רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פורים

גיבור היום

י״ב באדר ה׳תשס״ו י״ב באדר ה׳תשס״ו 12/03/2006 | מאת אמונה ברוורמן

אסתר המלכה מראה לנו איך כל אחד מאיתנו יכול להיות גיבור

אומרים שככל שמתקרבים לאדם גדול יותר הוא נראה קטן יותר. מי שמשרת אדם גדול כזה, רואה אותו חשוף מכל חומות המגן שבנה סביב עצמו; כאשר הוא עייף, עצבני וחסר חיוך. המשרת האישי של אדם כזה יודע מה הוא באמת חושב על האורחים, על הערב כולו, על העסקה הקרובה. אבל האם זה חייב להוריד אותו ממעמדו ההרואי?

האם אנשים גדולים באמת לעולם אינם נושכים את השפתיים? האם הם תמיד אך ורק מודלים של שלמות? מה זה בדיוק אומר 'להיות גיבור'? והאם פעולות נשגבות הן תנאי הכרחי לגבורה?

בדבריה של הרבנית ציפורה הלר על סיפורה של אסתר המלכה בפורים, היא מגדירה גבורה כהתגברות על המכשולים המוצבים לפנינו בדרך להגיע לאובייקטיביות רוחנית. אסתר הייתה צריכה לסכן את עצם קיומה כדי להתחנן על הצלת העם היהודי. בעיר שושן הנאורה, ניסיון של מלכה לראות את בעלה, המלך אחשוורוש, ללא הזמנה ברורה מצדו, הייתה עבירה שדינה מוות – אלא אם הוא יחליט להושיט אליה את שרביטו. למרות הנסיבות המרתיעות, כאשר שמעה אסתר על הגזירה המאיימת להרוג את בני עמה, היא באה אל המלך, והעמידה את חייה על כף המאזניים. זה בהחלט היה מכשול גדול!

אבל לא כל המכשולים דרמטיים כל כך. מה אם החברה שלך נתקעה בפגישה והיא מבקשת ממך לאסוף את הילדים שלה? אולי היו לך תוכניות אחרות. אולי אפילו ציפית לקצת זמן עם עצמך. אולי סתם לא בא לך. אבל את הולכת בכל מקרה. האם אינך גיבורה? התגברת על העייפות שלך, על העצלות, על מה שבא לך - כדי לעשות חסד עם חברה. האין זו בדיוק גבורה?

 

בכל פעם שאנחנו לא משחררים את מלות הרכילות שעומדות לנו על קצה הלשון, האם איננו גיבורים?

 

בכל פעם שאנחנו נושכים את השפתיים בוויכוח עם בני הזוג, בכל פעם שאנחנו הופכים את הביקורת על הילדים שלנו למחמאה, בכל פעם שאנחנו לא משחררים את מלות הרכילות שעומדות לנו על קצה הלשון, האם איננו גיבורים?

למרות שלימדו אותנו ש"אין נביא בעירו", ואין אדם גיבור בסביבתו הקרובה, זה לא תמיד כך. זוגות נשואים ומשפחות עומדים בניסיון הזה כל הזמן. והרבה ילדים (אחרי שהם עוברים את גיל ההתבגרות!) רואים את ההורים שלהם בתור הגיבורים שלהם, ובתור המודל הראוי בעיניהם לחיקוי.

איך זה יתכן? האם הם לא ראו אותם במצבים הכי גרועים שלהם? סביר להניח שכן. אבל יחד עם זה הם ראו גם כיצד הם נאבקים להתעלות מעל למצבים האלה. הם ראו איך אביהם סבלני עם ילדיו ואדיב לחבריו, אפילו בזמן של כישלון כלכלי מצער. הם ראו איך ההורים שלהם מאבדים שליטה – ואז מתנצלים. מתווכחים – ונסוגים. מתנהגים בלבביות לזולתם, בעודם מתמודדים עם טראומה אישית.

לא חכמה להיות ידידותי כשמרגישים שמחים ומעוניינים בחברה. אבל אם מישהו מרגיש שהוא רוצה עכשיו להיות לבד ובכל זאת מתנהג בידידותיות, אז הוא כוכב וגיבור אמיתי. אם את קוראת סיפור לילדים למרות שהעיניים שלך נעצמות, ומעודדת את בעלך למרות שגם לך אין מצב רוח – את עולה במעלות הגבורה.

כן, זה הרואי להציל אנשים מבניין בוער, לתרום את הכליה שלך לחולה עני, לתת מחסה למחוסרי דיור וללמד את הבורים. אבל לא כל מעשי הגבורה מתרחשים בקנה מידה גדול כזה. יש כאלה שזקוקים לכוח רצון הרואי ממש, כדי לקום מהמיטה בכל בוקר. אחרים צריכים אומץ ונחישות כדי ללכת מִדי יום לעבודה שהם לא אוהבים, על מנת לפרנס את בני משפחותיהם.

לאחרונה זכינו לגילוי מדהים של אדיבות מאדם שאנחנו בקושי מכירים, מישהו שאשתו ילדה פג. "סליחה שלקח לי קצת יותר זמן להתקשר אליכם בחזרה", הוא אמר. "החזירו היום את התינוק למכונת ההנשמה". לחשוב עלינו ועל הצרכים שלנו באמצע זמן משבר... האם אינו גיבור?

אנחנו מתבוננים באחרים ומתפעלים מהביטחון והיציבות שלהם, מהמלים שלהם ומההישגים שלהם. אנו חושבים שהם כאלה מטבעם, ואין לנו מושג כמה זה עולה להם.

אנחנו לא יודעים על המלחמות שהם ניהלו, על הקרבות שבהם ניצחו. אולי הוא מנכ"ל רב עוצמה - זה דרש ממנו שנים של כניעה וסבלנות. אולי היא מורה מצוינת - היא למדה להתעלם מהתסכול שלה ולהתמקד אך ורק בחיובי. אולי היא אם נהדרת - ועם כוח רצון מדהים ונחישות היא למדה לשלוט בעצמה, להתמקד במה שהיא יכולה לעשות, במקום במה שהיא לא. אף אחד מאלה לא בא בקלות. לכן זאת גבורה.

כולנו יכולים להיות גיבורים. כל צעד של צמיחה רוחנית הוא חלק מהמאבק ההרואי נגד החושך והרוע. המאבק הפרטי שלנו, ההזדמנות האישית שלנו לתהילה.

בואו ניתן לילדים שלנו לראות ולהבין שהגבורה אינה מעשה חד פעמי; זו צורת חיים. למרות שלאסתר המלכה היה רגע הגבורה הגדול שלה, ההישג האמיתי שלה היה היכולת לחיות בארמון יום אחר יום, בתור אשתו של מלך רע, ולשמור על קור רוחה, על האיזון ועל הקשר שלה עם א-לוהים. היא התרכזה בטוב העתידי ולא בכאב העכשווי, כשהיא מתמסרת בכל מאודה למשימה המתמשכת של שלום עמה. משימה שבוודאי גרמה לה ייסורים יומיומיים. זאת הנקודה שאנחנו יכולים ללמוד באמת מאסתר. זאת המורשת הנצחית שלה אלינו.

בפורים, לכולנו יש הזדמנות להמשיך את עוצמתה של אסתר ואת מחויבותה, ולהגיע אל פוטנציאל הגדולה והגבורה שחבוי בתוכנו.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן