מספרים על אדם שנפל בבור ושכנו דאג וטרח הרבה להצלתו ולרפואתו. הסובבים התפעלו ממסירותו יוצאת הדופן, אך הוא השיב להם ''אני הוא האשם בנזק משום שחפרתי את הבור והשארתי אותו ללא כיסוי''!!! על אותה המטבע שואל המגיד מדובנא, מדוע בפסח ובליל הסדר משבח העם היהודי את בורא העולם שגאל את אבותיו ממצרים, והרי עדיף היה שלא הכניס אותם לשם כלל?!

איציק, איש עסקים, קיבל את האפשרות לרכוש בהזדמנות נדירה פרויקט ריווחי בארה"ב. בדרכו לשדה התעופה, למטרת חתימה על חוזה הרכישה ארעה תאונה קטלנית, הכבישים נחסמו והוא הפסיד את הטיסה. כה עצוב וממורמר היה איציק על שהפסיד את הזדמנות חייו להתעשר. ביום שלמחרת, פגש בידידו שהתעניין במצב רוחו המדוכדך, ואיציק סח בפניו את השתלשלות הארועים. מיד פתח ידידו ואמר: האם לא שמעת? הרי אותה טיסה התרסקה וכל 280 הנוסעים נספו! הינך בר מזל!! שמחתו של איציק על הצלתו לא ידעה גבול, הוא חש בעוצמה כי "הכל לטובה". לאחר כמה רגעים הודה בפניו חברו כי דבריו אינם נכונים והאמת שהטיסה הגיע בשלום ליעדה. 'תבין שהבורא לא חייב להמית 280 אנשים בשביל שאתה תפנים שבאמת הכול לטובה'!

כך למדו החכמים במשנה כלל לאדם היהודי 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה' [ברכות דף נד]. בשל היותו מרכזי בתפיסת עולמו של היהודי, ראה לנכון מחבר הספר הידוע 'שלחן ערוך' לקבע כלל זו בספרו וכתב: "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה, כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם" [סימן רכב סע' ג].

בתפיסה היהודית, הטובה וגם הרעה, שתיהן טובות עבור האדם באותה המידה. כלומר, ההבנה העמוקה כי מעבר לכך שההצלה מהצרות מגיעה מאת בורא העולם שהוא תכלית הטוב, כך הצרה והניסיון גם הם ממנו, לפיכך ודאי שגם הרעה היא טובה.

פעמים רבות אמנם קשה להבין ולעכל את הקושי והאתגרים התוקפים את האדם בימי חייו. יחד עם זאת ניתן לראות באופן מוחשי כי לעיתים מה שנראה ממבט ראשון טוב ורע, לאחר זמן מתברר כהפוך לחלוטין. ולעיתים מה שנראה כהצלחה מתברר שהיה זה סף התהום, והכשלון מתגלה כסולם לשגשוג.

כך אפשר להסביר אף את השאלה שבה פותח המאמר. כי סיבת ההודאה והשבח בליל הסדר אודות יציאת מצרים, אינה על היציאה לחרות בלבד, אלא טמונה בה גם הודאה על תקופת השעבוד במצרים, שגם היא הייתה ודאי לטובה מסיבות שונות [אחד ההסברים לכך, מסתמך על לשון התורה המכנה את השהות במצרים, 'כור היתוך', כלומר תקופת השעבוד עיצבה את אופי העם כדי להיות מוכנים וראויים לקבלת התורה והפיכתם לעם ה'].

בשל כך מברכים על המצה, שהיא סמל ליציאה החפוזה לחרות, אך מאידך מברכים גם על המרור המסמל את הקושי והמרירות. כורכים אותם יחד כסמל להודאה על הטובה והרעה גם יחד [בעצם מבנה ההגדה לאורכו בנוי מזיכרון השעבוד לצד זיכרון הגאולה].

בליל הסדר קוראים בהגדה של פסח 'אמר רבי אליעזר הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות'. אכן, גם בלילות וזמני החושך כשלא הכול בהיר ונעים, לא תמיד בני האנוש מבינים את מהלכיו העמוקים של בורא העולם, למרות זאת כדאי לסמוך, להאמין ולצפות לגאולת העם ולגאולה האישית של כל יהודי, מתוך הפנמה מלאה כי גם החושך הקיים הוא בעצם טובה שטומן בחובו אור גדול.

הרב עדיאל אלון, משיב בבית ההוראה 'הלכה למעשה'