אם שמתם לב, מנהג מענין יש בקריאת המגילה בפורים; הצורה בה מוחזקת המגילה בשעת הקריאה שונה מאשר הצורה בה מונח ספר התורה בזמן שקוראים בו. בספר תורה, הקריאה נעשית כשכל הספר מגולגל ורק עמודה אחת פתוחה, וממשיכים וגוללים לפי הצורך. ואילו בפורים, פותחים תחילה את כל המגילה מתחילה ועד סוף, מקפלים את הדפים זה על זה, ורק אחר כך קוראים.

ומה טעם מנהג זה? "כדי להראות הנס", וכך לשונו של ה"שולחן ערוך" (סימן תר''צ סעיף י''ז): "מנהג כל ישראל שהקורא, קורא ופושטה כאיגרת להראות הנס".

אך מה פירוש הדבר? מה הקשר, מה ענינו של המנהג, וכיצד זה מראה על הנס?

כדי להסביר נקודה זו נפתח בשאלה: במשך כמה שנים נמשך סיפור המגילה? מתחילה ועד הסוף, כמה זמן עבר?

קריאה מדוקדקת תניב את התשובה הנכונה: כעשר שנים. המשתה שבתחילתה של המגילה היה בשנת שלש למלך אחשורוש. אסתר נבחרה למלכה בשנת שבע למלכותו. והמן הפיל את הפור בשנת שתים עשרה למלך, ובאותו זמן נתלה. המלחמה והנצחון היו כשנה אחר כך, בי''ד בחודש אדר, ויום זה הוא שנקבע לנו כחג חדש בלוח השנה, חג הפורים.

את כל התקופה של עשר השנים, אנחנו מעבירים בדקות ספורות של קריאת המגילה.

איזו מטרה נעלית יכולה להיות לזה? עוברת שנה, שנתיים, שלש וארבע, ו...כלום. מה יהיה?

נעצור רגע ונחשוב: איך הרגישה אסתר כשנלקחה לארמונו של המלך? אני לא מקנא בהרגשה שלה. אשה ישרה וקדושה, שכל חייה צניעות ורוחניות, והיא נלקחה נגד רצונה לחיות עם אדם שכל כולו גשמיות, אכזריות ורשע. לשם מה? איזו מטרה נעלית יכולה להיות לזה? עוברת שנה, שנתיים, שלש וארבע, ו...כלום. מה יהיה?

רק אחרי חמש שנים, נתגלה פתאום תפקידה המרכזי של אסתר בשירות העם כולו. היא היחידה שיכולה לעזור, היא זו שהצילה את המצב. רק אז נתגלו דרכי ההשגחה. רק באותו זמן התברר למפרע, את מה שמרדכי הצדיק הביע בתחילה בתור מחשבה אפשרית: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?". דרכי ההשגחה אינם נגלים מיד לעין. לפעמים אפשר לראות במבט לאחור, בתהליך של שנים.

ואולי לכן פושטים את המגילה כולה. כי כדי לראות את הנס – לא מספיק להביט בעמודה אחת. רק כאשר הכל פתוח, כאשר תופסים את הסיפור בשלימותו, כאשר מבינים שיש כאן תהליך מתמשך – רק אז אפשר להפנים את הלקח המיוחד של נס פורים.

ולכן פושטים את המגילה, 'כדי להראות הנס'.