אוזני המן, בקבוקוני יין אדום מתוק ומיני תופינים ומגדנות, עומדים הכן תחת מעטפת הצלופן המרשרשת, מקושטים בסרטים מסולסלים ופתיתי קונפטי וממתינים להישלח אחר כבוד למכרינו ברחבי העיר.

הרשימה ארוכה.

סבא וסבתא, ההורים, דודים ובני דודים, המורים והגננות של הילדים, משפחות של מכרים וכמובן איך לא? רשימת מאד מכובדת של שכנים. לכולם אנחנו מתכוונים לשלוח משהו אישי, משהו מתוק, לשמח ולשמוח.

משלוח המנות מהווה עבור כולנו חלק כל-כך אינטגרלי ממנהגי היום, עד שאיננו מתעכבים אפילו לברר מה הקשר שלו לפורים.

על מנת להבין זאת, נזכיר פסוק אחד מהמגילה:

"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים..."

מסתבר, שעיקר החטא באותו הזמן היה הפירוד בעם (מוכר למישהו?). עצם ההתנתקות מהמסורת וביטול הזהות היהודית, הביאו לטשטוש המכנה המשותף שקישר בין כל היהודים בכל מדינות מלכות אחשוורוש – היותם בני אמונה משותפת, וגרמו לפירוד ביניהם.

סיבות אלה, הן שעוררו לבסוף את "הטורף" המסוכן מרבצו – את עמלק.

ומתי עמלק מגיע לתקוף אותנו? כאשר אנחנו מתרחקים מזהותנו הלאומית!

ומתי עמלק מגיע לתקוף אותנו? כאשר אנחנו מתרחקים מזהותנו הלאומית ההסטורית! מדוע? כי עצם הופעתו של האויב המשותף, מביאה בהכרח להתלכדותנו ולהגדרתנו המחודשת כעם.

נוכחנו בתופעה זו בזמן הנדודים במדבר, כשחלק מבני העם התרחקו ונפרדו מהמחנה עקב רפיון בשמירת המצוות, ובהיותם נפרדים ומרוחקים היוו "טרף" קל לעמלק, שהמתין בסבלנות לשעת כושר. "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך..." (דברים פרק כה).

תופעה דומה של חטא המוביל לפירוד התרחשה בשושן ומכאן נתן גם להבין את הופעתו של המן האגגי, שהיה מזרעו של עמלק.

בא פורים ומורה לנו את הדרך להפוך את הקערה על פיה ולהחזיר את המצב לקדמותו!

משלוח המנות המוגש בסבר פנים יפות, מקרב בין איש לרעהו, מחזק את קשרי הרעות והידידות ואינו מבדיל בין פלגי העם השונים – אשכנזים וספרדים, דתיים וחילונים, משכילים ועמחא ישראל, כולם כולם שולחים וכולם מקבלים. כך, על ידי מצווה חביבה זו, אנו מתקנים את חטא הפירוד ויוצרים מחדש זהות לאומית ואחדות מלוכדת, שביכולתה להצילנו מציפורניו של עמלק שבכל דור ודור!

בשנה זו נשתדל להרבות במשלוחי מנות (המשלוחים יכולים להיות צנועים, העיקר הכוונה!) וניזכר דווקא באותם אלו שנראים לנו עריריים, מרוחקים או שונים מאתנו. ננצל זאת כהזדמנות לגישור וצמצום פערים, להשכנת שלום בינינו לאחרים, לפיוס עם ידידים משכבר הימים ולא נשכח לרגע, כי כולנו עם אחד ולכולנו ("מנער ועד זקן, טף ונשים...") ארע נס משותף, כשניצלנו מכליה בטוחה.

אחדות – בינינו לבין עצמנו ובינינו לבורא עולם – אין זה מחיר גבוה מדי לשלם, על מנת לזכות בהגנה ובחוסן מול הרוצים לכלותינו.

פורים שמח!