רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פסח

כשאין לחם, יש מוסר השכל

ו׳ בניסן ה׳תש״ע ו׳ בניסן ה׳תש״ע 21/03/2010 | מאת הרב בנימין בלך

פסח וארבע הקושיות לנוכח המשברים הפוקדים את חיינו.

אילו תובנות שיכולות להקל על הצער הקולקטיבי שלנו, ניתן ללמוד מחג הפסח?

מבט מזווית קצת שונה על ארבע הקושיות של פסח, מספק חומר למחשבה סביב שולחן הסדר.

1. מה נשתנה... שבכל השנים אנו אוכלים חמץ ומצה, השנה הזאת כולה מצה?

לחם הוא בסיס החיים, ומצה היא סמל לעוני. אדם שעמל לפרנסתו "מרוויח את לחמו", ולעשירים יש "ברכה בעיסה". אולם בשנה זאת, כשאנחנו מסתכלים על חשבונות הבנק שלנו, על תוכניות הפנסיה ועל הארנקים הריקים, אנחנו נזכרים מיד בלחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.

פעם בשנה נגלה את האומץ להתנכר אל הלחם בתור הכוח היחיד ששולט בחיינו

למה זה קורה לנו? אולי בגלל שא-לוהים רוצה שנבין את האמת הקדומה שכפי הנראה שכחנו - "לא על הלחם לבדו יחיה האדם". אנחנו לא יכולים להשקיע את כל חיינו אך ורק בצבירת ממון. אל לנו להפוך את הרווח הכלכלי למטרה היחידה שלנו. והנה באים ימים בהם עלינו ללמוד לתקן את הדגש המוגזם ששמנו על "להרוויח עוד לחם". בעוד שהעולם מתייחס אל העושר כאל אמת מידה לערך האישי, היהדות עומדת על כך שפעם בשנה, בפסח, נגלה את האומץ הערכי להתנכר אל הלחם בתור הכוח היחיד ששולט בחיינו. וכשאנחנו יושבים בליל הסדר, מוקפים בבני משפחותינו, אנחנו מצהירים שאנחנו יכולים לשרוד גם בלי 'צעצועי' המותרות.

שיעור אירוני וכואב נוכל ללמוד מאחד מעשירי תבל, אשר הבין את הלקח מאוחר מדי. סם וולטון היה המנכ"ל המולטי מיליארדר של רשת הסופרמרקטים הענקית וול-מארט, התאגיד הרביעי בגודלו בארה"ב. בשכבו על ערש מותו, הוא התאמץ לבטא את מילותיו האחרונות בעולם הזה. את כל חייו הוא השקיע בעסק שלו, והצליח בכך מעל ומעבר לכל דמיון. ובכל זאת, היה לכך מחיר – הוא בקושי בילה עם אשתו, ילדיו ונכדיו. הוא לא הרשה לעצמו רגעי אהבה, משחק וצחוק עם יקיריו. ומה היו המילים האחרונות שלו? "I blew it" – "פספסתי". היו לו מיליארדים, אבל על פי הודאתו האישית הוא נכשל. יתכן שטוב יהיה אם נחשוב על כך כבר עכשיו ונודה לא-לוהים על התזכורת החשובה שנתן לנו בפסח.

2. מה נשתנה... שבכל השנים אנו אוכלים שאר ירקות, השנה הזאת מרור?

מדוע א-לוהים הטוב לא ממתיק את חיינו אלא ממרר אותם? את אותה שאלה שאלו בני ישראל במצרים, לגבי חיי העבדות שלהם. היום אנחנו שואלים אותה לגבי משאבנו הכלכליים ההולכים ומצטמקים. מדובר בקושיה שמדי פעם דורשת מאיתנו התמודדות.

מספרים על הרב הקדוש, החפץ החיים, שפגש באחד מתלמידיו לאחר שנים רבות, ושאל לשלומו. התלמיד שנמצא היה במצוקה קשה, ענה, "לצערי, המצב רע".

הרב הגיב מייד ואמר, "חס וחלילה, אסור לדבר ככה. אף פעם אל תגיד שהמצב רע, במקום זה תגיד שהוא מר."

התלמיד הנבוך שאל, "רע, מר – מה ההבדל? החיים שלי נוראים."

תרופה לפעמים מרה, אבל היא לא רעה

"לא בני", ענה לו הרב, "יש ביניהם הבדל גדול. תרופה לפעמים מרה, אבל היא לא רעה."

אמונה אמיתית דורשת מאיתנו להבין שלפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים – רגעים קשים שמשאירים אותנו עם טעם מר בפה, אבל עוזרים לנו לצמוח, להתבגר ובסופו של דבר להפוך לבני אדם טובים יותר.

כשא-לוהים תכנן עבורנו את הניסיון במצרים, הייתה לו בכך מטרה. בחומש דברים הוא מתייחס למצרים כאל "כור הברזל" – כור לוהט שמזקקים בו מתכות. למרות שבאותם ימים הניסיון נראה קשה, הייתה לו מטרה. התורה מספרת לנו שבני ישראל ששרדו את התהליך הפכו בשל כך לטובים יותר, וזאת צריכה גם להיות התקווה שלנו, כשאנחנו עומדים מול משברי העת הנוכחית. ובכל זאת, הניסיון מר – בדיוק כמו תרופה שתהפוך אותנו לטובים יותר.

3. מה נשתנה... שבכל השנים אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת, השנה הזאת שתי פעמים?

העבר גרם לרבים מאיתנו להאמין שלא נתנסה שוב בשפל כלכלי, שהזמנים הטובים ימשיכו ללא הפרעה.

בשנת 1929, קצת לפני השפל הגדול, חזו כלכלנים מבריקים רבים ש"עידן המחזוריות" חלף מן העולם; שהכללים שהגבילו את ההתפתחות האנושית כבר אינם שייכים לימינו; שמעתה יכול שוק המניות רק לנסוק מעלה מעלה. הם טענו שעושר בלתי מוגבל הוא מחויב המציאות. כפי הנראה הביטחון האנושי המופרז נזקק למעט ענווה. השפל בשנות השלושים השתיק את אלה שקודם לכן שמו את כל מבטחם ב"כוחי ועוצם ידי".

בעלי התחזיות הכלכליות של שנות ה-2000, התגלו כעיוורים בדיוק כמו קודמיהם. גם הם הבטיחו לנו שהכללים הישנים כבר לא חלים עלינו, שאנחנו יכולים לבזבז בלי לחשוב על העתיד, שאנחנו לא צריכים לחסוך כי ערך הנכסים שלנו רק ימשיך ויעלה, ובקיצור שאנחנו חזקים ובלתי מנוצחים.

חכמינו מסבירים בתלמוד מדוע גם שרה, גם רבקה וגם רחל היו עקרות, עד שנדרשה התערבות א-לוהית למענן כדי שיוכלו להרות. הסיבה לכך הייתה משום ש"א-לוהים מתאווה לתפילתם של צדיקים". כשאנחנו מקבלים את מה שאנחנו צריכים יותר מדי בקלות, אנחנו נופלים קרבן לתחושה של מגיע לי. אם הברכות מגיעות אלינו גם כשאנחנו לא מבקשים, אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו כבר לא צריכים להתפלל עליהן. תפילות שנענות לפני שמבקשים אותן עלולות לגרום לנו גם לשכוח שעלינו להכיר תודה.

למזלנו מדי פעם יש ירידות, והחדשות הטובות הן שאם נשכיל ללמוד מהן, הן לא יישארו לתמיד. כל מה שהן מבקשות מאיתנו הוא שכאשר הימים הטובים יחזרו, לא נשכח מהו מקור הברכות שלנו.

4. מה נשתנה... שבכל השנים אנו אוכלים בין יושבין ובין מסובין, השנה הזאת כולנו מסובין?

להסב זה להיסמך, ובשנה זאת רבים מאיתנו נאלצו להיסמך על עזרתם של אחרים. הפניות שהגיעו בשנה זאת לארגוני החסד היו חסרות תקדים. אף אחד לא יכול להתרווח בנוחות בכיסאו, ולהישאר אדיש לסובבים אותו.

זהו למעשה הטעם שא-לוהים מספק לנו בתשובה לשאלה מדוע הוא אילץ אותנו להישאר במצרים בטרם החזיר אותנו אל הארץ המובטחת. "ואהבתם את הגר", מצווה התורה, "כי גרים הייתם בארץ מצרים". אחת המטרות של שעבוד מצרים הייתה ללמד אותנו להזדהות עם המדוכאים בכל דור ודור. אנחנו יודעים מה זה להיות עניים, להיות רעבים, להיות מנוצלים. אנחנו בקיאים באומללות, בשביל שלא ניכשל בתפקידנו להיות אור לגויים, וללמד חסד וחמלה.

אנחנו בקיאים באומללות, בשביל שלא ניכשל בתפקידנו להיות אור לגויים

"הא לחמא עניא... כל דכפין יתי ויכול, כל דצריך יתי ויפסח" – "זהו לחם עוני... כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שנזקק יבוא ויפסח". במילים אלה אנחנו פותחים את סדר הפסח, ...וזוהי ההקדמה המתאימה ביותר לחג, שעלילתו עצמה התרחשה רק כדי ללמד אותנו את השיעור הזה.

כולנו שואפים להיות מאושרים. אנחנו מחפשים אחר דרכים שונות כדי לממש את המטרה. מה הדרך הטובה ביותר להגיע אל האושר? ניסינו כל כך הרבה דרכים בחוסר הצלחה. מומחים במדעי החברה הגיעו לאחרונה למסקנה ראויה לציון. באחת המהדורות של ה"סיינס מגאזין" המכובד, מגלה שמחקרים הוכיחו שכפי הנראה עזרה לזולת היא הדרך הבטוחה ביותר להגיע לאושר אישי.

האם אין זה מוזר אם כן, שאנחנו עוברים חלק ניכר כל כך מחיינו במאמץ לקבל, בעוד שהיה לנו הרבה יותר טוב אילו היינו משקיעים קצת יותר מאמץ בלתת. כולנו יכולים ללמוד הרבה מהמיליארדר מייקל בלומברג, שהוא גם ראש עיריית ניו יורק, אשר תרם 235 מיליון דולר בשנת 2008, מה שהפך אותו לפילנתרופ החי שתרם את סכומי הכסף הגדולים ביותר בארה"ב. בלומברג הסביר את הפילוסופיה האישית אשר עומדת מאחורי מעשיו, ואמר שהוא מתכוון לתת את רוב הונו, משום ש"אמת המידה הטובה ביותר לפילנתרופ היא שהצ'ק שהוא ישאיר לקברן יחזור". צורת חיים כזאת תבטיח שהוא ימות מאושר במיוחד.

הסברים אלה אמנם אינם פותרים את הבעיות הנוכחיות שלנו, אבל הם מאפשרים לנו להבחין בקיומם של רעיונות משמעותיים שביכולתנו ללמוד מהתגובה הא-לוהית לקשיים שלנו, שישפרו וירוממו את הבנתנו. החיפוש שלנו אחר משמעות חייב תמיד להתאים לאמונתנו הנחושה, שאותו א-לוהים שהיינו מספיק חשובים לו כדי לעשות למעננו ניסים בעבר, ממשיך לאהוב אותנו באותה עוצמה כדי לעזור לנו להתגבר גם על המשברים הנוכחיים. אחרי הכל, בדיוק בגלל זה אנחנו חוגגים את חג הפסח.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן