התחתנתי מבלי ממש לשים לב. ייתכן שלאורחים בחתונתי נראיתי כצעירה שנונה בת 20 ומשהו, אבל בתור אחת שעברה התעללות בילדותה, בתוכי, בחלקי, עדיין המשכתי להיות תינוקת בוכה, מתבגרת נבוכה, נערה מרדנית שצועקת ומוחה לאורך כל הדרך.
מעולם לא שמתי לב לכך שגדלתי. למען האמת, אני בספק אם בכלל גדלתי. הכל חלף בטשטוש מעורפל שאפף את ילדותי, המלאה התעללות בלתי ניתנת לתיאור. ואז, יום אחד, מספר שנים לאחר נישואיי, התעוררתי. הייתי מוכנה להתעורר. מצאתי את עצמי נשואה לאדם נפלא ואם לילדים קטנים – וזכרוני לפתע חזר אליי. בעצם, זה לא ממש מדויק. הזיכרון חילחל מתוכי באיטיות, ממלא את אישיותי בזהות חדשה: ניצולת התעללות קשה.
זה היה בחודש ניסן, לפני חג הפסח, וחשבתי לעצמי: "כמה מתאים, זהו חודש הגאולה". אולי חשבתי שההחלמה והגאולה יימשכו רק חודש, ובחודש הבא אמשיך הלאה לדברים אחרים.
מאז חלפו שבע שנים. הגאולה האישית שלי הייתה איטית, אך מופלאה. בכל שנה בפסח אני מגיעה לתובנות חדשות בנוגע ליציאת מצרים, ובכל שנה מעניקה לי גאולת העם היהודי, כפי שהיא מסופרת בליל הסדר, תובנות חדשות לגבי החוויה שלי עצמי.
בליל הסדר בשנה שעברה, התגאה בני בן ה-4 בבקיאותו בסיפור הפסח על המצרים שהשליכו את התינוקות היהודיים לנהר... כששמעתי את דבריו התחלחלתי לפתע מהאכזריות הטהורה והשליטה חסרת המְצָרִים – ההתעללות – שאפיינו את הקיום היהודי במצרים. הרגשתי זאת בקרביי, אולי מכיוון שהחוויה שאני עברתי הייתה דומה מאוד. ואז הבנתי: מסיבה זו הוציא אותנו א-לוהים מארץ מצרים, כפי שכתוב בהגדה: "ויוציאנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים... לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו".
החוויה היהודית הייתה גרועה ממה שאני עברתי, שהיא חוויה שניתנת לריפוי, גם אם באיחור
החוויה היהודית הייתה גרועה ממה שאני עברתי, שהיא חוויה שניתנת לריפוי, גם אם באיחור. עבור בני ישראל, השיעבוד היה מוחלט, גופני ושכלי, ואף עבד מעולם לא נמלט ממצרים. לא היו שירותי רווחה, לא כוחות האו"ם, לא צבא מלאכים, לא שום דבר מלבד א-לוהים בכבודו ובעצמו שיכול היה לגאול אותנו. א-לוהים הביא לנו מזור מלא ושלם.
ומסיבה זו, עבורי, זו הנקודה הדרמטית ביותר בסיפור יציאת מצרים.
החלמה איטית
לעתים אני מרגישה מתוסכלת מכך שאני כה רחוקה מהמקור, כשמדובר בריפוי. אני מתכוונת לכך שאני רחוקה מההצלה המופלאה משעבוד, עם הדרמה המתלווה לכך שאם א-לוהים היה מחכה שבריר שנייה נוסף לא היה נותר עוד מה להציל. אני מעולם לא חוויתי שבירה חזקה וגואלת של המעגל הבלתי-נסבל של התעללות והזנחה. עבורי, לא הייתה ישועה, לא שיקום. זה פשוט חלף עם הזמן. חיכיתי לגלים השניים והשלישיים של הטראומה, אחרי שהביטחון והיציבות נבנו, לפני שהזיכרונות יכלו לצוף מחדש ויכולתי להתחיל תהליך מודע של החלמה.
באותה עת, כבר התבגרתי. לצערי הרב, אני מוצאת שאינני יכולה להחלים באותה מיידיות ועוצמה כמו שמחלים ילד. אני מרגישה מתוסכלת מהאיטיות, העינוי וחוסר הדרמטיות של החלמתי, של התקדמותי משעבוד לחופש. אולם, לא הייתי מסוגלת לעשות זאת בשום דרך אחרת. המערכת שלי עמדה בזעזועים כה רבים, שהיא לא יכולה יותר לעמוד בשום זעזוע נוסף. אחרת, האנרגיה שהייתה נדרשת להחלמתי הייתה מכלה את כוחותיי לחלוטין, עד שהייתי עוזבת את העולם.
אמת, אני אבֵלָה על כך שהילדה שבתוכי נפגעה ולעולם לא קיבלה הזדמנות להחלים כילדה. הילדה שבתוכי עדיין זועקת ודורשת ניסים שיתרחשו, גאולה על-טבעית; אבל אני יכולה לשמוח בעובדה שלהחלמתי יש הטעם הבוגר יותר של המציאות. החלמתי מתרחשת בתוך הטבע, לא מעליו, אבל היא עדיין מעשה של א-לוהים.
גם אני נולדתי לעבדות. היא מוכרת, ולכן נתפסת כבטוחה.
יש אפילו יתרון לגאולה ממושכת: האיטיות של הריפוי דורשת ממני לבחור בו שוב ושוב בכל שלב לאורך הדרך ובמובן זה, זוהי דרך מודעת יותר להחלים. הרי לא כל אחד יכול היה לעבור את התהליך. כפי שבין היהודים שנגאלו ממצרים על-ידי בורא עולם בכבודו ובעצמו עדיין היה חלק מהאוכלוסייה שרצה לחזור למצרים, יש חלק בתוכי שרוצה לחזור. כמוהם, גם אני נולדתי לעבדות. היא מוכרת, ולכן נתפסת כבטוחה.
אבל כמוהם, גם לי יש גורל שנקבע מלמעלה.
אינני יודעת כיצד שרדתי. אינני חושבת אפילו שזה היה במודע. זה היה פשוט אינסטינקט הישרדות בלתי נשלט שמהווה, כנראה, חלק מהותי באופיי, חלק עמוק יותר ממה שהכרתי אי פעם. חלק זה גרם לי להיאחז בכל אמצעי שיכולתי עד שהגעתי למקום בטוח שבו יכולתי להתחיל בתהליך הריפוי.
אין זה תהליך נוצץ ומלא ברק; ילדיי לא יספרו על כך לילדיהם במשך דורות על גבי דורות. אולם יש בתהליך הסיפוקים שלו. כעת אני שמחה על דברים קטנים, כעת יש לי ילדים וזיכרונות יקרים שאני יכולה לנצור. בעבר לא היה לי זיכרון, לא תינוק, לא היה לי דבר. כעת אני יכולה, בעזרתו של א-לוהים, לדאוג לעצמי; לפני זמן לא רב זו אפילו לא הייתה אפשרות.
אני גאה בכך ששיניתי את עצמי, ששיניתי את הדפוס הלקוי והפוגע שהיה במשפחתי במשך דורות. אני אסירת תודה לא-לוהים שהוציא אותי משם. אני יודעת שכפי שהוא הוציא אותנו ממצרים כדי שנאמין בו בכל לבנו, הוא גאל אותי מאותה סיבה בדיוק.
(12) מתי בורשטין, 11/4/2011 12:24
ישר כח!
מאוד נגע לליבי המאמר שלך, שיהיה לך ולמשפחתך פסח קשר ושמח.
(11) אנונימי, 10/4/2010 07:51
את מסר!
שרה יקרה, את באמת מודל לחיקוי. כל הכבוד לך על הראייה האופטימית, על ההקשר היפה בין היציאה מהחירות הכללית והפרטית. יישר כוחך .
(10) מוריה, 7/4/2010 20:47
מדהים מה שכתבת
מאחלת לך רק טוב ושמחה מעתה ועד עולם
(9) נודדת, 3/4/2010 20:26
אוי,כ"כ מוכר
מזדהה איתך. מקווה להגיע לנקודה שלך בקרוב...
(8) ניפגעת נוספת, 2/4/2010 10:31
אני לא מבינה למה אצלי זה לא עובר...
אני לא מבינה למה אלוקים הכל יכול נתן לפוגע לפגוע בי? ולמה עלי לסבול על ימי חיי מהסבל הזה? למה העונש הזה? את יודעת שזה תמיד יהיה חרוט בזכרונך אז איפה הריפוי? איפה? איך מרפאים פצע כזה כואב ועמוק עמוק? אין אין אפשרות כזו את האמת רק הניפגעות יודעת שזה לעולם לא יוצא לנו מהלב חג שמח ( באמת שמח? יהיה לנו? )
אורלי, 24/4/2011 08:58
יש תקווה
שלום רב, שמי אורלי עובדת סוציאלית במקצועי, ברצוני לומר שהקושי בפגיעה בוא גדול ועמוק והסוד שנשמר לאורך השנים משתרש ונדבק לנשמה, חשוב ורצוי וכדאי מאוד להיעזר בטיפול מקצועי ממוקד הטראומה המינית ,אצל מטפל מוסך,ישנו מרכז טיפולי בשם לוטם :מרכז לטיפול בפגיעות מיניות :03-6974166 בבית חולים איכלוב,טיפול מקצועי ללא תשלום,ואם לא שם אפשר להתייעץ איתם על טיפול,הטיפול הוא הכרחי ויכול להקל מאוד,במידה ותרצי עוד אנפורמציה אשמח לעזור דרך המייל, שיהיה חג שמח ושנצא מ"עבדות "לחירות
עבאס, 8/4/2012 18:37
כפר יפיע
תשאלי את אלוקים תפני אלו בכל מה שיש לך בראש, תדברי איתו איך שבא לך ,איך שנוח לך, אני חלש, וחלש יותר אם חושב שאני חזק, אם את פונה להחזק מהכול אני בטוח יהיה רק טוב, פשוט גם אני בן אדם ., נעזור נעשה ננשום , נראה , אפילו בצמיחת השיער ,או בצמיחת הציפורן שלי אין לי שליטה ויכולת, ואולי הצמיחה המתמידה של הציפורן היא מסר מה א ל שה כ ו ל בשליטתו, אלוקים האחד , החי הקיים , לא יושן ולא נרדם, שייך לו הייקום , כל מי שעוזר , או עושה , מעשה ברישות שלו, יודע מה שמראים ומה שמסתירים ,ולא נדע כלום רק כרצונו, ואלוקים הגדול מכולם.
(7) , 1/4/2010 00:08
שרה היקרה!
את מדהימה! יכולה להוות דוגמא חיה לכך שניתן לצאת מהמצבים הקשים ביותר..תודה על השיתוף, חיזקי ואימצי! הקמת משפחה חדשה ובריאה היא הניצחון האמיתי, המשכיות טובה עם יראת שמיים היא הכוח הגדול שקיבלת מהבורא, התיקון הנפלא הזה שאת יוצרת הוא מדהים..שתזכי לראות רק טוב בחייך ורק שמחה במשפחתך, בריאות נפשית רוחנית ופיזית, תזכי לדור ישרים מבורך מפי עליון! באהבה, אביגיל
(6) רפול, 9/4/2007 09:49
רק את בלבד...
אני גאה בכך ששיניתי את עצמי, ששיניתי את הדפוס הלקוי והפוגע שהיה במשפחתי במשך דורות. אני אסירת תודה לאלוקים שהוציא אותי משם. אני יודעת שכפי שהוא הוציא אותנו ממצרים כדי שנאמין בו בכל לבנו, הוא גאל אותי מאותה סיבה בדיוק.
סליחה שאני כותב,
ראשית סיפור נוגע ללב.
שנית הכבוד הוא לך בלבד , ואין שום קשר לאלוהים.
משום שבאותה מידה יכול אני לשאול היכן היה אלוהים בריגעי האימה שעברת???
זוהי שאלה לא מוצדקת, אבל נכונה מול ההצהרה שלך שבזכות אלוהים הגעת לאן שהגעת.
זה לא נכון כלל.
הגעת לאן שהגעת בזכות עצמך ותו לא.
בזכות כוחות הנפש שלך הצלחת לשרוד, בזכות עקביות עיקשות ושכל ישר הגעת למצב היום.
אל לנו לתלות לא הצלחות ולא כשלונות באלוהים. אל לנו להאשים את אלוהים בשום דבר שהוא.
כדברי ... אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשו אימתי.
רק בריאות אושר יציפו את חייך.
(5) אירית, 3/4/2007 16:26
תגובה לכתבה
הי שרה ,
שמך כאימנו הראשונה, אישה בעלת חוזק ואמונה גדולה , אימא שזכתה לאמהות רק בגיל מופלג ועדיין ולמרות הכול הייתה היהודיה הראשונה , המאמינה הראשונה , הכוח הפועל בייחד עם בעלה אברהם, אמא לעם שלם .
מדהים עד כמה הנשמה שלנו חכמה ויודעת מתי להציף את אותם דברים נסתרים .
גם אני , "ניצולת " גילוי עריות, עוברת תהליך ריפוי איטי אך מחזק , לקראת בניית בית בריא ושבירת השושלת , שכן גם במשפחתי , הולכת הרבה דורות אחורה .
אותו סוד נורא שכולם מסתירים , לא מדברים, מטאטאים , מתחת לחזות חיצונית יפה . כיום אני מזמנת אלי סודות , אך סודות אחרים , סודות עולמו של הבורא .
אני מתמקדת בעבודתי הפנימית, ולאמר לך , חזקי ואמצי, הפצעים אולי לעולם לא נרפאים , הילדות האבודה שלא תשוב ,אבל פשוט לומדים לחיות עם זה , לקבל את זה שזה היה , לסלוח , לעצמי בעיקר .
ולנסות להבין שהאיש שעשה לי את זה מן הסתם קורבן בעצמו של התעללות כזו או אחרת , ולי ניתנה הזכות , ע"י בורא עולם לתקן. וההווה קיים ויש בו כול כך הרבה על מה לברך . אני , מתמקדת בעבודתי הפנימית , לא מעיזה לצאת עם הסיפור החוצה מלבד מה שנדרש לתהליך הריפוי , בעיקר מפאת חוסר רצון לפגוע באנשים הקרובים . מורידה בפנייך את הכובע , יודעת עד כמה זה קשה .
שאי ברכה ושתזכי להרבה אושר וברכה בחייך .
אירית
(4) אלעד, 2/4/2007 03:55
כל הכבוד,
נהנתי ולמדתי, מזמין להצטרפות ללימוד של דרכה של ימימה אביטל זצ"ל
(3) דוד, 19/3/2007 20:52
חיזקת אותי-כל הכבוד!!!
(2) אנונימי, 17/4/2006 14:22
תודה :)
(1) אפרת, 14/4/2006 09:21
את פשוט גיבורה!
קראתי והתפעלתי, קראתי והשתוממתי, לראות גבורת נפש של ילדה/ בחורה/אישה, להתמודד עם מה שעברה ולהחלים ולרפא את עצמה.
שה' יתן לך כח להמשיך הלאה ולהיות חזקה!
מעריכה מאד! אפרת