לפני שנים רבות, כשעדיין הייתי בחור ישיבה צעיר, הייתה לי הזכות ללמוד אצל אחד מגדולי הרבנים בדור הקודם. שמו היה הרב ישראל זאב גוסטמן, אשר כפי הנראה היה אחד מגדולי רבני המאה ה-20, וללא ספק, גדול הרבנים ה"בלתי מוכרים". למרות שהוא הקפיד להתרחק מאורות הזרקורים ולכן היה בלתי מוכר לציבור הכללי, הוא היה מוכר היטב ללומדי התורה הרציניים.
הזינוק המטאורי שלו מילד פלא אל תפקידו הנכבד כדיין בבית דינו של הרב חיים עוזר גרודזינסקי, בערך בגיל 20, הוא חומר טוב לסיפורי אגדות – ובכל זאת, עובדה. שנים רבות אחר כך, שמעתי את הנוסח האישי והצנוע של הרב גוסטמן לאירועים שהובילו למינוי זה: רעיון ייחודי (ומבריק) אותו שיתף עם חבריו ללימודים, הוצג אחר כך בפני הרב חיים עוזר שהגיע לביקור. הרב הזמין את התלמיד הצעיר לחזור בפניו על הרעיון, במשרדו שבוילנא. הרב גוסטמן לא ידע שהרעיון שלו נגע במחלוקת בין הדיינים בבית דינו של הרב חיים עוזר, בתיק מורכב בו עסקו – ואפשר לאישה להינשא שוב.
אחד הדיינים שדן באותו מקרה, הרב מאיר באסין, בירר על הבחור, ותוך זמן קצר אירס אותו לבתו שרה. הרב באסין נפטר עוד לפני החתונה, והרב גוסטמן נאלץ למלא את מקומו כרבה של שפיניפישוק וכדיין בבית הדין. למרות שהרב גוסטמן טען שהוא בסך הכל היה "במקום הנכון ובזמן הנכון", ברור שהרב באסין והרב חיים עוזר הבחינו בגדולתו.
למרות שנראה כאילו צפויה לו קריירה ארוכה בפרברי וילנא, החיים היהודים בוילנא ומחוצה לה נגדעו במלחמת העולם השנייה. הרב גוסטמן הצליח להימלט, אם כי לא בלי פגע. הוא התחבא בין גוויות; הוא התחבא במערות; הוא התחבא בדיר חזירים... ואיכשהו ניצל.
בשבילי, הרב גוסטמן היה קשר-חי לעולם היהודי שהושמד על ידי הנאצים. מעולם לא הייתי צריך לתהות כיצד נראה רב בוילנא שלפני המלחמה, משום שהרב גוסטמן היה אתי 35 שנים אחרי המלחמה. הרב גוסטמן עמד בראש ישיבה קטנה בשכונת רחביה הירושלמית, וששה ימים בשבוע היה מלמד קבוצה קטנה של תלמידים נאמנים. אולם בימי חמישי בצהריים, היכל הישיבה היה מתמלא כולו: רבנים, אנשי רוח, דיינים, שופטים ומגוון של פרופסורים היו מצטרפים לתלמידים, יחד עם כל מי שחשקה נפשו בשיעור עמוק בגמרא, שנתן להם טעימה ממה שכמעט והושמד. וכשהרב גוסטמן היה מוסר שיעור, וילנא שוב הייתה חיה ותוססת.
אחד ממשתתפי השיעור הקבועים היה פרופסור מהאוניברסיטה העברית, ישראל אומן (זוכה פרס הנובל). פרופסור אומן היה תלמיד ישיבה מבריק לשעבר, שהחליט לפתוח בקריירה אקדמית, והכניס למערכת השבועית שלו את שיעורו של הרב גוסטמן, יחד עם תלמידים מפורסמים יותר או פחות מרחביה וירושלים.
הרב סקר את שורות הקברים של החיילים, ואמר: "כולם קדושים"
הייתה זאת שנת 1982, וישראל שוב הייתה במלחמה. חיילים גויסו, ויחידות המילואים הופעלו. בין המגויסים היה גם חייל מילואים, סטודנט שהתפרנס מהוראה, בשם שלמה אומן - בנו של ישראל אומן. בערב י"ט בסיוון, בקרב קשה במיוחד, שלמה נהרג.
הרב גוסטמן גייס את הישיבה שלו: כל תלמידיו הצטרפו לקיים עמו את מצוות לווית המת. בבית הקברות, הרב גוסטמן היה נסער: הוא סקר את שורות הקברים של הצעירים - החיילים שנהרגו בהגנה על הארץ. בדרך חזרה מבית הקברות פנה הרב גוסטמן לאדם שנסע איתו, ואמר: "כולם קדושים". נוסע נוסף שאל את הרב: "אפילו החיילים החילוניים?" והרב גוסטמן ענה: "כל אחד ואחד מהם". אחר כך הוא פנה אל הנהג ואמר, "קח אותי לביתו של פרופסור אומן".
המשפחה חזרה זה עתה מבית הקברות והייתה צריכה להתחיל את השבעה – שבוע האבלות על הבן, האח הבעל והאב (שלמה היה נשוי ואב לילד אחד. אלמנתו, שלומית, ילדה את בתם השנייה זמן קצר אחרי שהוא נהרג).
הרב גוסטמן נכנס וביקש לשבת ליד הפרופסור אומן, שאמר: "הרב, אני כל כך מעריך שבאת לבית הקברות, אבל עכשיו הרב ודאי צריך לחזור לישיבה." הרב גוסטמן השיב, תחילה ביידיש ואחר כך בעברית, כדי שכל הנוכחים יבינו:
"אני בטוח שאתה לא יודע, אבל היה לי בן בשם מאיר. הוא היה ילד מקסים. הוא נלקח מתוך ידיי ונרצח. אני נמלטתי. מאוחר יותר מכרתי את נעליו של בני כדי שיהיה לנו מה לאכול, אבל לא הייתי מסוגל לאכול את האוכל הזה – אז נתתי אותו לאחרים. מאיר שלי קדוש, הוא וכל ששת המיליונים שנהרגו קדושים."
ואז הוסיף הרב: "אני אספר לך מה קורה עכשיו בעולם האמת, בגן עדן. מאיר שלי מצרף את שלמה שלך למניין ואומר לו, 'אני נהרגתי בגלל שאני יהודי – אבל לא יכולתי להציל אחרים. אבל אתה, שלמה, אתה נהרגת בהגנה על עם ישראל וארץ ישראל.' מאיר שלי קדוש – אבל שלמה שלך הוא שליח ציבור – חזן במניין השמימי הקדוש".
הרב גוסטמן המשיך: "מעולם לא הייתה לי הזדמנות לשבת שבעה על מאיר שלי; תן לי לשבת כאן איתך רק עוד קצת."
פרופסור אומן השיב, "חשבתי שלעולם לא אוכל להתנחם, אבל הרב, ניחמת אותי."
הרב גוסטמן לא הניח לזיכרונות הכואבים לשלוט בחייו. הוא מצא נחמה בתלמידיו, בבתו ובנכדיו, ובכל ילד יהודי. הוא ואשתו היו משתתפים מדי שנה בתהלוכה שבה היו ילדים צועדים בירושלים בשירה ובריקוד. רב שנקרה בדרכו באחת השנים, שאל את הרב גוסטמן מדוע הוא מבזבז מזמנו היקר על אותו בילוי חסר תוכן. הרב גוסטמן הסביר: "אנחנו, שראינו דור של ילדים מת, נהנים לראות דור של ילדים ששרים ורוקדים ברחובות."
"אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי"
אחד התלמידים הפציר פעם ברב גוסטמן לחלוק את זיכרונותיו מהגטו והמלחמה בצורה יותר פומבית ולעתים קרובות יותר. הוא ביקש ממנו לספר לאנשים על בנו ועל הנעליים שלו, והרב השיב לו: "אני לא יכול, אבל אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי. אני רואה אותן כל לילה לפני שאני נרדם".
בכ"ח בסיוון תשנ"א (1991), נפטר הרב גוסטמן. אלפים צעדו ברחובות ירושלים וליוו אותו במסעו האחרון. ובליל כ"ט בסיוון, 9 שנים אחרי ששלמה אומן נפל במלחמה, נקבר גוסטמן בהר הזיתים. ואני מאמין שכאשר הוא נכנס לגן-עדן הוא התאחד עם אשתו, רבותיו ובנו האהוב מאיר. אני בטוח גם ששלמה אומן וכל שאר החיילים הקדושים שנהרגו בהגנה על העם והארץ, הגיעו לקבל את פניו של הרב המיוחד.
ב-10 בדצמבר 2005, זכה פרופסור ישראל אומן בפרס נובל בכלכלה. ואני בטוח שהוא נשא עמו לשטוקהולם את זכרם של אשתו אסתר ובנו שלמה. ויש לי הרגשה שהוא נשא גם את זכרו של רבו, הרב גוסטמן.
יהי רצון מלפני אלוקים שעם ישראל יקדש את שמו בחיי קדושה ויהיה אור לגויים – ויהי רצון שלא ייקראו עוד ילדים, חיילים ותלמידים למניין הקדוש בגן עדן.
בשולי הדברים
בפעם האחרונה בה פגשתי את הרב גוסטמן, הלכתי בשכונת מאה שערים/גאולה בירושלים עם אשתי ובני הבכור שישב בעגלה. היה זה יום ששי בבוקר, וכשראינו את ראש הישיבה, בירכנו אותו בשלום, איחלנו לו "שבת שלום", ואז עשיתי דבר שאני כמעט ולא עושה: ביקשתי ממנו לברך את בני. הרב גוסטמן הביט בפעוט, חייך ואמר: "יהי רצון שהוא יהיה ילד כמו כל הילדים".
בהתחלה אשתי ואני היינו המומים; איזו מין ברכה זאת? ציפינו לברכה שהילד יגדל להיות צדיק או תלמיד חכם, אבל לא, הוא בירך אותו שהוא יהיה "כמו כל הילדים".
שנים רבות חלפו עד שהבנו את דבריו. הוא בירך את הילד בילדות נורמאלית, שיהיו לו חיים נורמאליים, שתהיה לו בריאות... במבט לאחור, אני מבין איזו ברכה נפלאה נתן הרב גוסטמן, ומדוע.
לאחר שנים רבות, הבן הזה - מתתיהו, ובננו השני- הלל, שירתו ביחידות קרביות בצה"ל. אמיצים, חזקים ואידיאליסטים – חיילים נפלאים ויהודים נפלאים. ואני מתפלל שהם וכל חבריהם ישובו הביתה בשלום ויחיו חיים נורמאליים – "כמו כל הילדים".
(מאמר זה מורכב משילוב של ידע אישי והרכבה מחדש של פרטים כפי שסופרו לי).
(23) דוד, 4/5/2014 21:22
הכרת הטוב
בספר של הרב נבנצל (שיחות לחומש שמות) יש לו שיחה על הכרת הטוב, ושם הוא כותב שהרב גוטסמן עד סוף השקה בעצמו את השיחים בישיבה שלו, בגלל שבזמן השואה הוא התחבא מהנאצים מאחורי שיחים....איזה צדיק איזה מידות....
(22) דני, 4/5/2014 21:21
הרב גוטסמן והסטייפעלער
שמעתי שהסטייפעלער פגש את הרב ושאל אותו אם הוא קשור לרב גוטסמן שהיה דיין אצל ר' חיים עוזר, אולי הוא נכד שלו, והרב גוטסמן קצת הצטנע אבל לבסוף הודה שהוא עצמו... איזה תלמיד חכם, איזה עניו, עד היום מרגישים את הקדושה בישיבה שלו ברחביה.
(21) חבדניק, 4/5/2014 20:17
מהי התהלוכה של הילדים הלא חשובה?
תהלוכת לג בעומר של חב"ד? זה מאד מעניין אותי
דני, 4/5/2014 21:19
חלילה, מה זה הרגשי נחיתות האלה, אחי
למה שמישהו יעלה על דעתו שתהלוכת ל"ג בעומר לא חשובה?
מדובר בתהלוכה אחרת מטעם בית הספר, תהיה רגוע....
משה, 6/7/2015 10:20
למה להסתיר. מדובר בתהלוכת יום ירושלים
(20) אתי, 22/4/2012 13:57
eti_madmoni@walla .com
להתנחם באנשים מופלאים בימים קשים וחסרי צדק לקצינים היקרים שלנו.מי יתן ובעה הכל יתהפך לטובה וכולנו ניזכה לראות בעין טובה על כל אחד מישראל אמן!
(19) רוני, 21/4/2010 05:35
אשרכם ישראל
איזה אנשים יש לנו במדינה אין מילים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(18) קוראת, 20/4/2010 18:46
זה הסיפור שמספר הרב סבתו בספר "כעפעפי שחר", על ראש הישיבה הגאון שניחם אב שמיאן להתנחם על בנו
(17) תהילה, 19/4/2010 19:36
הרב גוסטרמן
אשמח אם תכתבו לנו עוד סיפורים על הרב המיוחד הזה.כי כפי שאמר כותב המאמר, הרב היסתיר את גדלותו ולכן לא יודעים עליו מספיק
(16) אורי, 19/4/2010 13:40
עוד פרט חשוב על שלמה אומן הי"ד, בנו של פרופסור אומן
למדתי בשנת תש"מ עם שלמה אומן הי"ד בישיבת שעלבים. כשנהרג היה סטודנט שהתפרנס מהוראה כפי שנכתב במאמר, אבל בישיבה היה ידוע כאחד העילויים המבריקים בלימוד. כל חבריו ומכריו יודעים שעם ישראל הפסיד אישיות חשובה מאד בנופלו.
(15) חיים, בני ברק, 19/4/2010 07:33
מרטיט לב
כתוב נפלא. תאור בקשתו של הרב לשבת עוד קצת עם פרופ' אומן, כי לא ישב אף פעם שבעה על בנו הי"ד, סחט ממני פרץ של דמעות, והלב רוטט. תודה.
(14) אנונימי, 19/4/2010 07:03
תגובה ל-6
לכל מצוה יש גוף ונשמה.(תפילה ללא כוונה כגוף בלי נשמה) גוף המצוה-זה המעשה ואילו נשמת המצוה זה הכונה.כאשר מישהו נהרג בגלל היותו יהודי-הוא נהרג על קידוש השם,וקיים את המצוה רק בחלק הגוף שלה.ומי שקורא קריאת שמע ומתכוון במילים "בכל נפשך"שהוא מוכן למסור את נפשו,הכוונה הזו שהיא בבחינת הנשמה של מצוות קידוש ה'-מצטרפת לאלו שנהרגו בלי הכוונה ומשלימה את המצוה שלהם.
(13) בן-ציון, 19/4/2010 06:15
אנושיות היא העיקר
מאמר ברמה גבוהה. הפרטים ההיסטוריים בו בעניין וילנה נכונים. יישר כוח!
(12) יוסף, 19/4/2010 00:29
לדב - קדושה מהי
ראשית לכל, חזקה על הרב גוסטמן, שהיכרתיו כאחד מגדולי תלמידי החכמים בידיעותיו ובהנהגותיו, שניכר בו כי היה תלמיד חכם שאינו מוציא דבר אלא אם יש לו בסיס איתן בדברי רבותינו - חזקה עליו שידע מה שאומר כשכינה את כולם "קדושים". ומפורסמים דברי רבותינו שרמזת אליהם אודות פפוס ולוליינוס. וגדולה היא מסורת רבותינו, רובם ככולם, שמי שנהרג מפני שהוא יהודי, קדוש ייאמר לו ומקומו בעולם הבא במעלות קדושים וטהורים. ואם נתקדש במסירות נפשו, גם בלא גדרי המצוה, האם נגרע חלקו? הלא איש לא אמר שכל הרוג קיים כל חייו את כל התורה, ואין צדיק וכו', אבל מסר את נפשו כדי להציל את ישראל מיד צריהם - הלא מעלה גדולה היא, וגם הקדושים אשר נהרגו מחמת היותם יהודים - הלא דבר הוא, גם אם לא נתכוונו. יה"ר שלא נזדקק לקידוש ה' במות קדושים, אלא בחיי קדושה וטהרה, בבניין שלם ובבניין ירושלים ננוחם כולנו.
(11) אנונימי, 18/4/2010 22:25
לדב
אני מבין את שאלתך ולאכמ"ל.נאמן הרב גוסטמן שיודע מה הוא מדבר. צ"ע מה בדיוק היה העניין אצל זקני הונגריה. גוי שהרג יהודי סתם ככה או בעקבות ויכוח פלילי - הרי מובן. גוי שהרג יהודי משום היותו יהודי הרי שזה יהודי שיהדותו הפנימית התבטאה בפני כל, ועל זה ניתן לאמור "קדוש" משום שכן היתה התבטאות של המיוחדות שלו כיהודי, ואם תרצה - קדושתו (מובדלותו). לעניין החיילים העניין הרבה יותר פשוט שהרי חייל יוצא למלחמה על מנת להגן על העם והארץ, על מנת להגן על כבוד האומה הנקראת "ישראל" ועל מנת להיהרג ולכן אכן יש כאן כוונה כראוי. אז הכוונה קיימת והקדושה עומדת, וכאמור אכמ"ל. אם כי אתה בהחלט צודק שמשתמשים בסיטונאות בתואר "קדוש" לאנשים חיים ורבנים שונים שמודבק להם התארים "גאון" וכד' כשעל חלקם בכלל צ"ע אם התואר "רב" ראוי להם....וד"ל.
(10) אריאל פנחס, 18/4/2010 21:35
לא רק קדושים אלה קדושים עליונים
נאמר כול המציל נפש אחד מישראל - הציל עולם ומלואו. ועל אחת כמה וכמה מי שמוסר את נפשו להצלת עם ישראל. ושהציל במותו לא רק נפש אחד אלה מליוני עם ישראל אין ושוב אין יהודים "חילוניים" אולי יש יהודים שומרי מצוות מי יותר ומי פחות, אבל מה זה יותר ומה זה פחות,ומה משקלה של כול מצווה. בשני מקרים בתורה בלבד נתנה שכרה של המצווה על כבד את אביך וכו' ועל שילוח הקן -נאמר למען יאריכון ימיך. האם בעינינו שני המצוות שוות בערכן ???תלמוד לאמר כן וכן ואתה דב שטיין אם יהודי שומר מצוות אתה כיצד תעיז לחלוק על רב שהיה דיין בבית דינו הרב חיים עוזר ושגדולים ממך היללו את מעלתו. כיצד תעיז לחלוק על אחד שרצחו את בנו למול עיניו ושאני לא מאחל לך לעמוד במקומו . והיה לו היושר האישי שלו לאמר שבנו קדוש, אבל כול חיל וחיל שמסר את נפשו להצלת עם ישראל הם קדושים עליונים, ושליחי ציבור קדושים שמקומם היחיד הוא מתחת לכסא הכבוד. ואתה מתוך קנאה שכול "לימודך " לא תגיע למעמדו של קדוש "חילוני" בפני הקב"ה. ובנימה אישית כלפי כול אלה "היהודים"המגדירים את עצמם כשומרי מצוות וחרדים דעו לכם כי לעולם לא תוכלו להגיע למעמדם של אלה היהודים שמסרו את נפשם למענכם והצלת נפשכם, בפני הקב"ה והדוגמה הטובה ביותר הוא בדברי רבי עקיבא לתלמידיו על שרצו להדוף את אשתו רחל ,שכול לימודם וכול לימודו עצמו שייכים לה. ואני אומר לכם שכול לימודיכם כולכם מגדול ועד קטון שייכים לחיילים קדושים עליונים אלה
(9) יעקב ורהפטיג, 18/4/2010 20:41
תגובה לדב שטיין
לדב שלוםאינני יודע מהו מקור זקני הונגריה .אך עיין בשו"ת משנה הלכות חלק טז' סי' קכא' שדן בנושא ולדעתו מי שנהרג בגלל היותו יהודי אף שהיה עבריין נקרא קדוש
(8) , 18/4/2010 20:25
סיפור חיים מצמרר ומרגש עד דמעות
הסיפור נשמע מוכר: יתכן שזה הסיפור שנכתב בספרו של חיים סבתו "כעפעפי שחר"? על הרב הגאון הגדול ראש ישיבה ברחביה ששכלו חריף היה עד שנבהלו חכמי ישראל מפניו וליבו רך ומלא אהבה לכל... זה שעזרא סימן טוב ביקש ממנו לבוא ולנחם את האבל שסרב להנחם? מישהו יודע לענות?
(7) אנונימי, 18/4/2010 20:19
מה הטעם לשיפוטיות מיותרת זו? א-התורה אומרת "..עם קדושים..." אם זה לא סיטוני לגבי עם שלם בוודאי לא לגבי חיילים שמוסרים נפשם וגופם בהגנה עלינו. ב-כל חייל יהודי בעת מלחמה יודע ומבין שהוא עלול לא לחזור חו"ש,ובו זמנית שם לנגד עיניו,בליבו ובמחשבתו את שליחותו כנלחם למען עם ישראל,א"י,(אולי מכך גם מקבל את תעצומות הנפש להתנהלות והתמודדות במצב כזה) ולא משנה אם הוא שומר תורה ומצוות,או לא,ומה צבע הכיפה שלו!! אם זה לא קדושה אז מה זה ?? הגיע הזמן להפסיק לחפש את המפריד בין עם ישראל (חיים ומתים) ולראות ולעשות את המאחד והמחבר ביננו.בתמימות ובאהבה. כו-ל-נו בנים להשם יתברך.אולי אם נפסיק "לחטט" בכוונות של כל אחד ולשפוט אחד את השני,ובמקום פשוט להיות אוהבים זה את זה ומכבדים זה אתזה,ירחמו עלינו במרומים ויקרבו לנו את הגאולה.שתהיה בע"ה באהבה וברחמים.כולנו התברכנו ביכולות לכך ב"ה.
(6) דב שטיין, 18/4/2010 15:10
קדושים או חסידים
איני רוצה להרגיז אף אחד. אבל אני כן רוצה לברר הלכה לאמיתתה. אנו מקובלים שמצוות צריכות כוונה. לפחות בדינים מדאורייתא. קידוש השםהוא מצווה דאורייתא. רמב"ם מגדיר היטב מה נקרא קידוש ד' היינו כשאדם מת למען קדושת שמו יתברך כאשר היתה לו אפשרות לבחור בין חיים בעבירה חמורה או להפקיר עצמו למוות כקדוש. האם קדוש הוא גם מי שמת שלא עם כוונה לקדש שמו יתברך? ידוע לי מיוצאי הונגריה הזקנים שיהודי שהיה נהרג על ידי גוי לא היה נחשב לקדוש. ובכן ברור שצעיר יר"ש שיוצא לקרב מתוך כוונה לעזרת ישראל בוודאי ששייך יהיה לקבוע שהאיש אם ח"ו נפל יש לכנותו "קדוש". וייתכן שמעלתו כמעלת פפוס ולוליאנוס, אולם, אם לא כיוון לכך, מה עשהו קדוש? וכך גם בשואה. אם אדם הזדהה עם יהדותו למרות סכנת המוות הרי אם נהרג על ידי הנאצים הרי הוא קדוש. אולם אם רצה להתנער מיהדותו ובכל זאת נתפס ונהרג האם קדוש יאמר לו?דומני שהשימוש הסיטוני במושג "קדוש" במקום שאינו, מפחית מדרגתם של אלו שהם באמת קדושים. כמובן שקושיה זו נסובה על דברי הרב גוטסמן זצוק"ל שאמר שחיילי צהל החילונים שנהרגו הרי הם קדושים! כמובן שאיני רוצה להפחית ממעלתם של יהודים חילונים שנפללו בקרב על פי מדרגתם זו!!
(5) אנונימי, 18/4/2010 14:09
איזה עוצמתי...
תודה רבה!!:)
(4) אנונימי, 18/4/2010 13:22
מדהים :)
ממש מרטיט את הלב.יהי זכרם ברוך.
(3) נעמה, 18/4/2010 13:01
מרגש
תודה על השיתוף מעורר ההשראה והמרגש הזה.
(2) אנונימי, 18/4/2010 12:21
הרב והפרופסור
חבל שהמחבר וגם המערכת לא ירדו לסוף דעתו של הרב הדגול ביום כזה הספור על יהודים וחילים לא על תוארים
(1) dan garma, 18/4/2010 12:16
הסיפור היה מאוד מרגש אותי ונתן לי חיזוק איך לחיות בעולם הזה ולעשות חסד עים הניפטרים לעולמ ם האמת
אנא שילחו לי את כל השמות של הניפטרים או ההרוגים או הנרצחים ה"ד ינקום את דמם, ואני בלי נדר אלמד כל יום ללא הגבלה לזכר נשמתם הקדושה . שמם הפרתי והמשפחה ויום והשנה שנלקחו לעולם האמת.