רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ראש השנה ויום כיפור

יום הדין בצל המשבר הכלכלי

י״ז באלול ה׳תשס״ט י״ז באלול ה׳תשס״ט 06/09/2009 | מאת הרב בנימין בלך

האם המחזוריות בשוק הכלכלה העולמי שולחת לנו מסר לראש השנה?

אפילו כשאנחנו עומדים מול הדין הא-לוהי והימים הנוראים, קשה לנו לחשוב על צניחה כלכלית ועל קריסת חברות ענק שנראו בעינינו נצחיות. אחרי הכל, לא רק החיים שלנו עומדים על כפות המאזניים, כשא-לוהים מחליט מה יהיה העתיד. כפי שניסח זאת רבי אמנון ממגנצא בתפילתו המרגשת 'ונתנה תוקף' – בימים אלה נחתמים עתידנו וגורלנו, "מי יחיה ומי ימות... מי יעני ומי יעשר".

מעניין שמשמעות המילה "דמים" אינה רק ריבוי של דם, אלא גם כסף. שילוב מוזר במבט ראשון, אך בעל תובנה עמוקה במבט נוסף. היהדות אינה מתכחשת לחשיבותו של הכסף. הוא אינו שורש כל רע, אלא ניטרלי מבחינה מוסרית. בדיוק כפי שאפשר לנצל את הכסף למטרות בלתי ראויות, אפשר גם להשתמש בו כדי לרומם את חיינו ואת חיי זולתנו. מותר לנו להתפלל לעושר, בדיוק כפי שעשו אבותינו. כשהכהנים ממלאים את מצוותם ונושאים כפיהם לברך את עם ישראל, הם צריכים לכוון במחשבותיהם גם על ביטחון כלכלי. כסף הוא פרי יגיעתנו, שמושג בעמל וביזע, והוא עניינה של ההשגחה העליונה לא פחות מאורך חיינו.

עקב כך, אם א-לוהים מעורב בתלוש המשכורת שלנו, אנחנו צריכים לשאול מדוע הוא הניח לנו לסבול כל כך הרבה בשנה שעברה?

מובן שלא לברונס מגזין ולא לאף כתב עת כלכלי אחר, היה צל של מושג שדווקא אותם עמודי התווך של הקפיטליזם יקרסו

לו רק הייתה לנו דרך לחזות את העתיד, היו נחסכים מאיתנו המהפכים בשוק המניות. אפילו האשפים המקצועניים ביותר, אומרים שמעולם לא ראו דבר כזה. ב-2008 העיתון הכלכלי ברונס מגזין ייעץ לקוראיו לרכז את רכישותיהם ברשימת החברות בסיכון הנמוך ביותר. בפסגת המלצותיהם על החברות המובילות ביציבותן עמדו האחים להמן, בר סטרנס, פאני מיי, ו-AIG. אבל מובן שלא לברונס מגזין ולא לאף כתב עת כלכלי אחר, היה צל של מושג שדווקא אותם עמודי התווך של הקפיטליזם, אותן מצודות של עוצמה כלכלית, יקרסו ויגיעו קרוב לפשיטת רגל או הלאמה. והיום, רבים מהמיליארדרים של התקופה האחרונה צריכים לרוע מזלם להתמודד עם העובדה שהיום הם רק מיליונרים – וכל השאר צריכים להתמודד עם המציאות של קופות גמל מפסידות, צניחה בערך נכסי הדלא ניידי ומתחי רווחים מעוררי חרדה.

הדבר המוזר הוא שיש לנו נקודות מבט סותרות לגבי תפקידו של א-לוהים בכל העסק הזה. המחזאי האוסטרי ארתור שניצלר אמר פעם בשנינות, "אנחנו מכירים כמה אנשים דתיים מאוד שהתחילו להטיל ספק בא-לוהים כשנפלה עליהם פורענות, אפילו כשהם עצמם היו אשמים בה; אבל אף פעם לא שמענו מישהו שאיבד את אמונתו משום שנפל בחלקו דבר טוב שאינו מגיע לו." את ההצלחה אנחנו מייחסים למעשינו; את ההתרחשויות הקטסטרופאליות, אנחנו מייחסים לא-לוהים. כשאנחנו "עושים את זה", אנחנו מודים לעצמנו. כשאנחנו מפסידים, אנחנו מאשימים את ההנהגה השמימית בחוסר צדק.

אולם, אדם מאמין צריך להכיר בכך שבסופו של דבר גם המזל הטוב וגם המזל הרע רק מגלים את הרצון הא-לוהי. זמנים טובים הם ברכת הא-ל, בעוד שזמנים רעים הם צו א-לוהי בעל מסר ומשמעות משל עצמו. וזה מה שאנחנו צריכים לחשוב כשאנחנו רואים כיצד חשבונות הבנק שלנו מצטמקים.

נקודה מעניינת עלתה מהתבוננותם המיוחדת של היועצים הכלכליים ג'יימס דייל דוידסון וסיר ויליאם ריס-מוג שהתפעלו מתופעת עיתוי מעניינת שהתגלה במחזוריות הכלכלית:

"מסתורית עוד יותר היא נטייתן של קריסות משמעותיות להתרחש בסתיו, בייחוד באוקטובר. לדוגמא, ב-19 בספטמבר 1873; 29 באוקטובר 1929; 6 באוקטובר 1932; 18 באוקטובר 1937; 19 באוקטובר 1987; וה-13 באוקטובר 1989. כל אחת מההתרחשויות הדרמטיות האלה, בין הקריסות הגדולות ביותר שתועדו, התרחשה בסתיו. הגישה המוכרת תטען שזהו רק צירוף מקרים, מה שכמובן יתכן. סביר יותר שגורם כלשהו שאיננו מבינים, מגדיל את פגיעות המכירות בסתיו."

תרשו לי להעלות השערה שהתופעה המסתורית הזאת נובעת במידת מה מהעובדה שהעונה הזאת יוצאת במקרה בסביבות הימים בהם עומדת האנושות על מאזני הדין השמימי? לא המקריות שולטת בגורלנו אלא הרצון הא-לוהי, תוצאה של תהליך שלא בא אל סופו "בסתיו", אלא ליתר דיוק בימים הנוראים שקודמים לראש השנה ויום הכיפורים.

זה הזמן בו א-לוהים לוחץ עלינו את הצורך להגדיר בבירור את ערכינו

בזמן הזה א-לוהים צריך לעורר בנו את הצורך להגדיר בבירור את ערכינו. על פי המסורת, יש לנו שלוש אהבות עיקריות – וכשאנחנו נפטרים, הן נפרדות מאיתנו בדיוק בסדר ההפוך מזה שבו התייחסנו אליהן. ברגע שנשמתנו פורחת מהגוף, פורחים גם כל נכסינו. המשפחות יותר נאמנות - הן מלוות אותנו אחרי פטירתנו אל בית הקברות, מקום מנוחתנו האחרונה, ואז, גם הן עוזבות והולכות להמשיך בחייהן. רק השם שלנו - המעשים הטובים שעשינו לזולת, וההשפעה שהייתה לנו עליהם - ממשיך לחיות אחרינו ומעניק לנו מידה של נצחיות.

האם אין זה מוזר שאנחנו מבלים את רוב זמן חיינו ברדיפה אחר ממון, כאשר חלק קטן ממנו מושקע במשפחות שלנו, וכל כך מעט במאמצים להשיג את הדברים שבזכותם ניזכר?

אולי אחרי הכל 'לעשות כסף' זה לא בדיוק מה שזה נשמע. אולי אנחנו יכולים אפילו להזדהות עם הדברים החזקים שאמרה פעם אשת עסקים מצליחה: "הייתי חלק מאותו מרוץ מוזר של אנשים שהתיאור הכי נכון שלהם זה, אנשים שמבלים את חייהם בעשיית דברים שהם שונאים, כדי להרוויח כסף שהם לא רוצים, בשביל לקנות דברים שהם לא צריכים, כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים."

את התובנה הזאת צריכים לשנן היטב. אין פלא אם כן שא-לוהים כלל את זה בתורה בצורת חוק מדהים שמווסת את הכלכלה החקלאית הקדומה. במשך שש שנים החקלאים יכלו לעבד את שדותיהם, לאסוף את יבולם ולהגדיל את הונם. אולם כל שנה שביעית היא שנת שמיטה. אסור לעבד את האדמה, כולם יכולים ליהנות באופן שוויוני ובחינם מיבולה. מרוץ העכברים הכלכלי נעצר וכל האנשים דורבנו לקחת שנת שבתון – בה יכלו ללמוד ולעסוק בצמיחתם הרוחנית, אפילו שבמשך שש השנים שעברו הם הדגישו את הפן החומרי של חייהם. החשובה מכל היא ההכרה בכך שאיש אינו יכול להיות בעליה האמיתיים של האדמה, כדיירים זמניים בעולם, ניתנה לנו הרשות לנהל באופן זמני את מתנות הא-ל, אנחנו מקבלים את ברכתו הכלכלית, ומודעים תמיד למקור האמיתי לכל מה שזכינו לצבור.

איזה שיעור חזק ונחוץ רצתה התורה שיהיה בכל שנה שביעית! האם תופתעו ללמוד שכלכלנים שמו לב לסימטריה בין חוק שבע השנים הזה, ומחזוריות כמעט מושלמת של שבע שנים בין צמיחה לצניחה? ב-1999 וורן באפט, גאון כלכלי שמקובל לראות בתור המשקיע האמריקני המוצלח ביותר, הרשה לעצמו לקשר בין הדרך בה יוסף פתר את חלום פרעה עם תנודותיו של הדאו ג'ונס בשלהי המאה ה-20. פרות שמנות שנבלעות על-ידי פרות שדופות, באופן בלתי נמנע תמיד באות בעקבות שנות השפע, שנות רזון. בועות מכל סוג אינן יציבות ומתפוצצות – בין אם הן משכנתאות בסיכון גבוה, דירות במיליוני דולרים או השקעה "בטוחה" במניות.

בלי התיקונים האלה, לעולם לא היינו נאלצים להכיר במציאות החיים. חמדנות הייתה הופכת אותנו מעבדי הא-לוהים לעבדי הנכסים, ואולי אף פעם לא היינו מסנכרנים את עצמנו מחדש לאיזון הנכון בין רוחניות וחומר בהתנהלותנו בחיים.

לא תופתעו אם כן לשמוע שהתפוצצות בועת ההייטק ב-2001, יצאה בדיוק בשנת שמיטה; וכמובן שתחילת הקריסה הנוכחית ב-2007-8 שוב התחוללה בשנת השמיטה תשס"ח. לכן כמעט אין ספק שעלינו להבין את הזמנים הקשים האלה בתור קולו של א-לוהים שמנסה ללמד אותנו שוב את שיעורה של השמיטה המקראית במושגים בני ימינו.

ולסיום, נוכל להתנחם בידיעה שא-לוהים ודאי ירעיף עלינו את ברכותיו אם רק נלמד להשתמש בהן בענווה, באופן מוסרי וברגישות רוחנית.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן