"שְׁלֹשָׁה הֵמָּהנִפְלְאוּ מִמֶּנִּי...דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,

דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר,דֶּרֶךְ-אֳנִיָּהבְלֶב-יָם..."(משלי ל': 18-19)

כשנשר עף בשמיים, הוא אינו משאיר עקבות,

כך גם הנחש הזוחל על הסלע,

והאניההעוברת בלב הים.

 

הנפש אינה כזאת, כל דבר מטביע בה חותם לנצח, כל החוויות והמראות, הקולות והמילים,

אפילו אלו שנאמרו או נעשו בהיסח הדעת, בלא משים, ללא כוונה, מצטברות בלא מודע שלי,

ומשפיעות משמעותיות עלי, אבל לא רק.

יש לאדם גם לא-מודע קולקטיבי, מאגר אדיר שבו נצברים כל החוויות האנושיות מדור לדור,

הם מועברים בתורשה, והם מכוונים את המחשבות, הדימויים ודרכי התמודדות בחיים.

 

תוצאותיהם של שני מעשים חמורים, מלווים את עמנו עד היום הזה, התהודה שיצרו, לא הייתה רק במישור המעשי, לאותו מקום ולאותה שעה, היא השאירה רושם בנפש,

ולא רק בנפש של אותםשעשאוה, אלא בנפש הקולקטיבית של האומה.

ולמרות שהעושים הביעו חרטה, הרושם לא פג, ואנחנו כיחידים וכעם, פוגשים אותם בחיינו.

כל מפגשונסיוןואתגר מרכך ומתקן, בכל שנה מזדכּכים מעט, עד שנגיע לתיקון השלם.

הראשון הוא חטא מכירת יוסף,

והשני הוא חטא מעשה העגל.

השורש של מכירת יוסף בין אדם לחברו,

והשורש של חטא העגל הוא בין אדם לאלוקיו.

 

התנהלותו של עם ישראל הייתה שקופה, בכל פעם שאומות העולם ביקשו לקטרג על עם ישראל, הם ידעו בדיוק היכן ממוקמים העצבים החשופים, ומשכך, על אילו כפתורים כדאי להם ללחוץ.

כשבלק ביקש לקלל את עם ישראל, ושכר לשם כך את שירותיו של בלעם, ידע זה, כי כדאי לחשוף את השורשים הלא מתוקנים של חטא העגל, והם יעוררו את כעסו של אלוקים על עמו, והוא יבקש אולי להשמידם.

אך חפצו לא צלח בידו ובלעם המתוסכל אמר אז:

"מָהאֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה'"(במדבר,כג':8)

עם ישראל סיים את פרק הנדודים במדבר, הגיע אל הארץ המובטחת, הקים מקדש שנחרב, וגלה מארצו.

ושם בגלות, ניסה שוב צורר מתוחכם להשמיד את העם, מתוחכם, כי ידע שעם ישראל הוא אחר ושונה, וכדי להשמיד אותו, לא מספיקה רק תעמולהשטירמרית, שתוציא אותו מכלל אדם ותיתן את הלגיטימציה להשמידו.

נדרשת כאן הבנה מערכתית עמוקה, שתרד אל השורש, ותמצא את נקודות התורפה הרוחניות.

והוא חיפש ומצא.

 

הוא היה מודע לחטא מכירת יוסף, והוא ערך עבודת מחקר מקיפה ויסודית בנושא המגזר היהודי, כדי לחשוף חולשה בתחום הבין אישי, החברתי.

בשקט ובשיטתיות, במשך שלוש עשרה שנים עקב אחריהם, וכשראה כי הם "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים"

ידע כי עלה על הדבר הנכון, והוא יצליח.

 

בסיומה של המכירהישבו האחים לאכול לחם, 800 שנה אחרי"וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג, טו), אסתר שולחת לשאול את מרדכי"מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה"(אסתר ד':5).

היא מבקשת להבין מה השורש שהביא את גזירת"לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד":

האם הוא קשור ליוסף ואחיו?

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַלהַחֲלֹמוֹתהַלָּזֶהבָּא..."

וגם"וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ.. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה".(בראשית לז')

השק שלבש מרדכימזכיר לנו את יעקב שקרע בגדיו:

"וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים"(בראשיתלז', 34)

 

בפרס הדהדו הרישומים של חטא מכירת יוסף, הפירוד והאחווה שנשברה, כדי להסיר את רוע הגזירה אסתר צריכה את הגיבוי של כל העם.

כל העם מונע מפיו אוכל ושתייה במשך שלושה ימים, מתבונן במקומות הלקויים הללו, ומתקן אותם.

ו"לַיְּהוּדִים,הָיְתָהאוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר".(אסתר ח',17)

 

 

וזוהי גם עבודת הפורים שלנו, שלא נדרשת למציאתה ראייה מיוחדת או הסתכלות מערכתית מורכבת, כי היא איננה טמונה במעמקים, והיא איננה סוד נסתר שרק יחידים יכולים ומסוגלים לגלותו:

גם אנחנו עדיין נדרשים , ממש כמו בפרס, להתגבש להתחבר ולהתאחד.

וגם אנחנו רוצים ממש כמו בפרס "אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר".(אסתר ח',17)