לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בחירה של צעירה

בחירה של צעירה

היא היתה נחושה להנביט שורשים מזן אחר, המיוחדים במידת הענווה שלהם.

מאת

"אז מה בעלך קנה לך ליום הולדת/ לחג/ מתנה משהותו מחו"ל?" אני לא אוהבת שאלות כאלו. ניסיתי מספר פעמים להסביר לשואלים, שאני לא צריכה תכשיטים, בגד חדש לכל חג ומועד או תיק עור אופנתי. מבחינתי, קרם ידיים טוב או אפילו שוקולד טעים עם ברכה מהלב – מספיקה. אבל השומעים לא שמעו, או לא קיבלו את תשובתי. כאילו שאני אמורה לצפות ואכן לקבל משהו בומבסטי ומיוחד. פחות מזה, לא מתקבל על הדעת. ומאז, אני משתדלת לא להכנס לפינה של שאלות כאלו ודומות להן. עדיף לא לנסות בכלל להסביר איך שאלי לא "מדבר" מה שכל כך מצופה ודרוש לאחרות.

 

ונניח שהייתי מקבלת כתר מזהב, עשוי בעבודת יד נדירה. על הכתר חרוט: "ירושלים של זהב". הייתי שמחה? אני מוכנה לחשוב על זה, אבל לא לפני שאשאל – "מה אני אמורה לתת בתמורה לכתר מזהב"?

 

בירושלים התגוררה משפחה מהטובות שבחבורה. ראש המשפחה היה אדם מכובד, עשיר, מוכר ובעל לב רחב. דלת הכניסה נעה על צירה דרך קבע. אנשים נכנסו, קבלו צדקה ויצאו, פינו מקום לבאים בתור. חוץ מכסף וגדולה, היתה להם בחורה מעולה שהגיעה לפרקה. לא סתם בחורה אלא מיוחדת במינה. יפה, מוכשרת, עדינה, חכמה, צנועה וכמובן – בת של... וכמקובל במשפחות מכובדות, השדכנים עבדו במלוא המרץ והציעו את טובי הבחורים לאביה. לאחר ברורים יסודיים הסכים האב "לשחרר" את ביתו לדייטים, עם מספר בחורים מהשורה הראשונה. אך למרבה ההפתעה/האכזבה היא פסלה את כולם. האבא כבר היה שבור, לאמא נחרצו קמטים נוספים במעלה המצח ולבחורה עצמה כבר החלו לבצבץ שערות לבנבנות.

 

והנה, באחד הימים, חוזרת המדוברת הביתה כשברק חשוד בעיניה ואנרגיות חיובית מתפזרות בחלל הבית. בחגיגיות היא מבשרת להוריה כי היא מצאה את בחיר ליבה! והם עתידים להנשא בקרוב. לא נתאר את הצעקות של האב ואת כמעט התקפת לב של האם, מפני כבוד הזולת. השוד והשבר של ההורים שביתם יקירתם "התחילה" עם בחור בעצמה, לא על ידי שדכן, ללא ברורים. וכששמעו במי המדובר – בכלל נעתקה נשמתם. יקירתם בחרה ברועה הצאן של המשפחה, גבר כבן ארבעים, שאינו יודע קרוא וכתוב. שומו שמים. מרגע זה ואילך ניתקו ההורים קשר עם ביתם, לרבות קשרים פיננסיים.

כשניסו לברר מה משך אותה אליו, שמעו כי מידותיו התרומיות ועדינותו הם אלו שכבשו את לב הצעירה. הגבר, מבחינתו, הבטיח לבחורה כי יעשה הכל על מנת ללמוד ולהשכיל.

והזוג נישא.

רחל ועקיבא.

מניין היה לה לרחל, ביתו של כלבא שבוע, את העוז והכח להנשא עם בחור כליל המעלות, אך לוותר על חיי משפחה וחיי נוחות? מה ייחד את עקיבא, רועה צאנו של כלבא שבוע, משאר הבחורים המעולים שרחל פגשה קודם לכן?

רחל גדלה וצמחה בבית מעולה המצטיין במידת החסד. היא ראתה בביתה את השמנת החברתית וזיהתה שהשורשים אינם בריאים. הדור לוקה במחלת הגאווה. וכשעמדה לפני נישואין במטרה להצמיח את ענפי הדור הבא, היא לא היתה מסוגלת לחשוב שגם ענפי העץ שלה, ילקו בגאווה. היא היתה נחושה להנביט שורשים מזן אחר, המיוחדים בענוותנותם.

רחל לא חשבה על מודעת "המאורסים" באתרי החדשות, היא גם לא חשבה על ברכות "מזל טוב" בחשבון האינסטגרם, ועל פרסום תמונת היהלום. רחל לא חשבה על עצמה. בדיוק כמו רחל אמנו שלא חשבה רק על עצמה, ומסרה את הסימנים שקיבלה מיעקב אבינו, ללאה אחותה יום לפני חופתה. בדיוק כמו רחל אמנו שמבכה על בניה כשהם יוצאים לגלות, והיא קבורה על אם הדרך, בבית לחם. הכל בשביל הדורות הבאים. הכל למען הענפים.

וכשנישאו רחל ועקיבא בדלות מחפירה ובחוסר כל, הבטיח עקיבא שיום אחד יקנה לרחל תכשיט מיוחד, כתר, שעליו כתוב: "ירושלים של זהב".

הבעל הצעיר גם מילא את הבטחתו והתחיל ללמוד. לאחר שרכש את מיומנות הקריאה והכתיבה המשיך את דרכו בישיבה. במשך עשרים וארבע שנים (!) הוא יושב בבית המדרש, מתעלה מעלה וצולל לעומקן של סוגיות בגמרא. עד שאינו מכונה יותר 'עקיבא', כי אם 'רבי עקיבא'.

כששב לעירו מוקף בתלמידיו מעריציו, יצאו גם תושבי העיר לקבל בברכה את פניו. רחל אף היא יצאה עמהם בהתרגשות ובגעגוע אדיר. עשרים וארבע שנים מחייה היא שלמה עבור הדורות הבאים. מחיר כבד, אבל תוצאה משתלמת של בעל שהוא "גדול הדור", מנחיל תורה לענפים, לאלפי תלמידים. בעל אשר חרט על דגלו "ואהבת לרעך – כמוך". מחיר של דלות אך של עוצמה פנימית עשירה. מחיר – שעד היום אנו מברכים את עלותו.

כשיצאה רחל, יצאו גם שכנותיה עימה והביעו את תדהמתן למראה העלוב של רחל. "מדוע שלא תקני שמלה חדשה ומפוארת למאורע המרגש?" שאלו בכנות. בלי רצון להקניט. והיא, בצניעות האופיינית שלה ענתה: "כשהכרתי את בעלי, עקיבא, היטבתי להסתכל על נפשו ועל מידותיו. לא בדקתי מה כתוב לו על הסיכה בדש חליפתו (שלא היתה, כמובן). זיהיתי את מעלותיו ללא צלצולים ותחפושות. היום, גם לאחר עשרות שנים, אני שבויה באהבתי אליו. בטוחני, כי גם הוא יזהה את שעל ליבי, ללא שמלה חדשה וללא תפאורה מיוחדת. כי ללב, יש ביגוד משל עצמו.

כן, רחל, מגיע לך כתר עם הכיתוב "ירושלים של זהב". קיבלת אותו ביושר!

25/4/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) חני, 21/5/2019 20:25

רחל הייתה אישה עם גדולה אנושית

תודה לך רחל על הסיפור הנפלא. זה מתקשר לסיפור של רבי עקיבא על בני עלייה. אנשים שהולכים עם האמת שלהם עד הסוף. לא פשוט ללכת עם האמת עד הסוף, יש לפחות כמה מכשולים בדרך. האחד, מה תגיד הסביבה, ולפעמים זה ההורים. השני, אתה צריך להיות חזק ואמיץ כדי לבטוח בעצמך, שזו אכן האמת, מאחר והסביבה תרצה להניע אותך מכך. (כמו הוריה של רחל - שנתקו אתה קשר). שלישית, צריך לשנות בהרבה פעמים אורח חיים בצורה קיצונית. (עברה מאושר לדלות). ואחרי הכל, לא להתחרט על ששלמת מחיר כל כך יקר על שהלכה עם האמת שלה. זוהי באמת גדולה אנושית!!!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub