פורים הוא חג די מיליטנטי,

יהודים בשושן ובכל הממלכה מתנפלים על האוכלוסייה, בפקודה , והורגים ללא רחם מכת הרג ואובדן ועושים בשונאיהם כרצונם.

מה לנו ,יהודים רחמנים בני רחמנים בעסקי הרג ורצח? איפה ההומניות והחמלה? ובשושן הבירה-יום אחד לא מספיק לתאוות הנקם, ומבקשים אפילו יום נוסף?

בואו ונפעיל לרגע את הדמיון.

במקום פרסית, נדבר גרמנית, נקצץ להמן את קצותיו המסולסלים של שפמו, ונשאיר לו שפם קטן נוסח היטלר,

נפשוט את גלימתו ההדורה, נחלוץ את נעליו המזרחיות המשובצות באבני חן, ונלבישו במדים שחורים ומגפיים מבריקות ,

ומשושן הבירה ננחית אותו ואת פלוגותיו בכיכר האומשלגפלאץ בוורשה של אפריל 1943.

למישהו מאתנו יש ספק או שאלה מוסרית האם כן או לא להרוג אותו?

ליהודים שהתקוממו בגטו וורשה לא היה כל ספק, והם עשו את הדבר הנכון, כי 'הבא להורגך השכם להורגו'.

הרבה שאלו והקניטו את היהודים שבאו משם איך הלכתם כצאן לטבח.

לא כן בפרס, בימי מרדכי ואסתר.

"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"- כאן היהודים אינם מגישים את הלחי השניה.

המן היה מתוחכם מהיטלר, לתכנית הפתרון הסופי שלו לא נדרשו משאבי עתק, מחנות השמדה, ורשת של מסילות ברזל.

האוכלוסייה המקומית הייתה אמורה להתנפל ביום בהיר אחד על כל התושבים היהודים ולהעבירם מן העולם.

בשושן ישבה הצמרת האנטישמית, המוח ההוגה והמתכנן, שם לא הספיק רק יום אחד, כי היה צורך לכלות ולעקור את שורש הרוע.

בשאר רחבי האימפריה מהודו ועד כוש, במאה עשרים ושבע מדינות מרובות אוכלוסין, נהרגו בממוצע חמש מאות צוררים, בכל מדינה. כל שאר האזרחים השלווים לא נפגעו.

שנים קודם לכן, שאול, המלך הראשון של ישראל חמל על אגג, מלכו של עמלק, ולא הרג אותו מיד, מה שהביא לכך ששפחתו הספיקה להתעבר ממנו והביאה לעולם את המן, שהמסורת אומרת שהיטלר היה מצאצאיו.

מיליטנטים? לא ולא. חפצי חיים אנחנו, עם ספר והגות, מלא חמלה ורחמנות.

אך כשצריך מתנער ומשיב מלחמה השערה.