במסורת היהודית למספרים יש משמעות מיוחדת והם יכולים להעביר מסר של תובנות משמעותיות ביותר ביחס להבנתנו את ההיסטוריה היהודית.

ערב חגיגות יום העצמאות ה- 70 לקיומה של מדינת ישראל ולנס שובו של העם היהודי אל ארץ אבותיו אחרי קרוב ל- 2,000 שנות גלות, נשאל: "70 מי יודע?" מי יודע את המשמעות העמוקה והנסתרת שלו?

70 אינו רק מספר עגול ונחמד. לפני זמן רב מספר זה נבחר וזכה לתשומת לב מיוחדת במובנים שהופכים את יום העצמאות הנוכחי למשמעותי במיוחד.

בליל הסדר פגשנו כמעט בדרך אגב את המספר 70 . כאשר הרב אלעזר בן עזריה הודה שמעולם לא הכיר את המקור התנ"כי למצוות זכירת יציאת מצרים מדי לילה ומדי יום, הוא הקדים לספר על החוכמה החדשה שנתגלתה לו באומרו, "הרי אני כבן שבעים שנה". הפרשנים היו מבולבלים. אנו יודעים כי הרב אלעזר היה למעשה רק בן 18 באותה עת. הסברים רבים מנסים לפתור את התעלומה. אולם העובדה בעינה עומדת – כדי לבטא את הרעיון של גיל מבוגר הוא השתמש במספר 70.

ומה הסיבה לכך? ללא ספק הייתה זו התייחסות לפסוק בספר תהילים: "יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה" (תהילים, צ, י).

70 הוא אורך החיים לפי התנ"ך. זהו מספר השנים המוענק לנו בדרך כלל כדי להשלים את משימתנו עלי אדמות. רבי אלעזר, למרות היותו בן 18 בלבד, חשש שיחיה את חייו מבלי להכיר אמת מהותית בתורה. אושרו הגדול היה ההרגשה שהוא עכשיו "כבן שבעים שנה", הגיל בו אנו נקראים להעריך את הישגינו, להרהר בהם ולערוך "ספירת מלאי" של המסע והמטרות שהשגנו בחיים.

זה נכון לגבי חיינו. זה נכון גם לגבי ארצנו.

שבעים הוא מספר שדורש התבוננות. זהו המספר שמגדיר דור. מספר זה קשור הדוקות למשפט – עד כדי כך שבהלכה היהודית, הסנהדרין – בית הדין היהודי – היה מורכב מ- 70 חברים, בדיוק כפי שהיו 70 זקנים בימיו של משה רבנו.

יתרה מכך, 70 היה מספר המפתח ביצירת העם היהודי. בספר שמות, כשהסיפור של אבותינו עבר מרמת המשפחה לרמת העם, מסופר: "וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ" (שמות א, ה). כל ההגדה של פסח, סיפור העבדות כמו גם סיפור יציאת מצרים, החל באותו מספר המזוהה עם אורך החיים התנ"כי. שבעים הוא הזדמנות. שבעים הוא פוטנציאל. ו- 70 הוא המספר המזכיר לנו שאנו נשפטים על-פי אותם עקרונות נשגבים שמשלו בפסיקות הסנהדרין.

בפרשנות מדהימה שיש במדרש ביחס לפסוק בתורה המספר לנו שבמקור היו 70 איש שירדו למצרים, התעוררה בעיה: לאחר מניית בני המשפחה של יעקב אנו מגיעים ל- 69 איש בלבד. מדוע אומרת לנו התורה שהיו 70 אנשים? מתוך התשובות השונות שניתנו, התשובה שהיא אולי הרלוונטית ביותר לחגיגות יום העצמאות ה- 70 של מדינת ישראל היא שהשם כלל את עצמו בספירה! השם לא יכול היה להפריד את עצמו מבני עמו.

מסיבה זו, אלו שנכנסו לגלות הראשונה הצליחו לשרוד. ומסיבה זו, גם מדינת ישראל, למרות היותה מוקפת באויבים מרגע היווצרה – אויבים המאיימים להרוס אותה ואשר תקפו אותה פעמים רבות – אף על פי כן, היא שרדה. ולא רק שרדה, ישראל משגשגת. היה זה השם שהיה חלק מה- 70 המקוריים. היה זה השם שנשאר – זהו ההסבר ההגיוני היחיד לנס בן 70 השנה של מדינת ישראל המודרנית.

לדבר על ישראל היום, אחרי שחלפו 70 שנה מיום לידתה, פירושו להכיר במציאות דואלית. מצד אחד, יהיה זה טיפשי לטעון שישראל השיגה את חזון הנביאים, שהיא מימשה את הייעוד של קיומה המשיחי. יש עוד עבודה רבה שיש לעשות בנדון.

שבעים שנה מהוות עדות להישגיו של דור אחד. ההיסטוריה דורשת תקופות נוספות בנות 70 שנה כל אחת – דורות עתידיים – שעל כל אחד מהם מוטלת המשימה לקרב אותנו ליעדנו הסופי. אולם אל לנו לבטל את מה שזכינו לראות בחיינו, את מה שכבר הושג.

איננו יודעים מתי יגיע המשיח. אולם הרבנים השאירו לנו רמז אחד כדי להתריע בפנינו על בואו הקרב ובא. מידע זה מופיע במדרש בצורת משל מרתק.

"פעם שאל תלמיד את רבו: 'חיכינו זמן כה רב לבוא המשיח, אולם הוא עדיין לא בא. כיצד נדע אנחנו, העם היהודי, מתי הוא יופיע סוף סוף? מהו הסימן שנוכל לחפש, שיתריע על בואו הקרב ובא?'

הרבי השיב: 'אענה לשאלתך בסיפור. אב ובנו נסעו יחד בדרך ארוכה שעברה במדבר. יעדם היה עיר רחוקה. בהיותו עייף מהדרך, ביקש הילד מאביו לתת לו סימן כלשהו, כדי שיוכל לדעת מתי הם קרובים למחוז חפצם. בתגובה, אמר האב לבנו: 'זה יהיה לך סימן ודאי. זכור סימן זה. בכל פעם שתראה בית קברות, תדע שהעיר קרובה'. משל זה, המשיך הרב בסיפורו, 'הוא התשובה לשאלתך. בכל פעם שתראה בית קברות, תדע שהגאולה קרובה'". כך גילה השם לילדיו שגם לאחר שנפלה עליהם טרגדיה נוראית, מוות והרס, הקב"ה רחום ויענה על תפילות היהודים, ככתוב, " יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה " (תהילים, כ, ב).

ייתכן כי משל זה הוא מפתח לסמיכות בין השואה להקמת מדינת ישראל, לקשר בין יום השואה ליום העצמאות.

השואה הסתיימה בשנת 1945. שלוש שנים בלבד לאחר מכן, כשרבים חשבו שרצח העם של 6 מיליון בני אדם יהווה את סופו של העם היהודי, התחלנו מחדש להגשים את השלב הראשון בהבטחה הנבואית לגאולה.

שבעים שנה, אורך חיים תנ"כי, קירבו אותנו בצעדי ענק אל ההגשמה המלאה. מסיבה זו עלינו לחגוג. ומסיבה זו אנו מתפללים שלדורות הבאים תהיה ההזדמנות להשלים את המשימה – ואת החלום – במהרה.