לפני תשע עשרה שנים, נסעתי באוטובוס ברחוב הירושלמי הראשי – דרך יפו. האוטובוס עצר באור אדום, ואני הסתכלתי דרך החלון. ראיתי אישה זקנה, כבדת משקל, צועדת בכבדות במעלה הגבעה, כשהיא נסחבת עם הרבה סלים ושקיות. על המדרכה ישב קבצן, כשידו מושטת לפנים. הזקנה עצרה, הניחה לאט לאט את הפקלאות על המדרכה, חיטטה בתיק שלה, הוציאה את הארנק והושיטה מטבע לקבצן. בנקודה הזאת, התחלף האור והאוטובוס המשיך לנסוע.

בשבוע שעבר, יצאתי מהבית לפגישה, כשאני עמוסה בשקיות של בקבוקים ריקים, אותם התכוונתי להחזיר לסופרמרקט לאחר הפגישה. צעדתי מהר ככל יכולתי לעבר המכונית שלי, שעמדה במגרש החנייה של הרובע היהודי – מרחק הליכה של חמש דקות מהבית. כשהתקרבתי למגרש החנייה, חלפתי על פניה של קבצנית הפושטת את ידה לפנים. כבר נתתי לאישה הזאת צדקה בשבוע שעבר, אבל עכשיו מיהרתי והידיים שלי כאבו ממשקל הבקבוקים. כשחלפתי על פניה במהירות, אמרתי: "מצטערת, אבל הפעם אני לא יכולה".

המשכתי להתקדם עוד חמישה ששה מטרים כשנזכרתי בזקנה בדרך יפו, 19 שנים קודם לכן. היא הייתה יותר זקנה, יותר כבדה והרבה יותר עמוסה ממני, ובכל זאת היא עצרה כדי לתת מטבע לעני. אם היא הייתה יכולה לעשות את זה, אז גם אני יכולה. פניתי לאחור, חזרתי כמה מטרים אל הקבצנית, הנחתי את כל השקיות, חיטטתי בתיק כדי למצוא את הארנק ונתתי לאישה מטבע של שקל. היא חייכה והרעיפה עלי ברכות.

פעולות תלת ממדיות

לכל פעולה שבן אדם עושה יש השפעה תלת ממדית. היא משפיעה על מבצע הפעולה, כמו נקודה על דף. היא משפיעה על אדם אחד או יותר הקשורים למעשה, כמו נקודה המתרחבת לקו או לריבוע. והיא משפיעה על אלה שהיו עדים למעשה, ובעצם על כל החברה, כפי שריבוע תופח לקובייה.

לדוגמא, אם ראובן גונב כסף משמעון, ראובן משפיע על עצמו – רמת המוסר והיושר האישי שלו יורדת. הוא משפיע גם על שמעון, לא רק בכך שהוא הפסיד סכום כסף מסוים, אלא גם בכך שרמת האמון שלו בבני אדם יורדת. בנוסף, הוא משפיע על כל מי ששמע על הגנבה או ראה אותה, בכך ש"גנבה" מתווספת, למערכת המושגים שלהם לגבי "התנהגות אנושית". ככל שהם רואים או שומעים על יותר גנבות, כך ה"קורה לפעמים" הופך להיות יותר ויותר "רגיל ונורמאלי".

השפעה שלישית זו, אינה כוללת רק את בני האדם ששמעו על המעשה או ראו אותו, אלא על החברה בכללה. כשהייתי ילדה בשנות החמישים והשישים, מעולם לא ראיתי בפתחי החנויות מערכת אבטחה למניעת גנבות. תגי הפלסטיק המחוברים היום לכל פריט לבוש בכל חנות בגדים, לא היו קיימים. אנשים יכלו לשלם על קניותיהם בהמחאה, גם בלי שיצטרכו להוכיח את זהותם. מה השתנה?

יחידים התחילו לגנוב. כל פשע נגס בסטנדרט היושר של החברה. מה שהיה פעם חריג, הפך לנורמה. באותו אופן, כל פעולה שנעשית על ידי אדם יחיד, יוצרת רושם עדין, אך ברור, על החברה כולה.

ביהדות קיימים שני מושגים המתארים רעיון זה:

"קידוש השם" – אלה פעולות המגלות את הנוכחות האלוקית בעולם.

"קידוש השם" – אלה פעולות המגלות את הנוכחות האלוקית בעולם ולעומתן "חילול השם" –הפעולות שמסתירות את הנוכחות האלוקית הזאת.

בכל פעם שאדם מבצע מעשה ישר והגון כמו חסד, רחמים או הקרבה עצמית, הוא מגלה את האלוקות בעולם. משמעות המלים: "קידוש השם", היא להפוך את שם האלוקים לקדוש. למרות שלעיתים קרובות משתמשים במונח זה על מנת לתאר מעשים גבורה עילאיים (כמו מקרים שבהם יהודים בחרו במוות על פני המרת דתם), הוא מתאים היטב לכל פעולה שמגלה את האלוקים בעולם.

אותה גברת זקנה ברחוב יפו, שעצרה כדי להעניק מטבע לקבצן, ביצעה מעשה של קידוש השם. בכך שהיא גילתה את מידת החסד שבה, למרות חוסר הנוחות שהייתה לה, היא גרמה לי להיות מודעת ליכולת העצמית שלי, לבחור בחסד על פני נוחות. היא הגביהה את הסטנדרט שלי לגבי "עד כמה אני מוכנה לטרוח על מנת לעזור למישהו"? ומכיוון שחסד היא אחת ממידותיו של האלוקים, חברה שעושה יותר חסדים, משמעותה גילוי רב יותר של האלוקות בעולם.

לעומת זאת, בכל פעם שאדם מבצע פעולה של רשעות, אכזריות, תאוות בצע, חוסר יושר, או אנוכיות, הוא מסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם. המלה "חילול" באה מ"חלל" – ריק; "חילול השם" גורם לכך שהעולם יראה ריק מן האלוקים.

כל פעולה דומה לאבן שמושלכת אל תוך בריכה אינסופית; האדוות שהיא מעוררת מתרחבות במעגלים גדולים יותר ויותר, עד אין סוף. לפני תשע עשרה שנים, אישה זקנה ברחוב יפו הניחה את החבילות שסחבה כדי לתת לעני מטבע. לא היה לה מושג שמישהו מתבונן בה. תשע עשרה שנים מאוחר יותר, בהשראת אותה אישה, צעדתי אני חמישה מטרים לאחור כדי להניח את השקיות שלי ולתת לקבצנית מטבע. אין לי שום מושג אם מישהו הסתכל עלי...

משתה המלך

גילוי והסתר של ההשגחה האלוקית עומדים בליבו של סיפור הפורים.

אנחנו רואים בדרך כלל את סיפור פורים דרך "הגיבורים הגדולים": אסתר, מרדכי, אחשוורוש והמן. ובכל זאת, חז"ל מייחסים את הגורם לגזירת הכליה, לכלל היהודים שחטאו בחילול השם.

מגילת אסתר פותחת בתיאור משתה ראוותני שערך המלך אחשוורוש לנתיניו. גם אזרחיה היהודים של ממלכתו הוזמנו כמו כולם. חז"ל מבהירים, שצו המוות של המן שנגזר מאוחר יותר (באישור המלך), בא כתוצאה מהשתתפות היהודים במשתה.

על פי התלמוד, המלך אחשוורוש חגג את סיומן של 70 השנים מתחילת גלות יהודה. הנביא ירמיה חזה, שגלות בבל תימשך 70 שנה (אותן סופרים מחורבן הבית הראשון, ולא מהשלב הראשון של הגלות), ואחשוורוש מנה את השנים (באופן שגוי) והניח, שהניצחון על היהודים יכול להיחשב כעת כסופי ומוחלט. במשתה הניצחון שלו, הוא הציג לראווה את כלי המקדש שנבזזו ולבש את בגדיו של הכהן הגדול.

העונש על ההשתתפות היה גזרת כליה, שממנה בקושי הצליחו היהודים להינצל.

חז"ל ממהרים לציין, שהאוכל שהוגש לאזרחים היהודים, היה כשר. כלומר, לא עברו על חוקי התורה במשתה. ובכל זאת, טוענים חז"ל, העונש על ההשתתפות היה גזרת כליה, שממנה בקושי הצליחו היהודים להינצל. מדוע?

ההשתתפות במשתה אחשוורוש גרמה לחילול השם. בעוד שהמקדש וכליו היו מיועדים לקדש את הפרטים הגשמיים בעולם הגשמי, המשתה של אחשוורוש עשה בדיוק את ההיפך: הוא השתמש בכלי הקודש לשימוש ארצי, וחילל את הקודש. היהודים היו צריכים להגיב לחילול קודש כזה באבל ובהתרחקות ממנו. ובמקום זאת, גבר עליהם הפיתוי להשתתף במשתה בארמון המלוכה. נוכחותם היוותה אישור מרומז להשקפת עולמו של אחשוורוש, עולם שבו האלוקים נעדר באופן בולט.

על פי התלמוד, חילול השם הוא העברה שהכי קשה לכפר עליה, מכיוון שמעצם טבעה, השפעתה כל כך רחבה, עד שבלתי אפשרי לתקן את הנזק שנגרם על ידיה. ברגע שאבן הושלכה אל הבריכה, מי יוכל לעצור את גלי האדווה?

גילוי ההשגחה

מגילת אסתר היא הספר היחיד בתנ"ך, שבו האלוקים אינו מוזכר כלל. חז"ל מסבירים, שאירועים אלה התרחשו מייד לאחר חורבן בית המקדש הראשון, וסימלו שינוי מהותי בהנהגה האלוקית בעולם. המקדש עצמו (ולפניו המשכן) היו מדיום של גילוי אלוקי. כשחרב המקדש (בגלל ריבוי החטאים), האלוקים עבר למצב של "הסתר". אמנם ההשגחה האלוקית עיצבה את סיפור הפורים כולו, אבל היא הסתתרה מאחורי הקלעים, תחת מסווה של "מקריות", "גורל" והתנהלות טבעית לכאורה של האירועים.

"הסתר פנים" הוא מאפיין בסיסי של ההנהגה האלוקית בעולם. אפילו המלה "עולם" באה מאותו שורש כמו המלה "נעלם". מימי סיפור הפורים ועד לימינו אלה, התפקיד שלנו בעולם, הוא לגלות את האלוקים מבעד להתרחשויות ה"מקריות", היומיומיות.

המונח המתאים לכך הוא "קידוש השם". בכל פעם שבה אנחנו בוחרים בנדיבות, באמת או בהגינות, אנחנו מגלים את האלוקים בעולם הזה, וכביכול מסירים את המסכה מעל פניה של ההשגחה.

ומנגד, בכל פעם שבה אנחנו בוחרים בקמצנות, קטנוניות או חוסר הגינות, אנחנו מסווים יותר את הקב"ה, ומוסיפים שכבה נוספת לתחפושת האלוקית. הדבר גורם לחילול השם. אנחנו יוצרים עולם, שכביכול מבחינתנו ומבחינת הסובבים אותנו, האלוקים איננו קיים.

באחד מרגעי השיא הדרמתיים ביותר בכתבי הקודש, אסתר מצביע על המן וחושפת את זהותו האמיתית.

בסיפור הפורים מזמינה המלכה אסתר, תוך סיכון חייה, את המלך אחשוורוש ואת המשנה שלו – המן האצילי ובעל הקסם האישי – לסעודה פרטית באגף שלה. שם אסתר חושפת את מזימת רצח העם שנחרשה נגדה ונגד עמה. המלך, בכעס רב, דורש לדעת מי עומד מאחורי המזימה. באחד מרגעי השיא הדרמתיים ביותר בכתבי הקודש, אסתר מצביע על המן וחושפת את זהותו האמיתית: "איש צר ואויב, המן הרע הזה!"

חג הפורים עוסק בהסתר – זהויות נסתרות, והופעה מוליכת שולל. הוא מעודד אותנו לחשוף את האמת, כפי שעשתה המלכה אסתר. אך בניגוד לאסתר המלכה, אנחנו לא מצביעים על הנבל, אלא על האלוקים. "הנה הוא... עומד מאחורי מה שקרה לי היום." הנה הוא... מתבטא דרך יופי הטבע." הנה הוא ... ניצב מעבר לכותרות העיתון".

בכל רגע ורגע, אנחנו יכולים לגלות את האלוקים, בין אם בכך שנזהה את מעורבותו בעולם ובין אם בכך שנחקה את מעשיו. המודלים שלנו הם אסתר המלכה שקורעת את המסווה מעל פניו של המן, והזקנה שמניחה את חבילותיה.

לא, אנחנו לא צריכים להיות "אנשים חשובים" כדי לגלות את הקב"ה בעולם הזה.

*לזכר יוסף דב בן יחיאל מיכל אהרון.