקמו באויביהם בי"ג באדר - כמעט תשעה חודשים לאחר שליחת הצווים המבטלים את גזירת המן? האם לא היה חכם יותר מצידה לקבוע לשם כך תאריך מוקדם ככל האפשר? האם לא היה כאן סיכון שאם ימתינו זמן רב כל כך עד לפעולה, בינתיים ימצא מישהו דרך 'לטפל' בצו המלכותי החדש?

מה מייחד את נס פורים, שנדרשה בו דווקא הצלה דרך היפוך?

המהר"ל משיב שאירועי המגילה חגים סביב ציר ההיפוך, והיפוך יכול להתממש רק אם יחול באותו תאריך שנקבע בגזירת המן.

כך, שהגאולה הספציפית הזאת של עם ישראל, לא הייתה יכולה להתרחש בשום דרך אחרת להוציא היפוך. באותו חודש ובאותו יום בדיוק שהגזירה נגד עם ישראל הייתה אמורה לחול, היא תתהפך לטובה. אבל לא לפני כן.

בכל זאת, עדיין צריך להבהיר: מה מייחד את נס פורים, שנדרשה בו דווקא הצלה דרך היפוך?

דרכים שונות לרוע

כדי להבין טוב יותר את מושג ההיפוך, אנחנו מוכרחים לחלק תחילה את הרֶשע לשתי צורות ההתגלות העיקריות שלו. הרוע עולה לפעמים מתוך ההתעלמות מתכליתו האמיתית של האדם. זה קורה כשהאדם עיוור או אדיש לא-לוהים, או כשהוא סוטה מהדרך עקב פיתויי התאווה או הכבוד.

אם נתאר את עבודת הא-ל כצעידה בדרך המובילה לקרבת א-לוהים, אזי את הסוג הזה של יצר הרע נתאר כמי שגורם לנו לעצור באמצע הדרך, או לסור ממנה באחת הפניות. בסוג זה של רוע, היצר הרע אף פעם לא מציג את עצמו כאמת אלטרנטיבית – אלא במסווה של סגנון חיים נוח ומושך יותר. כוחותיו מונַחים בחסימה מוחלטת של ראיית הנולד אצל האדם, או לכל הפחות בטשטוש המטרה שבסוף הדרך.

אבל קיימת צורה נוספת של רוע, הרבה יותר מסוכנת מהראשונה. והיא, כאשר הרוע מציג את עצמו בתור דרך שונה להגיע לקרבת א-לוהים, או שהוא מתחזה לא-לוהים בעצמו. זאת כבר לא שאלה של לסטות מהדרך או לפסוע בשוליה; יש כאן היפוך מוחלט של הכיוון שלעברו האדם אמור להתקדם. תחת כותרת זו אנחנו יכולים לכלול עבודה זרה, כישוף ואולי מקרים קיצוניים של גאווה.

אם נרצה להמחיש את הרעיון במושגים של דרך, נציג אותו כחץ המצביע לעבר הכיוון ההפוך, כאילו שמישהו האיר אור בקצה הלא נכון של הדרך, אור המאותת לאדם "להתקדם" לעברו.

כל הדרכים מובילות לאמת

אם נקבל את ההבדלים הבסיסיים בין שתי צורות הרוע האלה, נבין שהתיקון לכל אחת מהן שונה לחלוטין. מה שצריך כדי לסלק מהעולם את הצורה הראשונה של הרוע, זה שהאנשים ימצאו את דרכם חזרה אל הדרך שממנה סטו. הפיתוי עצמו לא היווה מעולם סתירה למציאות הא-ל בכל מקום, או קריאת תיגר עליה; זה היה בסך הכל עניין של אדם שבחולשתו נכנע לפיתוי רגעי. כאשר ישיגו בני האדם ראייה ברורה, חכמה ומשמעת עצמית כדי להתקדם לעבר המטרה האמיתית, ממילא תימחק צורה זו של רוע מהעולם. "כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכַסים" (ישעיה יא, ט).

המטרה האולטימטיבית היא לגלות ששום דבר לא יכול להיות חוץ מא-לוהים, ולכן אף אלטרנטיבה לא הייתה באמת קיימת מעולם.

אין הדבר כך עם צורת הרוע השנייה. כל עוד קיים ה"תחליף האלטרנטיבי" לא-לוהים, ממילא יש בעולם רוע. אפילו אם אף אחד לא מתפתה לצעוד בעקבות היצר הרע הזה, וכולם ממוקדים במטרתם לשאוף להתקרב לא-לוהים, בכל זאת, עצם קיומה של אלטרנטיבה מונע את התגלות מציאות הא-ל בכל מקום. תמיד קיימת כביכול האפשרות לבחור במשהו אחר על פני הא-ל, חלילה. משום כך, קורא א-לוהים בהתייחס לעמלק: "אין כסאי שלם עד שיימחה שמו של עמלק כולו" (שמות יז, טז, רש"י). לא יוכל להיות גילוי שלם של א-לוהים, כל עוד מתחזה "האלטרנטיבה" למציאות אפשרית. מְחִייתה המושלמת היא תנאי מוקדם לתיקון העולם.

אבל זה עדיין לא מספיק. אם שני אנשים פותחים בדו-קרב והאחד הורג את השני, האם נוכל לומר שהאדם המובס לא היה קיים מעולם? אמנם, כעת רק המנצח נותר, אבל הוא בשום פנים ואופן לא יחיד ומיוחד. בדומה לכך, מושג המתאר את הא-ל כמנצח הוא עדיין רחוק מאוד מהחזון של ה' אחד – אחדותו המושלמת של א-לוהים, שאותה אנו כמהים לחוות. לא מספיק להראות שא-לוהים הכי חזק. גם לא מספיק להפגין שבשלב זה אף אחד לא נשאר על הבמה חוץ מא-לוהים. המטרה האולטימטיבית היא לגלות ששום דבר לא יכול להיות חוץ מא-לוהים, ולכן אף אלטרנטיבה לא הייתה באמת קיימת מעולם. חייבים לראות את בורא עולם כמהות הקיום הייחודית.

מטרה על כדור

איך נוכל להגשים זאת?

בואו נחזור לדרך הדמיונית שלנו. תיארנו את הצורה הראשונה של הרוע כפיתוי המסיט את האדם מהדרך הראשית ומותיר אותו תועה בחוסר מטרה. הצורה השנייה של הרוע תוארה כחץ המצביע לכיוון הלא נכון, מַפנה אל מטרה שנמצאת כביכול בצידו המנוגד של המסלול. הבה נצעד כברת דרך עם מי שפונה בעקבות התמרור המטעה.

על פני שטח דו-ממדי, כל עוד נצעד לכיוון ההפוך, נתרחק בהתמדה מהמטרה האמיתית. כל צעד יגדיל יותר את הפער בינינו לבין המטרה. אבל אם נצעד על פני כדור, כל צעד בכיוון ההפוך ירחיק אותנו יותר מן המטרה - עד שבסופו של דבר נגיע אליה! אופיו המיוחד של שטח הכדור משמעותו שאין כיוון שמוליך באופן סופי ומוחלט הרחק מן המטרה. כן, ישנם כיוונים שנראה כאילו הם פונים לעבר השני, אך גם אלה יביאו בסופו של דבר את ההלך אל המטרה האמיתית.

השוני הבסיסי בין הדרכים המנוגדות על פני הכדור, מונח בהשפעתן על ההלך. אם האדם בוחר לצעוד בדרך הישירה, הוא יגיע ליעדו מהר ובקלות רבה יחסית, תוך מודעות וביטחון מתמיד במטרת המסע. אין זה כך עם מי שבוחר לצעוד בדרך ההפוכה. עבורו, מדובר במסע ארוך וקשה שקשייו מורכבים מהמטרה-כביכול שלעברה נראה שמובילה אותו דרכו. אבל, כאשר מרחיק האדם את עצמו עד לנקודה הרחוקה ביותר מא-לוהים ומדרכיו... אז הוא חוזר ומוצא את הא-ל. כמו שאמר המלך דוד: "אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח? אם אסק שמים, שם אתה. ואציע שאול, הנֶּךָּ" (תהלים קלט, ז-ח).

אם האדם עוסק ברדיפה אחר מטרה מסולפת – בין אם במסווה "אלוהי" או מתוך יהירות מופרזת – הוא צריך להגיע בסופו של דבר להכרה שהמטרות אליהן שאף חסרות משמעות. אם כן, תוצאתו הסופית של המסע הארוך-ארוך הזה, היא "אין עוד מלבדו, אפס זולתו".

היפוך בסקאלה הלאומית

שתי קטגוריות הרוע קיימות לא רק לגבי הדרך בה מתגלה כח הרע בכל אדם ואדם, אלא גם בהתייחס לאופיין וטבען של האומות שקמות על עם ישראל, כשכל אחת מהן מגלמת היבט שונה של רוע. שניים מאויבי ישראל העמידו את עצמם במיוחד נגד הא-לוהים: עמלק ובלעם, כל אחד מהם מייצג את הסוג השני של הרוע בפורמט הלאומי.

בלעם לא התעלם בפשטות מה' ומרצונו, כמו שעשה פרעה באומרו "מי ה'?", אלא השתמש בחוכמתו ויצירתיותו כדי לנסות לאלץ את א-לוהים לעשות את רצונו

בלעם היה נביא גדול, מקביל למשה במתת הנבואה שלו. המדרש מגלה אפילו כמה אספקטים בנבואת בלעם שעלו על נבואתו של משה. בלעם לא התעלם בפשטות מא-להים ומרצונו, כמו שעשה פרעה באומרו "מי ה'?", אלא השתמש בחוכמתו ויצירתיותו כדי לנסות לאלץ את א-לוהים לעשות את רצונו: הוא הקריב קרבנות כדי ליצור משקל נגד לקרבנות האבות. הוא יצא לקלל את ישראל בתכונה שבה התברכו – ב"קול יעקב", כוח הדיבור.

אילו השתבשה תוכניתו של בלעם ותו לא, הוא עדיין היה נשאר במידת-מה בגדר מנצח - הוא הצליח לעמוד כביכול מול א-לוהים, עשה ככל יכולתו כדי לכופף את ידו, והפסיד. יש ניצחון מסוים בתבוסה כזאת - אלא אם כן יתגלה בבירור שהוא מעולם לא הצליח לקום מול ישראל, ושקללותיו היו בעצם ברכות. 

למדנו להכיר את ההיפוך הראשון: "ויהפוך ה' א-לוהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' א-לוהיך".

מורשת עמלק

האויב השני שהתייצב מול א-לוהים היה עמלק. התנגדותו לא הייתה במישור האינטלקטואלי-רוחני כמו זו של בלעם. תכונתו הייתה דווקא עזות ועקשנות, מעשה של הקרבה עצמית אמיתית, עמידה יהירה מול בורא עולם ועם ישראל. אמת, הוא ידע ש'ייכווה מהאמבטיה הרותחת' שלתוכה קפץ - כפי שמתאר רש"י את מעשהו הפזיז שהסתיים בתבוסתו במלחמה - אבל יחד עם זאת, הוא יַראה לעולם: ניתן להתריס בפני הא-ל. הוא יוכיח שהוא, עמלק, לא קיים בגלל א-לוהים אלא למרות א-לוהים.

אם א-לוהים יגביל את גמולו של עמלק לכוויה מ"האמבטיה הרותחת" בלבד, ייצא מכך שבמידה מסוימת עמלק צדק. מה שצריך כדי למנוע זאת, זו דרך שבה מאמציו של עמלק בעצמם וכשלעצמם, לא רק שלא יצליחו למנוע את עם ישראל מלהמשיך בדרכו לקשר א-לוהי, אלא דווקא יקדמו את עם ישראל לעבר מטרתו!

הדינמיקה הזו התגלתה לראשונה ב"ונהפוך הוא" של פורים, תחילת נפילתו של עמלק. המן לא הובס - ולא יכול היה להיות מובס – אלא באותו חודש ויום שהוא עצמו ייעד למפלת ישראל. אלמלא היה הוא עצמו בוחר לגזור גזירה על עם ישראל, הוא לעולם לא היה מנוצח. המזימה שעלתה בראשו בכדי להעניק לעצמו את המגע הסופי של מלכות ותהילה, הפכה למקל שבסופו של דבר הפיל אותו. העץ שהכין לתליית מרדכי הפך לגרדום שעליו נתלה הוא עצמו... וכן הלאה, לאורך המגילה כולה. המן עצמו הביא לחורבנו המוחלט, יותר משעשתה זאת אסתר.

זוהי מהות תהליך ההיפוך: המסגרת והתוכן נשארים כפי שתוכננו מלכתחילה; הכיוון הוא זה שמתהפך. כך, אותן נסיבות מביאות לתוצאות הפוכות.

ניצחונות נגד עמלק הם חסרי ערך; ואם נדייק יותר, הם הפסדים אמיתיים. האמצעי היחיד שיכול להיות אפקטיבי הוא זה של "ונהפוך הוא".

25/2/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) לוי, 21/3/2019 07:21

נורא ואיום

טובחים ב-75,810 טף ונשים בחרב הרג ואבדן, צימאון דם שלא יאומן מאת "העם המוסרי בעולם" ושמחים על כך. גם אם מדובר באגדה על הזיית נקמה יהודית הרי ששיוויון הנפש בה מתייחסת היהדות לרצח הנ"ל מחרידה ומקוממת לא פחות.

(5) תמי, 19/2/2013 12:32

מאמר חזק ומרגש מאוד

נהניתי וקיבלתי המון תודה!

(4) ליאת, 5/3/2012 07:34

מאמר נפלא ומחזק עד מאוד

תודה רבה לכבוד הרב שליט"א! הלוואי שנזכה כבר שיתבטל כל הרע מן העולם, הלוואיייי הלוואי הלוואיייי!!!

(3) כרמל, 8/3/2011 11:34

יישר כח

המאמר כתוב בצורה סוחפת ומעניינת. מחזק ונותן כוח רב. תודה רבה לרב שליט"א שכתב את המאמר. חג פורים שמח. שהמשיח שליט"א יגיע תכף ומיד ממש!

(2) חיים לחמיש, 28/2/2007 12:39

מאלף ביותר!

נהניתי מכל שורה. ערוך היטב ונכתב בטוב טעם. תמיד תהיתי גם לגבי בלעם, מדוע היה צורך בהיפוך של הקללות שלו, וכן לגבי האמירות בסוף המגילה 'ארור המן - ברוך מרדכי' וכו'.
יישר כח.

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub