שבוע טוב, אחרי-סדר-שמח!

האם בזמן אמת היינו יוצאים ממצרים? מבינים את גודל השעה וקופצים על העגלה? לאחרונה יצא לי לשמוע סיפור שממחיש בדיוק את הנקודה הזו, שפרשנים רבים מדברים עליה: פסח מלמד אותנו כמה חשוב לא לפספס את הרגע. יכולנו הרי להחמיץ את הצ'אנס ההיסטורי ההוא, ולהישאר משועבדים, ורבים אכן נשארו במצרים. סיפור יציאת מצרים מלמד אותנו להיות ערניים וקשובים ל"חלון הזדמנויות" כזה שמופיע בחיינו.
שלמה בן דהאן (אביו של סגן שר הביטחון הרב אלי בן דהאן) היה פעיל עלייה בלתי חוקית מצפון אפריקה, בעיקר ממרוקו. הם תכננו לפרטי פרטים מבצע עלייה, והיו אמורים לעגון ליד החוף, בחשאי, ולאסוף יהודים שחיכו שם כדי להגיע לישראל. אבל הניווט הלילי הוביל אותם בטעות לעיר לא נכונה על חופי מרוקו. מה עושים? שלמה בן דהאן ירד מהספינה, דפק על דלתות היהודים בעיר באמצע הלילה והודיע: הגענו לפה במפתיע. הספינה עוגנת עכשיו ליד החוף ועוד כמה שעות השמש תזרח וניאלץ לצאת. מי בא עכשיו לארץ ישראל?
התוצאה הייתה מדהימה: תוך כמה שעות התמלאה הספינה ביהודים שארזו מהר כמה חפצים – וידעו לא להחמיץ את הרגע.

 איך נראה אדם שיצא מעבדות לחירות? הרב אייל ורד מסביר בקטע קצר שכתב איך מתנהג לדעתו מי שאינו משועבד:
"חירות – זה להכיר את הכפתור העגול האדום הקטן שמכבה דברים ולהשתמש בו.
חירות – זו היכולת לא לשמוע ולא לקרוא לשון הרע, למרות שכולם מדברים על כך וזה מבעבע בכל האתרים.
חירות – זו היכולת לומר למעסיק שלך שיש לך גם אישה וילדים, ולכן אתה לא יכול לעבוד בלי שעון, לצאת כשהילדים ישנים ולחזור כשהם ישנים, כי יש לך עוד דברים בחיים. ולפני המעסיק – חירות זה לומר את זה לעצמך.
חירות – זה לדעת לחיות מהכסף שיש, ולא מהכסף שאין (חירות ממינוס, בשפה פשוטה).
חירות – זה לשמור על הגוף חופשי, ולא להעמיס עליו קילוגרמים רבים מיותרים שמקשים עליו את התנועה ואת הגמישות, והופכים אותנו לעבדים סגורים בתוך בית כלא של עצמנו, חסרי תנועה ומתנשפי מדרגות.
חירות – זה לשמור על הנשמה חופשית, נקייה, ולא מסונוורת ממראות לא טובים. או במילים פשוטות, לשמור על העיניים.
חירות – זו היכולת לשתוק. לא להגיב על כל דבר. לבלום פה בשעת מריבה.
חירות זה לעצור להולך רגל שרוצה לחצות את הכביש, ולאפשר לו לחצות בבטחה. וגם לתת לנהג שטעה וכעת מנסה להשתלב בנתיב שלך, לעשות זאת בנחת. בן חורין לא צופר בזעם לרכב שהתמהמה שניה מיותרת ברמזור. הוא מאותת לו בעדינות עם האורות.
חירות – זה להביט בעין טובה על המדינה היקרה שלנו, ולא ליפול לבור הנרגנות והתלונות, אלא לשמוח ולהודות ולתקן.
חירות אינה פסל, פסל החירות, אלא מהות. היא המיצוי של האישיות הפרטית והלאומית שלנו
".

                                              *                *                *

 

דבר מזעזע קרה במהלך קריעת ים סוף. בחג שיחל הערב, שביעי של פסח, אנחנו חוגגים את העובדה שהים נבקע ושבני ישראל עברו ביבשה. אבל חז"ל מתארים לנו שבמהלך ההליכה, ממש בעיצומו של האירוע המרגש וההיסטורי, התנהלה שיחה בין שני יהודים. שניהם התלוננו על כל הבלגן, המים והחול שיש סביבם, ואמרו אחד לשני: מה בעצם ההבדל בין הים לבין מצרים? כאן ושם היה אותו דבר: ״כיוון שירדו לים, היה מלא טיט. והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים טיט, בים טיט. במצרים בחומר ובלבנים, ובים חומר מים רבים״.

זה מנגנון מסוכן. אדם יכול ללכת באמצע ים סוף ולהיות נוכח ביציאת מצרים, אבל לא לשים לב לניסים הרבים שמתרחשים. לא להיות מודע לכך שהוא יוצא מעבדות לחירות, כי הוא עסוק בהשוואות ובקיטורים. 
פרשנינו קוראים לנו לשים לב לתופעה הזו, ולא להיות כמו אותם מתלוננים בשיא הנס של קריעת ים סוף. לא לחפש רק את הרע והמר, ולא להתבלבל חלילה בין רגעי שמחה וגאולה בחיינו לבין רגעי עבדות. להכיר תודה, להכיר בטובה, ולהיות ערים לשפע הברכה שבחיינו. שלא נפספס את יציאת מצרים שלנו. 
חג שמח!

(בתמונה: תמונת רחפן של מתחם האוהלים בו נערך הסדר הגדול בעולם)

 

בית חבד קוסמוי תאילנד

 

https://www.facebook.com/SivanRahavNews/