מפגש בין חייל שהפך לחלל לבין מולדת שמתקשה לחגוג יומולדת

מזל טוב לך מדינתי – ארץ מולדת,
הגעתי לבקרך משמיים לרגל היומולדת.
ואפילו הבאתי לך כמה פרחים שנשארו על קיברי,
כי ביום העצמאות נציין את התאריך העיברי.

תודה לך חייל שלי – אך איך אוכל לשמוח?
עליי נפלתם כשלחמתם בכל הכוח,
עומדים אל מול עיני כל הפנים והשמות,
רק אתמול נולדו וכבר הפכו לנשמות.
ובכלל מדוע לחגוג דווקא בתאריך כה מורכב,
עוד לא ייבשו דמעותיי על הרוגי הקרב.

הוי ארצי מולדתי – מה אינך מבינה?
לפי המשורר זאת בדיוק הכוונה!
הקרבנו עצמנו בקרב – כדי שתקומי-מדינה.
אז תכבי את הנרות ותבקשי משאלה,
ונרימך על כיסא – למרות שאת כבר גדולה.

חייל לבוש מדים – אני ממאנת להנחם,
כל יום עליי נלחמים – וממשיכים להלחם.
במקום שאמא תכסה את בנה בשמיכה מהקור,
הוא מכוסה בעפר, ואומרים עליו "יזכור".
במקום נרות על העוגה-נדליק נרות נשמה,
במקום להרים על כיסא – מורידים בארון לאדמה.

מנעי קולך מבכי – והינחמי לך מדינה,
כך תמיד עם ישראל – נגיד יחדיו שירה וקינה.
מאסון לששון – ומאפילה לאורה,
דופקים בדלת מבשרי הבשורה:
"הודעה נמסרה למשפחה" – ועוד אמא בוכה.
יום הזיכרון הוא שנותן את כל המשמעות,
בלעדיו בכלל לא היה לנו יום עצמאות.

אבל תגיד לי חייל – איך אתה יכול?
כל כך לשמוח – גם מתוך השכול.
כמה כאב בלב וכמה צער,
ולמה לא מלאו עשרים לנער?
איך זיקוקין צבעוניים מאירים את השמיים,
כשדמעות חונקות גרון – זולגות כמים.

גם אני בוכה אתך – בדמעות שאת בוכה,
דמעות של עצב מהולות בתוך שמחה.
גם חללי פעולות האיבה והחיילים שנהרגו בצבא,
זהו צה"ל צבא ההגנה–בזכותו קמה ישראל המדינה.
רק בזכות הכאב והשכול – נניף דגל לבן וכחול,
ונשיר את ההמנון בקול רם ובגאווה,
כל אחד בליבו פנימה נושא את התקווה.
ילד ומבוגר, בן שש או בן שישים,
מי לא רוצה בארצו להיות חופשי?

חייל שלי – הנה הפכת חלל,
בשביל מה היית צריך את זה בכלל??
בטח תכננת מה תרצה לעשות כשתגדל.
רק בגללי גוזל – הפכת לז"ל.
מרגישה כל כך אשמה,
בדמי ימיך נקטפת במלחמה.

מולדת הביני – למרות המעבר הכל כך חד,
שני הימים הללו – הם בעצם אחד.
לכן זהו חג יחיד ומיוחד.
לתקומה יצאנו ישר מהשואה,
נחזיר הדגל לראש התורן ונדליק משואה.
יש לנו מורשת שעוברת דורות מאב לבן:
"את המדינה הזו אי אפשר להפסיק-מוכרחים להמשיך להגן"!

לחגוג יום הולדת בהרגשה כה קשה,
אתם נשארתם בני עשרים – ואני כבר קשישה.

מי שעמדו על משמר ארצנו, ביבשה באויר ובים,
נעמוד דום בצפירה – ונזכור את כולם.
אכבה את הנרות ואבקש משאלה,
וכדי שתתגשם – אני לא מגלה.

תודה לכם חיילי יקיריי שהבאתם אותי עד הלום,
בזכותכם אני קיימת – הגשמתם את החלום,
ועתה תנוחו על משכבתכם בשלום