לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




4 הבנים בהגדה

4 הבנים בהגדה

בפסח, זמן לידת העם היהודי, חשוב לנו להדגיש שכוחינו וסוד קיומנו, הישרדותנו וגאולתנו הוא דווקא בהתאחדותנו, וכמו במשפחה, מקבלים את כל הסוגים השונים והמשונים שבנו.

מאת

פסח בפתח, ולכולנו זה אומר: ניקיונות, קניות, בישולים, ליל הסדר משפחתי, מצות, הרבה הוצאות ובקיצור- בלאגן גדול.

אני משתדלת לצאת כל יום מהבית בשבועות האלה שלפני פסח, לעבודה, למכון כושר או לקפה עם חברה, בשביל הבריאות הנפשית וכדי לא להיכנע לתכתיבים החברתיים וללחץ של "כמה הספקתי היום".

אז יום אחד ישבתי עם חברה על כוס קפה, ולמדנו בספר "נתיבות שלום" על ההגדה, והנה חלק מהתובנות לחיים שלמדנו על 4 הבנים המפורסמים של ההגדה:

  1. לא משנה אם אתה חכם או טיפש, רשע או צדיק, אדיש או להוט, דתי או חילוני: כולם כולם הם בנים של הא-ל, וככאלה אהובים ורצויים ונקראים חלק מעם ישראל.

  2. הבן החכם שואל : "מה העדות והחוקים והמשפטים" האלה? למה אנחנו עושים את כל הפרטים הקטנים ואפילו חוקים שלא מובנים? ואנחנו עונים לו: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". מין חוק מוזר שאסור לאכול כלום אחרי שמסיימים לאכול את האפיקומן בסוף הסעודה. כדי שיישאר הטעם של המצווה בפה כל הלילה - אוכלים את האפיקומן בסוף הסעודה, כשכבר שבעים ואי אפשר לאכול עוד ביס, להראות שאנו נהנים לחזק את הקשר שלנו עם האלוקים, ועושים את ציוויו, אפילו הפרטים הקטנים, מתוך אהבה.

  3. הרשע הוא רשע רק כי כך הוא חושב על עצמו ולכן הוא שואל "מה העבודה הזאת לכם"- הוא הוציא את עצמו מן הכלל, לא אף אחד אחר הוציא אותו.

  4. ואם כבר בדימוי עצמי נמוך אנו עוסקים, התשובה שלנו אל אותו בן רשע היא: "אילו היה שם לא היה נגאל". אסור לנו להתייאש ולחשוב שאף פעם לא נצליח להיגאל ממצב כלשהו, גם אם נכשלים בו שוב ושוב. דווקא הייאוש מונע מאתנו את הגאולה. עם ישראל נגאל ממצב גרוע ביותר "בזכות האמונה"- האמונה בעצמנו וביכולותינו ובאהבת האל אותנו, כמו שאנחנו, אפילו שהיינו לגמרי מעורבים בתוך העם המצרי, והתנהגנו בדיוק כמוהם. אילו היינו חושבים שאיננו ראויים לגאולה, באמת לא היינו יוצאים משם.

  5. הבן התם הוא אדיש: "מה זאת"? אין לו כח להתעמק יותר מדי- רוחניות וקדושה לא מעניינים אותו. התשובה בשבילו היא: "בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים". צמיחה אמתית דורשת התחזקות, לקום ולהתעלות מעל העצלות הטבעית ולהתנגד קצת לדחפים החומריים של הגוף. בלי מאמץ לא נגיע לשום מקום.

  6. "ושאינו יודע לשאול"- יש ילד שהוא כל כך מרוחק, שאפילו מה לשאול אינו יודע, לא מרגיש שחסר לו משהו ולכן לא מבין שצריך לשאול, "את פתח לו". בחג המיוחד הזה, יש תקוה גם לאחד כזה: אתה צריך לשתף אותו, למצוא לו משהו שהוא גם יכול להנות ממנו אפילו מתוך ליבו הסגור, "בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים"- כמו שהמח והלב הקולקטיבי שלנו היה סתום במצרים, אבל יצאנו משם והפכנו לעם, כך גם אפשר למצוא פתח שבו גם הבן הרחוק הזה יוכל להיכנס ולהשתלב.

  7. עוד רעיון על אחדות מספר "נועם אלימלך" (פרשת דברים):

"יש עולם שנקרא "כל ישראל" והעולם ההוא שלם ללא פגם... והרשע שואל: מה העבודה הזאת לכם, לשון רבים, למה אתם אוכלים את הפסח דוקא בחבורה ובאחדות, ולמה אי אפשר לקיים כל אחד בפני עצמו ולא להתאחד עם כל ישראל? ועל זה עונים לו: "אילו היה שם לא היה נגאל לפי שהוציא את עצמו מן הכלל", כי העצה לרשע היא רק להיות מחובר לכל עם ישראל... וזה סוד גאולתנו, שהוא על ידי כח האחדות וכח הכלל".

לסיכום: פסח הוא חג שתמיד היה חג של משפחה, של 'ביחד' (אולי לפעמים נדמה שקצת יותר מדי ביחד(. בימי קדם היה נאכל קרבן הפסח בחבורות גדולות של אנשים, ובימינו ליל הסדר בדרך כלל נחגג עם הרבה משפחה.

אבל חשוב לנו להדגיש דווקא בפסח, בזמן לידת העם היהודי, יותר מכל חג אחר, שכוחינו וסוד קיומנו ,הישרדותנו וגאולתנו הוא דווקא בהתאחדותנו, בקבלת כל הסוגים השונים והמשונים שבנו, כחלק אינטגראלי של העם שלנו- משפחת בית ישראל!

10/4/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub