חידה: כמה פעמים מוזכר שם השם במגילת אסתר?

התשובה היא אפס. זהו נס נסתר, ולכן אין שמו של הא-ל מופיע שם אפילו פעם אחת. "אסתר" מלשון "הסתר".

אך הבה נתקדם לשאלה מורכבת יותר: היכן יש את ראשי התיבות של שם ה'?

ובכן, חכמי תורת הקבלה מלמדים שבמקום אחד במגילה מופיע שם ה' בראשי תיבות. היה זה כאשר אסתר המלכה הזמינה את המלך אחשוורוש לבוא עם המן למשתה היין – "יבא המלך והמן היום..." – ראשי התיבות של שם ה'.

וכאן נשאלת השאלה, מדוע נבחר דווקא הפסוק הזה? מה הקשר בין שם ה' לבין המיקום והמאורע שבו מופיעים ראשי התיבות הרומזים? 

אסתר המלכה רצתה לבטל את אגרות רצח-העם ששלח המן הרשע, ואין דרך לבצע זאת אלא על ידי מציאת חן בעיני אחשוורוש.

מובן הוא, אם כן, רצונה של אסתר לעשות משתה למלך עצמו. זהו האופן הנוח ביותר להתחנן על נפשה ונפש עמה, לעורר את רגשות האהבה שלו אליה וליצור את התנאים הנוחים לבקשה חשובה ובלתי-שגרתית זו. אבל להזמין את המן לאותו מעמד? תמוה. מי צריך אותו שם? זה ודאי לא יעזור לה כשהוא יימצא שם – לא ליצור את האקלים הנוח לעורר רגשי אהבה, לא לבקש בקשות פרטיות ואישיות בכלל... ובודאי לא כדי לבקש את ביטול הגזירה הנוראה שהוא עצמו גזר!

הרי, אם יש לאסתר סיכוי כלשהו לשכנע את המלך לבטל את הגזירה, זה רק אם המן לא יהיה שם. הרי מה היא תוכל לעשות אם בחלקלקות לשונו הוא יצליח להדוף את בקשתה ולקלקל את כל התכנית?

תמהים אנו, אפוא, על בקשה מוזרה זו, "יבוא המלך והמן היום אל המשתה...".

אין לנו על מי לסמוך

תמיהה זו נידונה בגמרא (מגילה טו, ב), בה רבי נחמיה מיישב את הדברים:

 

"רבי נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים".

 

פירוש לדבריו:

אסתר ידעה שאין לה אפילו סיכוי קלוש לבצע את המשימה. המלך לא היה טיפש (למרות כל ההצגות של בתי הספר בהם הוא 'מופיע'), והמן היה עדיין השליט הגמור ובידו החתימה הנכספת של טבעת המלך. גם החוק היבש מונע כל אפשרות של שינוי אמיתי, הרי "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב".

אין לה סיכוי אמרנו? דהיינו בדרך הטבע. סיכוי אחד אמיתי יש, והוא בדרך הנס.

אין לה סיכוי אמרנו? דהיינו בדרך הטבע. סיכוי אחד אמיתי יש, והוא בדרך נס. כפי שאכן קרה. אבל כדי לזכות בנס, צריכים היהודים להיות ראויים לכך, והעיקר הוא לדעת שהכל אך ורק בידיו של ה' לבדו. כי רק מי שיודע שא-לוהים הוא המנהל את העולם, ראוי הוא לזכות לראות את ההנהגה הזו.

וכאן הוא החשש הגדול. האם יהיה עם ישראל ראוי? האם יתעלה למדרגה הגבוהה של אמונה, בטחון ותפילה? יש כאן בעיה, כי עדיין יתכן והעם לא יהיה מודע לגודל הצרה העומדת בפתחו, ולא יכוונו את לבם לעלייה הנצרכת. כי, שמא יאמרו היהודים לעצמם שאמנם גזירת הכיליון שגזר המן נוראה היא, אבל בכל אופן מוצא אחד נשאר לנו! הרי יש לנו נציגות חשובה בבית המלוכה. אחת 'משלנו' היא המלכה שם בארמון, ובודאי היא תעזור. משהו היא תעשה, לפחות 'משהו'. היא לא תיתן לגזירה לצאת לפועל, ושיובילו אותנו למות כצאן לטבח!

ואם אכן הם היו חושבים כך, היתה זו הטרגדיה הגדולה ביותר. כי האמת היא שאכן לא היתה שום הצלה בדרך הטבע. רק בדרך נס היה סיכוי, והנס לא יכול לבוא אלא כשיש את התנאי הבסיסי לכך – לדעת שרק א-לוהים יוכל לעזור. לכן, רק כאשר עם ישראל ישתכנעו שאין שום הצלה נראית לעין, או אז יבקשו הם ויתפללו מעומק הלב ממש, ויגיעו לעומק כזה שרק במצב של פיקוח נפש מגיעים אליו. והתפילה העמוקה והאמיתית הזו – היא היא קרש ההצלה הנכסף. היא הסוללת את הדרך להביא את השינוי, כי השינוי לא יבוא בדרך הטבע, אלא רק בדרך של נס. רק נס.

את כל זה הבינה אסתר, ולכן היא עשתה את הלא-ייאמן. היא הזמינה את המן למשתה. מטרתה היתה, שיראו עם ישראל שהמן הוא חבר וידיד 'אמיתי' שלה, ויגיעו למסקנה שעליה אי אפשר לסמוך, וכך ייווכחו כי באמת אין מנוס בדרך הטבע, ואז יתחילו להעמיק בתפילה, בהכירם כי רק בבורא עולם תלוי הכל.

ועכשיו, מובן מיקום הופעת ראשי התיבות: "יבוא המלך והמן היום".