לפני מספר שנים מישהו נתן לי דיסק עם הרצאה של טוני רובינס, הקואוצ'ר המצליח והמפורסם ביותר בעולם. שמחתי על ההזדמנות לשמוע מה יש לאחד מהאנשים היותר מעוררי השראה בדורנו לומר, וחיכיתי לגלות איך יוכלו דבריו לשנות את חיי לטובה. בראשית דבריו אמר רובינס שמצוי בידיו הסוד שיכול להביא גם אושר וגם הצלחה. הוא הבטיח שאם תמלאו אחר עצותיו ותתחילו כל יום ויום בחייכם בדיוק כפי שהוא ממליץ, אין ספק שתהיו גם יותר מאושרים וגם שתצליחו לממש את חלומותיכם ומטרותיכם.

הסתקרנתי מאוד לשמוע את הסוד שלו.

הרעיון של טוני רובינס היה נכון, רק שבשבילי, ובשביל כמעט כל פעוט יהודי בן 3 בכל העולם, לא היה בו שום חידוש. סוד האושר וההצלחה, לדבריו, הוא לפתוח כל יום בחיינו באמירת תודה. ברגע שמתעוררים, עוד לפני שעושים משהו, אמרו תודה. העריכו והודו על כך שאתם חיים, שיש לכם קורת גג מעל לראש, שאתם בריאים (אם יש לכם מזל), שיש לכם משפחה וכו'.

רובינס ממשיך ומסביר שלא מספיק לחשוב בהערכה על הדברים, אלא שצריכים להתחיל את היום בהבעת תודה, וליתר דיוק באמירת תודה בקול. ולמי שיעשה זאת מובטח המשך יום מוצלח ושמח.

את מה שטוני רובינס מלמד במאה ה-21, מלמדת היהדות מאז ראשיתה לפני אלפי שנים. כבר בגיל רך אנחנו מרגילים את ילדינו להתעורר עם המילים: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך" - תודה רבה א-לוהים, על עוד יום חדש של חיים, על כל הטוב שבחיינו ועל הקשר הנפלא שלנו אתך. כבר מגיל צעיר מוטבע בנו לא להתעורר מתוך תחושת זְכות ודרישות, אלא מתוך רגשות עמוקים ואמיתיים של הכרת תודה, הערכה והודיה. מניסיוני, טוני רובינס צודק. לדרך בה אנחנו מתחילים את היום, יש השפעה אדירה על הדרך בה ייראה שאר היום שלנו.

בשבוע זה נחגוג את ל"ג בעומר - היום ה-33 לספירת העומר. כל יום בעומר מגלם מידה קבלית אחרת. מידתו של ל"ג בעומר היא 'הוד שבהוד', שמהותה הכרה בהודו ובגדולתו של א-לוהים. המילה הוד קרובה למילה הודיה. ל"ג בעומר הוא יום שמאופיין כהודיה שבהודיה, או היום שבו אנחנו חוגגים את הכרת התודה.

ל"ג בעומר הוא יום שמאופיין כהודיה שבהודיה, או היום שבו אנחנו חוגגים את הכרת התודה

החתם סופר, הרב משה סופר, אומר שהמן שירד בדרך נס במדבר, החל לרדת בל"ג בעומר. אין ספק שביום הראשון בני ישראל קיבלו את המן בהתלהבות והערכה רבה, אולם עם חלוף הזמן, עלתה הציפיה שהלחם השמימי ימשיך לרדת, ונהיה פשוט יותר להתייחס אליו כאל דבר המובן מאליו, ולשכוח שבכלל צריכים להכיר עליו תודה. לכן ל"ג בעומר הוא הזמן שבו אנחנו שמים לב ומודים על כל הברכות שמורעפות על חיינו בשגרת היומיום, שלרוע המזל אנחנו בדרך כלל מתייחסים אליהן – כמו אל המן במדבר – כאל דברים המובנים מאליהם.

קל מאוד לגלוש לתחושת 'מגיע לי' ולשכוח להודות. למה שאני אודה למורים של הילדים שלי? הם פשוט עושים את העבודה שלהם. למה שאני אעריך את המלצר, הבנקאי או הדיילת? האם לא זה מה שהם אמורים לעשות? מתי אמרנו לאחרונה תודה למי שמנקה את הכביסה המלוכלכת שלנו? האם אנחנו אומרים תודה בקביעות לבני הזוג שלנו שקונים, מבשלים או עובדים כל היום כדי לשלם על הארוחות שלנו, ובחלק מהמקרים עושים גם את זה וגם את זה?

בל"ג בעומר הזה, בואו נשתדל לא למלמל סתם 'מודה אני' בבוקר ומיד לעבור למצב 'מגיע לי'. אלא להודות לאנשים שעושים את הדברים המאוד מיוחדים בחיים שלנו. וחשוב יותר, לומר תודה במיוחד לאנשים שעושים את הדברים הרגילים בחיינו, ושבזכותם החיים שלנו מלאים בכל כך הרבה טוב.