כדי להצליח לרדת במשקל, מציעים היועצים המוסמכים (לא, לא דיאטת אשכוליות) לנהל יומן אוכל. מדהים לגלות כמה חטיפים "קטנים" אנחנו בולעים בלי לשים לב. אנחנו נדהמים לראות, שחור על גבי לבן, כמה גדולות המנות שלנו וכמויות המזון שאנחנו צורכים. ואז, מציבים מטרות חדשות למחר. לא רק שזה ממקד אותנו במשימה, היומן פועל גם כשירות אזעקה: חשבתי שאכלתי רק כמה חתיכות צ'יפס, כף גלידה, טעימה של עוגת שוקולד... עכשיו אני רואה שאיבדתי שליטה!

במשך מאות שנים קראו היהודים להשתמש בכלי כזה, לא כדי לעסוק בענייני אוכל (תארו לעצמכם עולם לפני "שומרי משקל" ומכוני כושר…), אלא עבור כל התחומים שבהם אנחנו רוצים לצמוח ולהשתנות. קוראים לזה "חשבון נפש".

בדיוק כפי שמי שעושה דיאטה כותב רשימות מפורטות של המאכלים שאכל – אלה הראויים, ואלה שלא – כך גם אנחנו מתעדים את כל מעשינו – אלה הראויים ו-- אהמ... אלה שלא. כדי להפוך את זה לדבר יעיל ופרקטי ולהפחית את דפיקות הלב ורגשות האשמה חסרי התועלת, נתחיל להרכיב רשימה של חמש פעולות חיוביות ביום ושלוש פחות חיוביות, אולי עם כמה רעיונות לשיפור עתידי.

הידיעה שאנחנו צריכים לתעד את פעולותינו, היא עצמה עוזרת לנו ליישר את הקו.

זאת הזדמנות לבדוק את התנהגותנו כלפי בני הזוג שלנו, כלפי ילדינו, הורינו וחברינו, ולערוך תוכניות לשינוי בכל מקום שצריך. זה לוקח לכל היותר 10 דקות (ביום איטי), וזה יכול לשנות את החיים.

הידיעה שאנחנו צריכים לתעד את פעולותינו, היא עצמה עוזרת לנו ליישר את הקו. האם הייתי רוצה לכתוב ביומן שלי שצעקתי על השכנה, צרחתי על הילדים והתעלמתי מבעלי?

אנחנו יכולים גם לתת לעצמנו קרדיט על כל פעולה חיובית, לא משנה עד כמה (לכאורה) היא קטנה. חייכתי אל אשתי כשנכנסתי הביתה. התקשרתי לאמא שלי פשוט כדי להגיד שלום. עזרתי לבני להכין שיעורי בית. אנחנו הופכים להיות רגישים יותר למעשינו – ולאלה של הזולת.

ידידה סיפרה לי את הסיפור הבא, שממחיש צורך נואש בחשבון אובייקטיבי.

לפני זמן מה התארח אצלנו ידיד שהגיע במכונית 'מרצדס' ששווה כמה מאות אלפי שקלים (לפחות!). הוא חנה לפני הבית שלנו, מתחת לאחד מעצי הרחוב הפורחים במלוא הדרם. לאחר ששוחחנו במשך כמה שעות, החלטנו לצאת יחד לארוחת ערב. הוא היה קצר רוח לקחת אותנו לסיבוב.

כשהגענו למכונית, פניו החווירו. לא יכולתי להעלות בדעתי מה קרה לו עד שהבנתי: למרבה החרפה, העץ השיר את עלי הכותרת הרכים והוורודים שלו על כלי הרכב החדש. הוא התרתח. הוא לא האמין! איך זה קרה???

בדרך למסעדה, במשך הארוחה, ובכל הדרך הביתה, הוא לא היה מסוגל לדבר על שום דבר אחר, כל הזמן תוהה בקול מתי כבר יוכל לקחת את המכונית לשטיפה.

מוקדם בבוקר המחרת, השכמנו כולנו קום והתחלנו לחפש אחר המכון הנכון שיחזיר את המכונית למצבה המבהיק (מכונת שטיפה רגילה עושה שריטות, אם לא ידעתם...). לבסוף מצאנו אותו והפועלים התחילו לעבוד, אבל האורח שלנו לא היה מרוצה. צועק וצורח, מדבר בזעם ובתקיפות, הוא נזף בפועלי מכון הרחצה עד שהושגה השלמות הנחשקת. ואני לא יכולתי להרגיש מושפלת יותר.

אולי המכונית יצאה מושלמת, אבל החבר שלנו – בהחלט לא.

אילו היה המכר הזה עורך דו"ח רוחני, הוא היה (אולי) מקבל תמונה ברורה יותר של חוסר הפרופורציה שלו.

אבל לא כל הסיטואציות דרמטיות כל כך. בדרך כלל, אנחנו רוצים להיות רק קצת יותר אדיבים, קצת יותר ממוקדים, קצת יותר שקולים. ואנחנו רוצים להרגיש שניצלנו את היום שלנו ביעילות.

חברה שלי מחזיקה את היומן שלה ליד קופת הצדקה, כדי להבטיח את הרישום החיובי הראשון.

כאשר אנחנו שוקעים בעיסוקינו, אנחנו מסיחים את דעתנו. אנחנו יכולים לצלוח את חיינו בנסיעה על 'טייס אוטומטי', כשאנחנו חגים באותה רוטינה יום אחר יום, ומחזיקים באותם הרגלי התנהגות.

עריכת דין וחשבון רוחני מגבירה את הרגישות שלנו. אנחנו מודעים יותר ליכולת המתמדת שלנו לבחור, ומודעים יותר לתוצאות בחירותינו.

יש כאלה שכותבים את השאלה הבאה בסוף הדו"ח שלהם, בתחתית העמוד היומי: לשם מה אני חי? העניין כאן הוא לא לכתוב תשובה מלאה אלא לחשוב. האם אני חי את החיים שלי בצורה משמעותית? האם המעשים שלי משקפים זאת? האם אני מהדק את יחסיי עם האלוקים או מרחיק את עצמי ממנו?

עצם ראיית השאלה, כבר מעוררת חשיבה. אם לא נכתוב את זה, הרהורים אחרים יבלעו את מחשבותינו: מה להכין לארוחת הערב? מי לוקח את מיכלי לרופא השיניים? האם אי-פעם אמצא בסוף-העונה את הנעלים השחורות שאני אוהבת? ולעולם לא נתפנה למחשבות העמוקות יותר, המשמעותיות יותר, ובעלות הפוטנציאל לשינוי החיים (אני יודעת – גם הנעל הנכונה יכולה לשנות את החיים!).

זאת השקעה של זמן מועט עם אפשרות לרווחים מעבר לכל פרופורציה. השינויים יהיו עדינים אבל משמעותיים מאוד. אפשר גם לקחת תכונת אופי ספציפית שזקוקה לעבודה, או מערכת יחסים מסוימת שצריכה שיקום, ולמקד בהן את הדין והחשבון שלנו, כשאנחנו משנים באיטיות את מידותינו או את מערכות היחסים שלנו תוך התמדה בתיעוד היומי הזה.

ידידה שלי הייתה "צרחנית", אבל, אחרי שהיא ראתה את התיאור הלא נעים של עצמה יום אחרי יום, הדבר התחיל להציק לה והיא התחילה לעבוד על עצמה כדי להפסיק עם זה.

חז"ל אומרים לנו "שוב יום אחד לפני מיתתך". מכיוון שאנחנו לא יכולים לדעת באיזה יום יגיע קו הסיום שלנו, אנחנו לומדים מדבריהם שצריכים לחזור בתשובה מִדֵי יום, ולהחליט מחדש. אנחנו לא צריכים לחכות לשם כך עד לראש השנה, ויחד עם זאת, החגים מביאים אִתם הזדמנויות רוחניות מיוחדות. יש "משהו" באוויר.

פסח נושא עמו את רוח החירות – שחרור מהרגלים הרסניים, מפעולות שפוגעות במערכות היחסים שלנו ומקהות את נשמותינו. הימים שמובילים אל החג, כמו גם החג עצמו, נראים כמו הזמן המושלם לעסוק בדין וחשבון רוחני. הזמן להמעיט את כוחם של הרגלים ישנים ומוכרים, ולהגביר את כוחם של הרגלים חדשים ובריאים יותר - שתחילתם התחייבות לעריכת דין וחשבון.

תמיד צריך לעשות המון קניות לכבוד פסח – אוכל, כלים חדשים, ביגוד לילדים (ביגוד לאימהות!). אולי נוכל להוסיף פריט קטן לרשימה שלנו. וכאשר נשוטט בין טורי המוצרים בסופרמרקט, ונחפש אחר מגבות מטבח חדשות וסבון כלים כשר לפסח, נוכל לשלשל לעגלה גם יומן קטן אחד. ספר הדו"חות עבור האני המשוחרר והמודע יותר לרוחניותו.

תוכניות ההרזיה היעילות ביותר הן אלה שבהן קיימת ירידה עקבית ואיטית במשקל, תוך צמצום האכילה. תוכניות סנסציוניות "חדשות" באות והולכות, כמו גם הירידה במשקל שהן הבטיחו! רק הדרך האיטית, המחושבת והסבלנית פועלת.

אותו דבר נכון גם לגבי צמיחה אישית. אם נכתוב בפנקס הקטן דיווח מדי יום גשום, מושלג או נאה, בהחלט נראה ונחווה שינוי. האם נהפוך להיות אנשים חדשים בן-לילה? לא, וגם לא מידה 38 (במיוחד אחרי כל המצות האלה!) אבל ניכנס למסלול טוב, יציב ובריא, ויש הרבה יותר סיכוי שנעצור ו… נריח את עלי הכותרת על המכונית שלנו!

מאמר בנושא קרוב:

בכל אחד מאתנו טמונה היכולת להגשמה עצמית.
ניתן להשיגה בעזרת כלי תורני ייחודי –"חשבון הנפש".