הוא הגיע אליי מלא חרטה ורגשי אשמה. הוא הגיע כשכולו ענווה ויראה, נואש וכואב. "אני יודע שראש השנה בפתח. עשיתי טעות רצינית".

"אני נשוי באושר, אבל לאחרונה עברתי תקופה קשה בעבודה. התחלתי לדבר על המצב עם אחת מחברותיי לעבודה, שגילתה אהדה ועזרה לי. התחלנו לדבר מדי יום. היא הייתה מושכת ומרתקת, והיחסים בינינו התהדקו. לא קלטתי שהלכנו רחוק מדי מכיון שלא היה כל מגע גופני – עד שהיא הציעה לי לשקול לעזוב את אשתי. ואז ברחתי, מהר ככל שיכולתי, לצד השני. הייתי צריך לעשות תשובה".

בכינו יחד, ואז חזרנו על שלבי התשובה. התחייבנו להציב גבולות שימנעו חזרה על טעויות דומות בעתיד. דיברנו על הכרת תודה.

הכרת תודה?!

איך הכרת תודה משתלבת בתמונה? הכאה על חטא, מוסר כליות, תשובה – אבל הכרת תודה?

הכרת תודה על כך שטעות זו לא הרסה את חייו, את חיי הנישואין שלו, את ילדיו. הכרת תודה על כך שהפרשה לא הרחיקה לכת אל מעבר לכך. הכרת תודה על כך שהתעורר בזמן. הכרת תודה על כך שניתנה לו הזדמנות להשתנות. הכרת תודה על כך שהוא מכיר בהזדמנות שניתנה לו, ומתכוון לנצל אותה. הכרת תודה על כך שיום כיפור מתקרב, ושהוא יכול להתנקות מחטאיו ולהתחיל מחדש.

בעיצומו של חשבון הנפש, ההכאה על חטא ואפיית עוגות הדבש, כמה מאתנו חושבים על הכרת תודה? איזו הזדמנות נפלאה קיבלנו! בכל גיל, רמת השכלה, או מצב נפשי וגופני, אנחנו יכולים לעשות תשובה ולהתחיל מחדש.

כמעט כולנו התפתינו פעם לחטוא, לחצות קווים אדומים או לעבור על איסורים חמורים.

אנחנו מכירים את התחושה הזאת, של התקרבות ל"תהום עמוק" – מבחינה גופנית, רגשית, מוסרית ופסיכולוגית. כמעט כולנו התפתינו פעם לחטוא, לחצות קווים אדומים או לעבור על איסורים חמורים, אך משהו עצר בנו. משהו (או מישהו?) מנע מאתנו להידרדר להרס עצמי, לחיים של אשמה וצער ופגיעה בזולת.

כמה אנו חייבים לקב"ה על כך? כמה פעמים ביום אנו נושמים לרווחה ואומרים "תודה"? תודה שתפסת אותי לפני שהכול נהרס. תודה שעצרת בעדי לפני שגרמתי סבל למשפחתי. לפני שהבכתי את עצמי לפני אנשים. תודה לך!

ברגעים כאלה אנו מבינים שעלינו להשתנות. לעבוד על עצמנו, על הקשר שלנו עם בן או בת זוגנו, עם ילדנו. כמה נורא לסיים את החיים כשנמצאים במערכות יחסים בלתי פתורות, המגיעות עד לנתק גמור ועוד עם הקרובים אלינו ביותר.

הקריאה להתעורר היא מתנה. המודעות לצורך לגדול ולהשתנות היא מתנה. הכלים והתמיכה לביצוע השינוי הנדרש הם מתנה נוספת. תודה שנתת לי רשת תמיכה של מורים, חברים ומשפחה ששומרים עליי, שרוצים בטובתי, שנותנים לי מקום לצמוח, ודחיפה קטנה כשאני נתקעת. האם הם יודעים כמה אני מעריכה אותם?

וכמובן, יום כיפור. לפעמים הצום (ושבירתו) מעסיקים אותנו כל כך, שאנו שוכחים את משמעות היום. אנחנו לובשים לבן. אנחנו מלאכים. אנחנו טהורים ונקיים מחטא. העבר איננו. כל הכאב, האשמה והייסורים נעלמים. כל זה ראוי למכתב תודה קוסמי.

הקב"ה ראוי להכרת התודה שלנו, עבור המתנה הגדולה מכול – החיים – והמדריך שהעניק לנו לחיים אלה. כן, אנחנו עוד נעשה טעויות וניכשל, אך הכוח החזק ביותר בעולם עומד לצדנו ומעודד אותנו ללא הרף. בואו נכיר לו תודה על היכולת לבחור, ועל ההשלכות שיש לבחירותינו, שמחברות אותנו למציאות.

על ההזדמנות לעצב את חיינו ולשנות אותם, לעשות טעויות ולהתחיל מחדש: תודה לך!