סבתא שלי היא אחד מבני האדם המדהימים שאני מכיר. מֶמֶה (סבתא בצרפתית), כפי שאנחנו מכנים אותה, נלחמה בשורות המחתרת הצרפתית, ניהלה מחנה עקורים באירופה שאחרי המלחמה, הייתה פרופסורית באוניברסיטה וטיילה בכל רחבי העולם.

סבתא גרה בפריז הנתונה תחת הכיבוש הנאצי, ועסקה בהברחה תת-קרקעית של יהודים מהשטח הצרפתי הכבוש אל השטח החופשי. בפריז שלפני המלחמה, סבתי, שהגיעה ממשפחה של דיפלומטים אמידים, עבדה כשחקנית, ובתור צעירה מושכת, היא חשה בנוח בחלק היותר נוצץ של החברה. היא הייתה מצוידת היטב באביזרי התלבושת המשובחים ביותר. אילו התחילה לנהל פתאום אורח חיים מאופק יותר, זה היה מעורר חשד, אז היא המשיכה לקנות בבוטיקים המובחרים ביותר בפריז, ויחד עם זאת ניהלה חיים סודיים של לוחמת-מחתרת יהודייה.

סבתא שלי לא הייתה כזאת שתיתן לחצי מחלקה של נאצים להפריע לה לקחת את הכפפות שקנתה.

יום אחד יצאה סבתא שלי בהתרגשות אל חנות הדגל של הֶרמה בפריז, כדי לקנות זוג כפפות שהזמינה. למרבה תדהמתה, הרחוב כולו נחסם על ידי כלי רכב גרמניים. סבתא שלי אינה כזאת שאפשר להזיז בקלות ממשימתה. היא לא התכוננה להניח לחצי מחלקה של נאצים למנוע ממנה לקבל את כפפות-ההֶרמה שלה.

היא הכירה את פריז כמו שמנהל חשבונות מכיר את המחשבון, אז היא פשוט עברה דרך כמה סמטאות צדדיות והגיעה לדלת האחורית של החנות, שדרכה היו נכנסים העובדים (בהֶרמה הם נקראו 'מנהלי מכירות'). היא נכנסה לחנות, וגילתה מייד מדוע היה הרחוב חסום: הרמן גרינג, הנאצי השני במעמדו ומפקד הלופטוואפה, נכנס לקנות בחנות הפאר. כל החנות הייתה מלאה קצינים נאציים ושומרי ראש!

פחד קר התפשט בגופה, כמו גם תחושת גועל על שהיא נמצאת כה קרוב למישהו שמעורב כל כך בטבח בני עמה. אבל היא חישבה במהירות שהצעד החכם ביותר מצידה יהיה להעמיד פנים כאילו הכל כרגיל ולעסוק בענייניה, בלי שום רמז של פחד או שנאה. היא ניגשה אל הדלפק וביקשה את הכפפות שלה. העובדת הניחה שהיא סלבריטאית או נציגה נלווית ושירתה אותה ביעילות.

בדרכה החוצה, היא הגיעה לנקודה צרה בחנות שבה יכול לעבור רק אדם אחד. בדיוק אז, פנה גרינג עצמו לאותו כיוון. מי יעבור קודם (הם לא יכלו להידחק יחד, כי, כמו שסבתא שלי סיפרה לי, "גרינג היה מאוד שמן")? גרינג, כתמיד – ג'נטלמן שופע גינונים, סימן לסבתי לעבור ראשונה בתנועה אדיבה של "נשים תחילה". היא עברה ויצאה מהחנות, והמשיכה להבריח יהודים מאזור הסכנה. עכשיו, עם זוג חדש של כפפות הרמה.

"אף פעם אל תתבלבל בין תרבותיות לבין ערכי מוסר", הזהירה אותי סבתא. "גרינג היה אדם תרבותי? בוודאי! הוא בא ממשפחה אריסטוקרטית. הוא היה פטרונה של האומנות והלך לאופרה, והוא בוודאי בכה כשהקשיב ליצירותיו המקסימות של ואגנר! בטוח שהוא תמיד נתן לנשים לעבור ראשונות. אבל האם הוא היה מוסרי? לגמרי לא! הוא היה הקצין הגבוה ביותר בהיררכיה הנאצית שחתם על מסמך הפיתרון הסופי. אין שום קשר בין מוסריות לתרבותיות. הגינות ומוסריות באות ממקור א-לוהי, ושום תרבות שבעולם לא תוכל להחליף אותן."

"אף פעם אל תתבלבל בין תרבותיות לבין ערכי מוסר."

את אותו שיעור אנחנו יכולים ללמוד מהמצווה הראשונה בעשרת הדברות, "אנכי ה' א-לוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים". נראה כאילו מופיעות כאן מילים מיותרות. הרי כולנו יודעים שמצרים הייתה בית עבדים!

אולי א-לוהים אומר לנו: תסתכלו על המצרים, שיא התרבות העולמית. יש להם פפירוסים, פירמידות, טכניקות חניטה מדהימות, אסטרולוגיה, אומנות, הירוגליפים, ניתוחי מוח והישגים בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת; ובכל זאת, הם עדיין בית עבדים, מקום שבו בניכם הזכרים הושלכו ליאור, ותינוקותיכם שימשו לבֵנים בקירות, אם הוריהם לא הצליחו להשלים את מכסת הלבֵנים בעבודתם.

א-לוהים אומר לנו שאם אנחנו רוצים לצעוד בפשטות אחרי התרבות הנפוצה והשלטת, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו, בסופו של דבר, בתוך התרבות הברברית ביותר בעולם.

מאחורי תרבויות רבות ואדירות נוכל למצוא ברבריות נוראית. היוונים והרומאים חבטו בילדיהם עד מוות אם נולדו עם מומים, או לפעמים, רק משום שהיו נקבות. הם היו מריעים בצהלה כשצפו באלפי אנשים ההורגים זה את זה ב"משחקים" בקולוסֵאום. הגרמנים היו העם התרבותי ביותר בעולם - על מלחיניו, משורריו ומשכיליו שהובילו את העולם בהישגיהם, ובכל זאת, ראינו בשואה מה העם הזה מסוגל לעשות.

בפסח, אנחנו חוגגים את גאולתם של בני ישראל מעולם התרבות לעולם המוסר. הם עזבו מאחורי גוום את הפירמידות, החקלאות המפותחת והמוסיקה של התרבות השלטת, ויצאו אל המדבר, ללמוד את כללי האתיקה של האנושיות והציביליזציה האמיתית, מהמקור האמיתי היחיד - בורא האנושות.

בפסח, התפקיד שלנו הוא לראות את עצמנו כאילו אנחנו יוצאים ממצרים. אנחנו חייבים לצעוד בעקבותיהם של אבותינו, להפנות את גבנו לתרבות השלטת, לא לחשוב שהיא נכונה באופן אוטומטי רק משום שזוהי "תרבות", ובמקום זאת לפנות אל הקוד המוסרי הא-לוהי של התורה. ככה נגלה את החירות האמיתית ונשחרר את נשמותינו מכבלי "השעבוד לתרבות".