לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איך להגיע ליציאת מצרים האישית שלכם

איך להגיע ליציאת מצרים האישית שלכם

שחררו את רצונכם על-ידי חיבור לכוחו של הצעד הקטן.

מאת

פסח הוא חג החירות, ההזדמנות להתרחב ולגדול מעבר למגבלות הנתפסות שלנו. המילה "מצרים" זהה בשורשה למילה "מיצר". ארץ מצרים הגבילה את הפוטנציאל האנושי ושעבד את כוח הרצון. חירות ממצרים האישית של כל אחד היא למעשה החוויה של התרחבות וגדילה מעבר למגבלות האישיות, באמצעות גיוס כוח הרצון ושחרורו.

מצרים האישית של כל אדם היא הכאב כשאנו רוצים להשתפר במובנים מסוימים, ועם זאת, חווים חוסר אונים וחוסר יכולת לחולל את השינוי הרצוי. במקום צמיחה, אנו חשים תקועים וחסרי תקווה.

מאז שגארי זוכר את עצמו, הוא התמודד עם קושי באהבת אנשים ובחבור אליהם. הוא ניסה אינספור טכניקות בתקווה שאחת מהן תוביל לפריצת הדרך אליה השתוקק. לאחרונה הוא קרא על טכניקה בשם "משחק האהבה" – טכניקה שבה מתעמקים במישהו מסוים ועורכים רשימה של תכונות טובות שיש לאדם זה. אהבה בהקשר זה מוגדרת כתחושת הנאה שאנו מרגישים מזיהוי התכונות הטובות של אדם מסוים ומתמקדים מהם ומתעלמים ממגרעותיו. גארי חש גל של התלהבות, כיוון שהרעיון נשמע לו הגיוני. לרוע המזל, אחרי שבועיים נגמר לו הדלק. הוא הרגיש לוזר, וכמעט ויתר על החלום לחיות חיים של חיבור אנושי רגשי.

אני סבור שכולנו יכולים להזדהות עם תסכולו של גארי. יש בנו היבטים שאנו משתוקקים נואשות לשנות, אולם ויתרנו, ואנו מוכנים - בלית ברירה - לחיות עם המגבלות שלנו.

חכמינו לימדו, "אין דבר העומד בפני הרצון". יש לנו את הכוח להשתפר בכל דרך שאנו באמת רוצים. הרב אליהו דסלר לימד שהסוד לשחרור הרצון הוא לזהות היכן טמונה נקודת הרצון החופשי של כל אחד, או מה שאני מכנה בשם "הנקודות האישיות של אפשרות אמיתית". נקודת הרצון החופשי האמיתי היא אותו צעד קטן שאדם יכול לנקוט בו בהתמדה, ללא השקעת כמויות עצומות של מאמץ.

תמיד ישנו שינוי משמעותי כלשהו שאדם יכול לערוך, צעד כלשהו כדי להשתפר. שינוי זה יכול להיות כל כך קטן, שאנו עשויים לפטור אותו במחשבה שהוא לא הישג משמעותי. זוהי טעות גדולה. עריכת שינוי אמיתי כלשהו, לא משנה כמה קטן, היא חשובה ומספקת ביותר. זהו "כוחו של הצעד הקטן". וזהו המפתח לשחרור עצמנו ורצוננו הכלוא, המפתח להשגת טרנספורמציה וצמיחה אותנטית.

אחת הסיבות הנפוצות לכך שאנשים נכשלים בניסיון להשתפר היא שהם באופן קבוע מציבים רף גבוה מדי, עם מטרות קשות מדי להשגה. כתוב בתלמוד: "תפסת מרובה לא תפסת". צמיחה מציאותית, שבה אנו מתבוננים בכנות בנקודת הרצון החופשי שלנו, זוהי הדרך הטובה ביותר להימנע ממה שאני קורא בשם "שחיקת השיפור העצמי". אל תתפתו להבטחות של הישגים דרמטיים מצד מאמנים, מנטורים ומטפלים. עבור אנשים רבים, זוהי נוסחה לתסכול כרוני ולדיכאון.

הכירו את עצמכם וקבלו את המגבלות שלכם. אל תשוו את עצמכם לאחרים; השוואה לאחרים מסיטה אותנו מלהיות כנים עם עצמנו. היו בטוחים במי שאתם – בני אדם לא מושלמים, השואפים להתפתח. הימנעו מגרנדיוזיות ומפרפקציוניזם. במקום זאת, חגגו כל צעד קטן של צמיחה.

הבעיה האמתית של גארי הייתה שהוא תמיד הציב את הרף הרבה מעבר לנקודת הרצון החופשי שלו. הכלים שניסה היו מחוץ לטווח האפשרויות האמיתיות שעמדו לפניו. אם גארי היה מתבונן בעצמו בכנות, הוא היה מגלה שנקודת הרצון החופשי שלו היא למעשה שינוי קטן מאוד. למרבה המזל, עם קצת הכוונה, גארי גילה מהי "נקודת הבחירה" שלו. פעם ביום היה עליו לברך אדם אחד לשלום בחיוך חם ואמיתי. כשבתגובה קבל חיוך נחמד, הוא הרגיש מחובר וחיובי יותר לגבי אותו אדם.

אחרי חודש היה גארי המום מהשינוי שחל בהרגשתו ביחס לעצמו וביחס לאחרים. הוא הרגיש מועצם ומשוכנע שיצליח לשמור על שינוי זה מבלי לדחוף את עצמו חזק מדי. ברגע שגארי הרגיש שהוא שולט בשינוי, הוא היה מוכן להעלות את הרף מעט. הוא אפילו הרגיש שהוא יכול להתחיל לחפש תכונות טובות באחרים כצעד נוסף לקראת פתיחת הלב שלו ולמידה כיצד לאהוב אנשים.

גישה זו לצמיחה היא בהחלט מעצימה. כוחו של צעד קטן מדבר בסופו של דבר על לחיות במציאות ולשאוף לטרנספורמציה אמיתית. היציאה מהמצרים האישית שלנו מתחילה בצעדים קטנים המצויים בטווח נקודות הבחירה שלנו. בעזרת כוחו של הצעד הקטן, אנו יכולים להבין מדוע אמרו חכמינו, "אין דבר העומד בפני הרצון".

18/4/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) רחל, 23/4/2019 10:17

בודדה עד כאב

שלום כב' הרב , קראתי את המאמר והלב שלי כואב , אני אישה בת 65 והמצב שלי בדיוק הפוך . אני גרה בישוב קטן , עד שעבדתי הרגשתי חלק מהקהילה שיכולתי לעזור ולתרום בישוב במה שעסקתי . אולם אחרי שהפסקתי לעבוד הפכתי להיות "שקופה" ואינני יודעת מדוע , לא השתניתי והמשכתי להיות נחמדה לכולם אבל לפתע שמתי לב שאנשים לא מחזירים לי שלום או שאם אני בחברה אנשים לא מקשיבים כשאני רוצה להשתתף בשיחה , נשארתי בודדה ואני לא מבינה מדוע . תודה .

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub