הם היו חברים טובים, פעם.
פעם... הוא ניסה להיזכר מתי.
מים רבים עברו מאז בנהר השכונתי, זה בטוח.
הוא נזכר כשהם הכירו, ביום הראשון בפנימייה.
היה לו חיוך משגע, והוא עזר לו לסחוב את הדברים.
"אתה לא נוגע במזוודות, אתה שומע?", אמר לו בחיוך.
הוא היה קטנצ'יק, וחברו היה כזה גברתן.
הם דברו בלילה, בחצר, על המטרות שלהם בחיים,
ולראשונה מצא אדם שבאמת הבין אותו,
והתמלא בתחושה של אושר.
היו אלה ימים יפים...
אבל מים רבים עברו מאז,
והמון דברים מלוכלכים ביחד איתם,
מרביתם באשמתו.
עכשיו הם כבר לא נקראים חברים.
הם אפילו נקראים... יריבים.
הוא לא רצה להודות -
אבל הוא התגעגע, אוהו התגעגע.
פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו
במטרה לבקש סליחה.
הוא בא לנקוש, ונעצר.
בא לנקוש, ונעצר.
אנשים עושים כל-כך הרבה טעויות בחייהם,
והדבר המינימלי שנדרש מהם הוא להתנצל.
הוא מעולם לא ידע שזה כל-כך קשה,
זה הכריח אותו להתוודע לכישלון שלו,
ולהודות כמה הוא היה מושחת.
לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת,
כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו:
"חבר, אתה חסר".
הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה,
ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.
יום אחד החליט שדיי, זהו, הגיע הזמן להפסיק.
ולראשונה בחייו באמת נקש בדלת.
אישה צעירה פתחה לו את הדלת ושאלה לשמו.
הוא אמר לה.
"בעלי השאיר לך פתק", אמרה.
הוא פתח אותו: "חבר יקר,
דע לך כי למרות הריב בנינו - מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך,
אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעותך... הייתי אידיוט.
וכשבאת פעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון,
התפללתי שתדפוק ולא דפקת.
כשהסתובבת- רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל. הייתי קפוא.
ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי.
אם אתה קורא מכתב זה- סימן הוא שהגעת שוב,
רציתי רק שתדע כי סלחתי."
"מתי בעלך חוזר?", הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".
"בעלי?", היא גיחכה גיחוך מריר כזה, בלתי ברור.
"בעלי נפטר. הפתק היה בצוואה שלו".
אנו מפרסמים מאמרים חדשים מדי שבוע. לחץ כאן לעבור לעמוד הראשי של aish.co.il לחץ כאן לאתר החגים של aish.co.il |
(19) יו ^_^, 2/4/2015 16:01
אני חייב שתענו לי על משהו
יש לי עבודה ובחרתי את הטקסט הזה.. אני צריך להתמקד על השאלה- איך קראו לדמויות בסיפור? בבקשה מישהו?
(18) לימאי, 6/9/2014 11:04
יפה
אני אהבתי
(17) אנונימי, 20/9/2012 19:28
מה הם החיים?
החיים כמו רכבת דוהרת לא מחכים אחרי שנסגרת דלת. דע מהם הדברים החשובים באמת בחיים,כל עוד אנו חיים.
(16) אביבה, 19/1/2011 06:46
מדהים...אני בוכה כאן
מאוד מרגש עד דמעות הסיפור נגע לליבי הסיפור מוכיך בכך שצריך להיות בני אדם טובים יותר סלחניים יותר בני אדם מוסרים והגיע הזמן להתוודא חטאינו,שקרינו,חולשותינו אני רוצה לבקש מ- מאירה שירית דנית אופירה גילה מילית מרינה קסם שולה סליחה!
(15) , 17/9/2010 11:22
עצוב:(
תלמדו לסלוח,,,הסיפור כל כך אמיתי כל כך כאוב ,,, גמר חתימה טובה לכולם וסליחה,,,
(14) אנונימי, 16/9/2010 10:44
סליחה באחור
קראתי בענין , אך בסוף עמדו דמעות בזוית העינ יים....
(13) שולה קסם שירן, 16/9/2010 08:40
הסיפור לכיפור - סליחה באיחור
מוסר השכל עמוק לכל מי שקורא את הסיפור. תודה למי ששלח שולה קסםשירן
(12) מרינה, 15/9/2010 16:11
אנשים!! הגיע הזמן ולהוודות על החטאים שלנו!!!!!!!!!! לעמוד מול בורא עולם ולהטחרט!!! צומועיל לכולנו!=]
אווף צזה סיפור עצוב... אבל יש מכרים כאלה בחיים.. אנשים!! קוומו! עורוו!!!! הגיע הזמן להודות לה' יתברך ולהתוודות על חטאינו!!!!! באמת אנשים באוו נקווה שלכולנו תהיה שנה טובה ומתוקה..... שנה של אושר בריאות ופרנסה טובה...... צומועיל ויעיל לכולנו!!!=]
(11) אנונימי, 15/9/2010 15:40
ממש מרגש...
(10) אנונימי, 15/9/2010 07:36
הסיפור
הסיפור היה מרגש מאוד ושבר את ליבי
(9) אבבה, 13/9/2010 22:59
כמה עצוב !!!
כמה שזה עצוב.... אני מקווה שאנו נלמד מזה לעשות את התיקון . עוד היום ולא יום למחרת אלוקיי תן לי את האמונה לעשות ולרואות את הדבר הנכון....
(8) אושרת, 12/9/2010 20:05
סיפור מקסים!
מלא מסר! שנשכיל ללמוד את הלקח, ושנזכה ללמוד לשמור ולקיים את כל מצוותייך באהבה!
(7) אתי, 29/9/2009 00:43
עצוב מאוד, בואו נלמד מזה לקח.
(6) אנונימי, 28/9/2009 18:18
הסיפור שייל לזוהרת כהן
מתוך הספר"דברים שאיבדנו בדרך" בעריכת חיים ולדר
(5) אנונימי, 25/9/2009 11:37
וואו,תכ'לס סיפור חזק!!
(4) ברו'ש, 23/9/2007 08:59
הסיפור
אני חושבת שהסיפור סימל חברות , חברות שניגמרה בטעות...חברות שהיתה אמורה להימשך לעוד שנים...אך בגלל הבעיה שניגראת כבוד אף אחד מי בין השניים לא היה מסוגל להיתוודות בטעות...
והמסקנה היא : על תידחה דברים למחר תבצע אותם היום...ותמיד תמיד תמיד תלך אחרי הלב!
(3) מלכה, 20/9/2007 03:37
כמה עצוב. כמה נכון...
הבעת בצורה כואבת ומרגשת את השד הקטן שנמצא בכל אחד מאיתנו. שד הכבוד העצמי...
י"ג מידות של רחמים נמסרו למשה רבינו שזו הפעם היחידה שהוא מכונה "כהודעת לעניו מקדם". הברית של מחילת העוונות בעת אמירת י"ג מידות של רחמים יכולה לחול רק על אנשים שהסירו מליבם את עורלת הכבוד העצמי...
(2) אריה, 16/9/2007 11:52
סיפור יפה ,מלא דכאון, חבל...
(1) דין ואור, 16/10/2005 02:07
סליחות
הסיפור היה יפה ומתאים לסוגה מדובר בו על סליחות בין אנשים וזה ניקשר מאוד
ליום כיפורים מישום שביום הכיפורים מבקשים מחילות וסליחות וגם הולכים לבית הכנסת ומבקשים סליחות כמו בידיוק בסיפור