לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על נקיונות וקדושה

על נקיונות וקדושה

מותשת וכאובה מהניקיונות תהיתי, האם זה באמת נחוץ? האם איננו יכולים לחגוג את פסח בארוחה טובה וכמה שירים כמו את כל שאר החגים?

מאת

אני מתחילה להתכונן כשהאוויר עוד קפוא. כמעט כואב לחשוב על האביב, אבל אני ממשיכה להאמין. אני מזכירה לעצמי שהשמש הגיחה בשנה שעברה, ובזאת שלפניה ובזאת שלפניה. השלג כבר ירד בירושלים, ואני מתחילה לחשוב על פסח. העולם מצטנף בפני החורף כשהוא מכורבל במעילים עבים, פניו מוסתרות ואצבעותיו קפואות. אבל אני חושבת, וקונה, ועורכת רשימות ארוכות. צריכים לעשות כל כך הרבה לפני שפסח יגיע. אני חייבת לנקות את הבית מהמסד ועד לטפחות. אני חייבת לסלק כל פירור. קשה לעבוד, כל כך קשה אחרי האפתיה המסורבלת של החורף. אני רוטנת ונאנחת, אבל בכל בוקר אני קמה ועושה עוד קצת. הכנות.

הניקיונות משעממים ומחשבותיי תועות. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שואלים הילדים. אבל השאלה האמיתית היא, האם אנחנו עדיין שונים אחרי כל השנים האלה? האם שמרנו על הקדושה במבוכתה הממושכת של הגלות הקודרת? על לוחות מודעות אימתניים, בני נוער לבושים למחצה עם גוף מדהים ועיניים חסרות נשמה, מפצירים בנו לאבד את עצמנו להנאות העולם הזה. הם מתעקשים שאין שום דבר מעבר לזה. האם אנחנו שונים מהם?

בעולם של פייסבוק וטוויטר, כשהחיים של כולם פתוחים לפנינו כמו ספר, ואנו חוגגים את אחידותנו בכור ההיתוך, האם נותר משהו מקודש? האם יש מישהו מיוחד?

אני מיוחדת, אני פוסקת בזעם בעודי מנקה ומקרצפת.

העבודה מעייפת. ציפורניי מלוכלכות ורגליי כואבות. ביליתי אינספור שעות בגרירת תנורים וציפוי מגרות וקרצוף משטחים. ואני תמהה, האם זה באמת נחוץ? האם איננו יכולים לחגוג את החג הזה בארוחה טובה וכמה שירים כמו את כל שאר החגים? מדוע ההקפדה העיקשת הזאת לנקות כל דבר, להחליף כל דבר?

אני חשה בכוחה המשחרר של העבודה הקשה

אני שומעת בלבי את קולו של סבא שר, "חסל סדר פסח כהלכתו", כזה שיר ישן ומתוק. ואני חושבת עליו ועל הסבא שלו ועל הסבא שלו, גם. אני מניחה למנגינה למלא אותי וחשה בכוחה המשחרר של העבודה הקשה. תמיד צריכים לעשות שינוי לפני מהפך. לפני כל לידה חייב להיות היריון.

ובסופו של דבר, כשהעבודה מסתיימת, אני מביטה סביבי ונזכרת בכל מה שעשיתי. בשתי ידיי קרצפתי וניקיתי וטיהרתי את הפינה הקטנה שלי, ובעבודה זאת הפכתי את עצמי לשווה. שחררתי את עצמי, כך שהוא יוכל לשחרר אותי. אני זכאית לחירות שלי בליל הסדר, משום שהרווחתי אותה ביושר.

עכשיו, ידי המחוספסות נראות בעיניי אציליות, אות כבוד למעשיי. אני מרגישה את המהפך, את ההתרוממות, בביתי הנוצץ, בשולחני הערוך סוף סוף, בכלי הכסף הממורקים. אני חשה זאת בעצמותיי.

וזאת התשובה. הלילה הזה שונה משום שאני שונה ממה שהייתי כשהתחלתי. העולם מתעקש שכולנו שווים, אבל אני שונה. העַם שלי שונה. בעולם שויתר על כל כך הרבה, אנחנו נצמדים בכל כוחנו להבטחה הקדומה שאלוקים הבטיח לנו. אני בחרתי בכם, ואני אגאל אתכם שוב.

אני נושמת עמוק, נשימה של חירות. בעיניי מתנוצצת השתקפותם של הנרות הדולקים, וילדיי קורנים. יין אדום בוהק בגביעי כסף, בלילה הזה, שחוגג את הקשר שלנו - עמי ואלוקיי. אני נשענת ברכות על הכריות לצלילי השירים השמחים. פעם היינו עבדים לַעולם, אבל הלילה אני נסיכה, בתו של המלך.

יש ימים בהם אני לא מספיק חזקה או צדיקה כדי להתנגד לזה. אבל לא הלילה. הלילה אני ההבטחה והמימוש והברית והתקווה. וכך גם אתם, ידידיי.

הלילה הזה שונה, כי אנחנו שונים.

1/4/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אור ב, 5/4/2012 06:08

ובכל זאת..

מאז גיליתי שאבק זה לא חמץ והעבודה שלי לקראת פסח נעשתה פחות הסטרית, אני מגיעה לחג הרבה יותר שמחה.

(1) אורית, 2/4/2012 09:03

נהנתי לקרוא על תחושת הסיפוק, תודה על המאמר.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub