לו הייתי חברת כנסת עם כיסא מכובד במליאה, עם משכורת ושלל הטבות, ועם אפשרות להגיש הצעת חוק, היה המצב החברתי במדינת ישראל משתפר פלאים.

הרשו לי לדמיין, שאני שם, ויש לי חזון. אני רואה את השנאה, את הפירוד, את האווירה השלילית והיריבות השוררת במדינה, ואני רוצה לשים לזה קץ.

אני רואה אנשים טובים, שיכולים להיות קרובים ואוהבים, שונאים זה את זה, עוינים זה לזה, מרוחקים זה מזה, ושוכחים ממש לגמרי, שאחים בני אב אחד כולנו. אני רואה תקשורת המשסה ציבורים זה בזה, מלכלכת היכן שרק אפשר, מטילה רפש בכל הנקרה בדרכה, ושולטת, אוהו שולטת, על דעת הקהל במדינה.

אני רואה וכואבת, כי רבים כל כך אויבינו מבחוץ, ורבות כל כך הבעיות עמהן עלינו להתמודד, והשנאה הזאת, היריבות והפירוד כל כך מיותרים לנו, כל כך לא מוסיפים לנו לא כוח, לא זכויות ולא שום יתרון.

אז אני, חברת הכנסת הנכבדה (זוכרים, כן? מדובר רק בכאילו...), רוצה להגיש הצעת חוק מהפכנית שתשנה את המצב החברתי במדינה, ותמנע שנאה, יריבות, ריחוק ופירוד בין אנשים, קהלים ומגזרים.

הצעת החוק שלי תאסור כל דיבור סרה במישהו אחר. היא לא תאשר לספר בגנותו של מישהו, גם אם המוצא שלו, ההשתייכות המגזרית שלו, הדרך שלו, או האף שלו אינם לרוחי ולטעמי.

היא תעניש בחומרה כל שדרן שיהין לדבר דברי גנאי, וכל עיתונאי שיכתוב כתבה הדנה בחולשות, במעשים רעים או בביקורת על מאן דהוא.

חרדי לא יחשוב שחילוני הוא מפלצת, וחילוני לא יחשוב שלחרדי יש קרניים

נכון. העיתון יהיה משעמם והחדשות יתקצרו לכדי מחצית, אבל הקרבן יהיה שווה, כי השלום והשלווה ישכנו במדינה. חרדי לא יחשוב שחילוני הוא מפלצת, וחילוני לא יחשוב שלחרדי יש קרניים, כי התקשורת לסוגיה היא שמאכילה את כולנו זה נגד זה, ומלעיטה אותנו בתבשיליה הרותחים, לשנוא זה את זה.

החוק יחול גם על האדם הפרטי, זה שדעותיו אינן נאמרות בתקשורת או נכתבות בעיתון, אלא מושמעות על ידו באופן פרטי. אסור יהיה לדבר לשון הרע. אסור לספר על עוולות, ולא לשחרר רכילויות עסיסיות, אסור. הנתפס בדיבור שלילי - יקנס באופן מידי, ואם וכאשר יתברר שדיבוריו גרמו נזק לשני, ידרש המדבר לשלם לו נזיקין, לסדר לו עבודה חדשה, לשלם לו על ייעוץ, טיפול וכל הנדרש, כדי לתקן את הנזק.

רק אז יבין כל אזרח מהי העוצמה של הדיבור. רק כך הוא יראה שדיבור אינו רק בילוי נחמד, או בידור מהנה על חשבון כבודו הנרמס של הזולת, אלא דיבור הוא כלי נשק רב עוצמה, באמצעותו הורגים בני אדם. מחסלים אותם. פוצעים אותם ומשאירים אותם לדמם. דיבור הוא כוח עצום, לטוב או לרע, ואסור להקל בו ראש.

לחוק שלי קוראים "חוק ספירת האומר" והוא מתאים להיחקק דווקא עכשיו בימי ספירת העומר

לחוק שלי קוראים "חוק ספירת האומר" והוא מתאים להיחקק דווקא עכשיו, בימים אלו, ימי ספירת העומר.

אלו ימים של התחזקות בהתנהגות של בין אדם לחברו, ימים של חיזוק השלום בינינו, הגברת האהבה והורדת מפלס השנאה. דווקא עכשיו צריך להחיל את חוק ספירת האומר, כי בכוח האומר להוסיף אהבה וקרבה, או חלילה ללבות את אש השנאה והמחלוקת.

אז אינני חברת כנסת (לשמחתי הרבה!) ואין לי השפעה על החקיקה, אבל אני כן מעלה הצעה עתיקת יומין ומרעננת אותה, הצעה שספרי הגות והלכה רבים נכתבו אודותיה ע"י ה"חפץ חיים", הצעה שמבטיחה חיים מאושרים למי שיקח אותה ברצינות. קוראים לה שמירת הלשון.

בואו נתחזק בימים אלו, ימי ספירת העומר, ונקבל על עצמנו את ספירת האומר. נחשוב קודם שנדבר ונשמור על מוצא פינו. כי המוות והחיים ביד הלשון, ושמירת הלשון היא ערך עצום, המוביל לקרוב לבבות ואהבה, ומונע כל כך הרבה ריחוק, פירוד, שנאה, צער וכאב.