כשכתובת האימייל שלי איכשהו הגיעה לספאמרים, התחלתי לקבל כל מיני מכתבי מייל מגעילים, שהפכו את תיבת המייל שלי לביצה לא-מוסרית גדולה אחת. פחדתי לפתוח את תיבת הדואר הנכנס בגלל חוסר הנעימות שכותרות המיילים עוררו בי.

הגיע הזמן לפתוח תיבת מייל חדשה.

כשעברתי ל-Gmail נהניתי מכל רגע. תיבת המייל שלי הייתה נקייה ונראה היה שכתובת הדואר שלי נעלמה ממאגרי הנתונים של שולחי הספאם.

ואז גיליתי את תיבת דואר הזבל. אז בכל זאת הספאמרים לא שכחו ממני. Gmail פשוט היה נחמד מספיק כדי להסתיר אותם.

התכוננתי להעביר לתיקיית האשפה את הטיפוסים השליליים האלה, עד שגיליתי אלטרנטיבה מעניינת: מחק לנצח.

אהבתי את הצליל של זה - את הסופיות המוחלטת! לא רק שאני יכולה למחוק את כל שרידיה של החדירה הפוגענית, אלא אני יכולה לשלוח אותם למנוחת נצח שכל באיה לעולם לא ישובון.

בחרתי את כל המיילים והקלקתי בשמחה את העבריינים לאבדון. ביני לבין עצמי תהיתי לאן הם בעצם הולכים. האם יש מחשב מרכזי שמוחק את כל המכתבים בהסתערות בלתי הפיכה? אבל לאן הם הולכים משם? אפשרות המחיקה לנצח ב- Gmail שלי, עוררה בי חרדת-קיום-מרחבית.

וזה הזכיר לי סוג נוסף של מחיקה לנצח שאני מנסה לעשות הרבה פעמים.

בכל שנה, במשך עשרת ימי תשובה, מתחילה לתסוס בי תחושת חוסר נוחות עם עצמי כשאני נזכרת בחטאי בשנה שחלפה, וכשהחגים מגיעים, זה הופך לקדירה רותחת.

הימים הנוראים הם הזמן לתשובה. זמן שמוקדש להשיב את תמימותנו האבודה על ידי חרטה על כל מעשינו השליליים בשנה שעברה, ולהתמסר למאמץ לשוב אל המסילה. משהו בי תוהה לפעמים: באמת אפשר לעשות את זה? באמת אפשר לנקות באופן מוחלט כל כך כתם על הנשמה, באמצעות כפרה, כך שבסופו של דבר היא תחזור למצב שבו מעולם לא הוכתמה? זה ודאי נשאר באיזו תיבת ספאם שמימית של נשמתנו, אנחנו רק לא מרגישים את זה.

התלמוד אומר שאנחנו יכולים להיפטר באמת מהעבירות שלנו. אדם יכול לעשות תשובה בכל גיל ולקבל מחילה גמורה, לא משנה כמה הוא או היא התרחקו. העבירות נמחקות לנצח, נשלחות ליעד לא ברור כלשהו, לעד ולנצח נצחים. לא שומרים אותן בפינה אפלה של נשמותינו להתייחסות עתידית. הן נעלמות לחלוטין ולטובה.

בשנים בהן לימדתי מחשבה יהודית, עברו אצלי כמה תלמידות חדשות עגומות מבע. לחלקן חסרה הכוונה, לאחרות היו קשיים חברתיים ועם זאת היו כמה שלא התאימו לאף אחת מהקטגוריות האלה.

לרוב היה מדובר בדברים גמישים, אולם כשבחורה הייתה מגיעה אליי עם תחושת הערכה עצמית שדולפת לכל הכיוונים, ידעתי שאנחנו זקוקות ליותר מטלאי כדי לתקן את הבעיה.

"התייחסתי להורים שלי כמו לזבל בארבע השנים האחרונות, אני מרגישה מטונפת".

"אני נוראית. כל התיכון שלי עשיתי הכל בשביל המעמד האישי שלי בלי לחשוב על מי אני דורכת. בחיים אני לא אצליח להיות בנאדם נחמד."

"עשיתי דברים מגעילים שעושים לי בחילה כשאני חושבת עליהם. יש לי אפס הערכה עצמית. אני עצמי אפס".

הדבר היחיד שחסר לבנות היה האמונה שאפשר לעשות שינוי של ממש

אבל הן טעו. ה' לא ראה אותן כמו שהן ראו את עצמן. הן הגיעו לשלב הראשון של חרטה, וכעת הוא חיכה שהן יאספו את החלקים. הדבר היחיד שחסר לבנות האלה היה האמונה שאלוקים יכול להשיב אותן באמת ובתשובה מלאה. חסרה להן האמונה שאפשר לעשות שינוי ממשי.

התלמוד מספר על רבי אלעזר בן דורדיא שהגיע לכזאת שפלות עד שעשה את העבירות החמורות ביותר, ורק ברגע האחרון בחייו התחרט. ה' קיבל את תשובתו, והקנה לו חלק חשוב בעולם הבא.

ודאי שגם אנחנו יכולים לעשות את זה.

רימיתם בעסקים? קודם כל תחזירו את החובות. ועכשיו אתם יכולים להתחיל בתהליך התשובה.

השלב הראשון הוא להתחרט על המעשים, דבר שלרובנו קל יותר מתרגום ההחלטה למעשים, משום שאז צריכים להפסיק לחזור על העבירה לתמיד. אחר כך, לא צריכים לחזור ולחשוב על העסק הזה שוב ושוב - בעיני אלוקים הוא כבר לא קיים, ואם אלוקים עצמו נותן לכם הזדמנות נוספת, לא נראה לכם שגם אתם חייבים לתת אותה לעצמכם?

תשובה היא שטיפה של הנשמה, שמסלקת את הלכלוך ומאפשרת לנו להבריק מחדש.

מרגישים גרוע עם החיים הפרוצים שלכם? דרך תהליך של תשובה תוכלו להחזיר לעצמכם את המצפון הפנימי ולהשיב את הכבוד העצמי הראוי.

הייתם אגואיסטים, אגוצנטריים, רכלנים? נעצתם סכין בגב או רימיתם?

מחק לנצח.

אף אחד לא אומר שזה קל. אתם לא יכולים סתם "לבחור את הכל" ולהקליק עם העכבר. שינוי אמיתי הוא תהליך רוחני מייגע, המבוסס על בחינה רוחנית כנה וחרטה. החרטה אמנם כואבת, אולם היא גם מרפאת.

אתם יכולים להשיב את ההערכה העצמית שלכם. כולנו יכולים.

איך? תשובה, המחק לנצח של כל הספאם שבנשמה.