,אם תשאלו אותי, למה אני נהנה מכוס יין מידי פעם .

יהיה לי קשה לתאר את הנאתי.

אבל אם תשאלו טועם יינות ממה הוא נהנה ביין מסוים, התשובה שלו עשויה להישמע כמו המדבקה האחורית על בקבוק היין.

"בשל, עשיר ועגול, עם טעם וניחוח עשירים של דובדבן שחור וגרגרי יער, רמז עדין של שוקולד בסיום הרך."

תשאלו מומחה עולמי, והתשובה שלו עשויה להישמע ככה:

שוליים בעלי גוון טרקוטה. לפינו נואר יש ניחוח עדין, הארומה נדיבה בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקלייה נעימה ברקע יחד עם אנימליות ואדמה. גוף קל-בינוני בעל מרקם רך ומשיי, שפותח בחמיצות עדינה ומאוזנת עם טאנינים רכים, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, ומסתיים בארומות קלייה שונות - וניל, קרמל ושוקולד.... יין טוב, ארוך, מפתיע ופירותי.

בכנות, אין סיכוי שאני ארגיש את ה"פירותיות" או את טעמי ה"אנימליות והאדמה", בכל יין שהוא. אבל טועמי יין יודעים בדיוק מה משמעותם של הביטויים האלה. הם לומדים את היינות מהם הם רוצים ליהנות. וככל שהם מבינים טוב יותר את מורכבות המוצר, ככה הם מפיקים ממנו יותר הנאה.
 

פסח מגיע שוב. ההכנות אינן קלות - המון ניקיון, המון קניות, המון סובלנות, הוצאות ונסיעות. הכל מסתכם ביותר עבודה ממה שהיינו רוצים וביותר תסכול ממה שנעים לנו... ובכל זאת, חגים אמורים להיות מהנים. איך מגיעים אל אותה הנאה מסתורית אליה כולנו משתוקקים כל כך?

התשובה המפתיעה היא: הבנה.

ההנאה מוכפלת על ידי עומק הבנתנו

אולי אתם נהנים לראות מבנה ארכיטקטוני מיוחד. "זה נראה יפה", אתם אומרים. אבל מהנדס, סטודנט לאדריכלות, מי שבנה את המבנה היפה הזה ומכיר בו כל זווית ופינה, כל קורה תומכת וכל גרם מדרגות שבתוכו - ייהנה הרבה יותר מכם. הוא יודע מה כולל כל שלב בעיצוב ובתכנון שהובילו ללידת המבנה. הוא מבין את מורכבותו של כל אספקט במבצע, ולכן הוא גם מעריך את התוצאות הרבה יותר.

סבתא שלכם עברה ניתוח קטרקט. זה נס! היא שוב יכולה לראות! מובן שהיא נרגשת וכך גם כל מי שסביבה. אבל המנתח, שעבר בעדינות על כל קצה רקמה ועצב כדי לשקם את ראייתה של סבתא, מעריך את ההישג הרפואי ברמה שונה לחלוטין.

וככה זה בכל פעולה ובכל מעשה טוב שאנחנו עושים בעולם הזה. המרכיב הבסיסי הוא ההנאה שאנחנו מפיקים מביצוע המעשה, וההנאה הזאת מוכפלת על ידי עומק הבנתנו.

גדולי חכמינו הבינו את חשיבותה העליונה של ההנאה בחיינו.

הרב ישראל מאיר הכהן (1838-1933), המוכר בכינוי החפץ חיים הקדוש, היה מתוודה לעתים קרובות מכל ליבו, כשהיה לבדו. עדים מספרים שהצדיק היה מתבודד בחדר סגור בעליית גג דירתו הצנועה בראדין שבפולין, ומדבר לעצמו – בקול, במשך שעתיים עד ארבע שעות בכל פעם. כאילו שהוא משוחח עם מישהו אחר, הוא היה מתאר בצורה חיה את פטירתו ואת התרחישים שיכולים לבוא בעקבותיה באחד הימים.

עטפו אותי בתכריכים והכניסו אותי לארון חשוך. התהלוכה התנהלה אחריי לאט ובכבדות. מוזר לראות את הלוויה של עצמי.

 

כשהגענו לבית הקברות, החזקים ביניהם כרו עבורי את הקבר העמוק והובילו אותי, בקופסת עץ פשוטה, אל החדר התת-קרקעי הנצחי שלי. הם הורידו אותי בעדינות רבה כל כך, תוך כדי שהנאספים מתייפחים בכבוד.

לא עבר יותר מדי זמן מאז שנגעתי בקרקעית הבור עד שהעפר החל ליפול. הוא הכה על ארון המתים ברעם חזק... שוב ושוב... עד שהחור נסתם לגמרי בעפר ואדמה.

חשבתי שכעת אוכל לנוח בשלווה, אבל פתאום שמעתי נקישה רמה על הארון.

"מי שם?" שאל הקול.

"ישראל מאיר", עניתי.

"בוא אל בית דין של מעלה. אתה חייב למסור דין וחשבון על מעשיך", הורה לי הקול.

אז ליוו אותי שני מלאכי שרת וכעבור זמן קצר עמדתי לפני בית דין אמיתי.

"מה יש לך לומר על_______?" שאל השופט.

עניתי כמיטב יכולתי.

"ומה יש לך לומר על_______?" שאל השופט.

שוב, ניסיתי לענות כמיטב יכולתי.

ואז שמעתי את השופט קורא לכל מי שיכול לבוא ולהעיד שעשיתי מצוות בחיי. ואני חשתי הקלה כשמלאכים באו להעיד לטובתי והצהירו על הטוב שעשיתי.

אבל כשהם סיימו את עדויותיהם, השופט ביקש לשמוע על העבירות שעשיתי בעולם הזה. הפעם היה זה תור התביעה והם התחילו לספר כל מה שאי פעם לא עשיתי בסדר. ידעתי שחייתי חיים טובים, אז לא הייתי מוכן לפגמים שעמדתי לגלות.

רוב ההאשמות שתועדו נגדי היו קשורות באופן אירוני לדברים הנהדרים שהשגתי. התלונה העיקרית הייתה, מדוע חסרה לי שמחה אמיתית כשעשיתי את כל הדברים הטובים האלה. הייתי דקדקן במעשיי, אבל לקוי במצבי הרגשי.

חג הפסח זה אותו הדבר. אנחנו שואלים, "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" אבל האם אנחנו מבינים באמת את התשובה? או שאנחנו עוקבים אחרי השעון, שואלים את עצמנו מתי כבר אוכלים, ומקטרים על חוסר השינה הצפוי?

השמחה ממתינה לדורשיה. אבל כמו טועם היין, אם לא נתכונן, אם לא נכיל את מורכבותו של חג הפסח, וודאי נתגולל במבוכתנו ונרמה את עצמנו שאנחנו 'נורא נהנים'.

ככה זה עם כל המצוות. הן ניתנו לנו ככלי לחיים מלאי סיפוק, אבל לעתים קרובות הן נראות כמו עול או נטל שצריכים לשאת או לסבול, במקום להתענג וליהנות.

• "אוף – נראה כאילו אין סוף לתפילות הלא מובנות האלה."

• ממש לא בא לי להקשיב לשכן הזקן הזה, כשהוא שוב מתבכיין על דלקת הפרקים שלו."

• "וו'או, מעונן בחוץ. למה אי אפשר לחגוג את סוכות ביוני או יולי?"

אבל זה לא אמור להיות כך. אילו היינו לומדים את המשמעות והחשיבות של כל מה שאנחנו עושים ומגבירים את תשומת הלב, ההנאה שהיינו חווים הייתה באמת אין סופית.

אולי ההכנות אינן קלות, אבל ההנאה שמחכה לאלה שמבינים מה המשמעות של כל זה, לא תשוער

ככה זה עם כל ניסיון בחיים. הדרך היחידה להרגיש את ההנאה בתפילה היא דרך לימוד משמעות התפילות ומהיכן הן נובעות. ואז אנחנו יכולים להתמקד במשמעותן וכוונתן, ופתאום לגלות שהתפילות מעוררות אותנו.

מערכות יחסים חסרות הבנה ועומק עשויות לאכזב את הצדדים הקשורים בהן. בני האדם הם יצורים מורכבים ושטחיות עלולה לגרום להתפלמסויות ולצער. אבל העמקה אל תוך שכבות העומק המצויות בכל אחד ואחד, יכולה לרומם את מערכות היחסים למקור להערכה והנאה אדירה.

ואכן, כשאנחנו חושפים את עצמנו לעושר והמורכבות שמגדירים חסד, מוסיקה, שבת, אהבה, אננס, גלקסיות או כל אחת מההנאות הרבות מספור של החיים, אנחנו פותחים את עצמנו לעולם של אינסוף הנאות וסיפוק.

כולם רוצים ליהנות, וכולנו מכירים את הטיפוס הנדיר הזה שבאמת שמח, ושואלים את עצמנו, איך זה קורה. לפעמים אנחנו מייחסים את השמחה שלו להצלחה או להישגים. אבל ההיפך קרוב יותר לאמת; הוא השיג כל כך הרבה, משום שהוא היה שמח.

צריכים להתאמץ כדי לחקור ולבחון את מלוא תוכנו של כל מרכיב במטבחו של הא-ל, ולכוון את התודעה שלנו, אבל הרווח אדיר.

פסח מגיע שוב. אולי ההכנות אינן קלות, אבל ההנאה שמחכה לאלה שמבינים מה המשמעות של כל זה, לא תשוער.

צריכים לעבוד על זה, אבל התוצאה שווה את ההשקעה.

הקליקו כאן כדי לחזור לאתר הפסח...