סיפור האהבה המיוחד בין עם ישראל לאלוהיו, התגבש והתעצב בליל הפסח, הלילה בו יצאנו ממצרים.

המלה "פסח" נגזרת מהפועל "לפסוח", לדלג. המדרש מציג משמעות עמוקה יותר למונח זה:

"קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות" (שיר השירים ב, 8) .

במדרש שיר השירים (רבה ב') נאמר:

כאשר אמר משה לבני ישראל, החודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו: "היאך אנו נגאלין, וכל  מצרים מטונפת מגלולי עבודה זרה שלנו?" אמר להם משה, הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט בגלולי עבודה זרה שלכם, אלא "מדלג על ההרים".

הם הקשו ושאלו אותו: "היאך אנו ניגאלין אם עברו רק 210 מתוך 400 שנות העבדות שנגזרו עלינו?" על כך ענה משה, "הואיל והוא חפץ לגאלכם, אינו מביט בחשבונותיכם" אלא "מדלג על ההרים".

בלילה זה, סדר הדברים הנורמטיבי מתהפך. במקום שהעם היהודי יקרא לאל לגאול אותו, האל מגיע אליהם בהפתעה, כשהם בשפל המדרגה הרוחני ולא ראויים לגאולה.

בנקודת שפל זו בדיוק אומר האלוקים למשה: "בני בכורי ישראל" (שמות ד', כב'). האל, אבינו, מתייחס אלינו כאל ילדיו. אבא אינו מחכה שילדיו יהיו ראויים להצלה מגוב האריות, הוא פשוט מציל אותם.

זהו השלב הבסיסי ביותר בהיווצרות העם: הקשר האוהב, שאינו תלוי בדבר, בין הבורא לבין עמו. האלוקים "דילג" על מעשינו, כמו אוהב נלהב, שמתעלם מחסרונותיה של אהובתו – "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי, י', יב'), ואולי זה המקור לקלישאה הטוענת כי "האהבה היא עיוורת".

סיפור האהבה מתחיל כאן

חג הפסח הוא תחילתו של לוח השנה היהודי הקדום. מערכת היחסים הזו היתה בתחילתה חד צדדית ובלתי תלויה בדבר. הגיעה מהאל כלפי עם ישראל, שזה עתה בא לעולם. אהבתו סיפקה לנו את הביטחון והכוח להם היינו זקוקים על מנת לקבל על עצמנו את האחריות שנדרשה מאתנו במעמד הר סיני.

זו הסיבה שאנו קוראים דווקא את "שיר השירים", סיפור האהבה הגדול מכולם, בשבת של חג הפסח. הוא גם מבאר לנו עניין נוסף, שקשור לשמות החגים.

כל אחד משני הצדדים בוחר לזכור את החג באמצעות השם המועדף עליו.

אנו מכנים חג זה "פסח" כדי לזכור איך פסח האל על בתינו במהלך המכה האחרונה, מכת בכורות, אך בתורה שם זה כלל אינו מוזכר. במקום זאת, מכנה התורה  את החג הזה:"חג המצות". שם שמזכיר דווקא את נכונותנו לעזוב את מצרים בחיפזון וללא כל דאגות למרות הבצק שלא תפח.

, כמו זוג אוהבים, שמתעקשים להכיר את חסדי האהוב ולהבליט את תכונותיו הטובות, אנו מכירים תודה על הנס שנעשה לנו, כאשר פסחה המכה מעל בתינו, ומן הצד השני, האלוקים בוחר להבליט את הסתפקותנו במצות ואת בטחוננו בו: "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כל אחד בוחר לזכור את החג באמצעות המחווה שעשה   למענו בן הזוג.

אהבה, אמון והערכה, הם מרכיבים חשובים בכל קשר קרוב, בין אם מדובר בקשר בין בעל לאישה, בין הורה לילד, או בין חברים. כאן, בסיפור פסח, מוצק בסיס חשוב למערכת יחסים מיוחדת שיש לנו עם רבון העולם. לא כזו שבין משרת לאדון, בין נתין למלכו, אלא בין אהוב לאהובתו.

והשנה? זה יקרה שוב!

השנה, שוב נחווה מחדש את ליל הפסח הראשון, שנקרא "ליל שימורים", הלילה בו שמר עלינו האלוקים.

זוהי נקודה בזמן שבה האל שוב שואף לגאול אותנו ולא דורש דבר בתמורה.

זוהי ההזדמנות לחוש את קרבת האל ואת אהבתו, בעת בה עטף אותנו והגן עלינו מכל משמר.

בואו נרשה לעצמנו לבטוח בו וניקח את הסיכון ואת הסיכוי הכרוכים באהבה זו.