אז איך עבר הקיץ?

אמרה לי פעם אישה חכמה שכדי לקבל תשובה טובה לשאלה, צריך הנשאל להתכונן לשאלה. וכדי להתכונן לשאלה, צריך להתכונן לקיץ. עכשיו, כבר מאוחר. אוגסט נגמר (וחבל שאוגוסט לא פברואר, 28 יום), הילקוטים כמעט על הכתפיים ואנחנו כבר מדמיינים את הקפה במשרד, בלי טלפונים מהילדים.

בואו נדמיין חופשה אחרת. הילדים מסודרים, והעבודה פירגנה לכם חמישה ימי חופש. איך זה ייראה? אם תשאלו אותי, אז ככה: עוד קצת שינה, עוד קצת תפנוקים בארוחת בוקר, עוד קצת שיחות עמוקות עם האנשים היקרים לנו, עוד קצת לטייל ולתור, רק עוד קצת. גם טעמה של עוגת טריקולד יהיה נפלא, אם נטעם פרוסה מקסימום שתיים. אנחנו אנשים צנועים. מסתפקים במועט. לו רק יתנו לנו אפשרות, ה"קצת" ישביע אותנו, רק שיהיה איכותי.

השאלה הבאה: איך עבר אלול? אנחנו מדברים על אוגוסט ועל אלול. על סמל של חופשת הגוף ועל סמל של חופשת הנשמה. גם לה מגיע. אם משרד החינוך קבע שחופשת הגוף הינה "יולי-אוגסט", הרי שחכמים קבעו שחופשת הנשמה היא בחודש אלול. אחרי שנחנו פיזית, טיילנו, טעמנו, נהנינו, העלנו פוסטים ותמונות בכל הרשתות, פירנסנו את כל הפיצריות והסטקיות, הגיע זמן לשוב הביתה. הכל אפשרי, רק אם נרצה.

מה הנשמה רוצה? בדיוק כמו הגוף. עוד קצת. לו רק יתנו לה אפשרות, ה"קצת" ישביע אותה, רק שיהיה איכותי.

ובעצת האישה החכמה, צריך הנשאל להתכונן לשאלה. להתכונן ולעבור בתוך חודש אלול, לא לדלג בינות הימים, האפשרויות, ההזדמנויות. להרגיש את קרבת האל. להעניק לנשמה את המזון שהיא זקוקה לו, בדיוק כמו שפירגנו "לגוף" חודשיים שלמים מלאי תענוגות. הנשמה צנועה, היא מבקשת חודש. שבועיים כבר חלפו. כמה נשארו? זה מזכיר לי את הריצות שלי, ואת קריאות העידוד של בעלי: "עוד קצת, אנחנו יכולים". וכשהגענו לסוף המקטע ההרגשה נפלאה. אז כדי שבעוד שבועיים נרגיש נפלא שהזנו את נשמתנו שלנו, נעשה מאמץ אחרון כעת.

מה שנחמד בחופשת הנשמה, הוא שלא צריך לדאוג לה לאטרקציות ולאקסטרים וגם לא לבנות מערכת שלמה של מי יאסוף את הילדים בסיום הקייטנה, ולדאוג לליטרים של מים. אם נספק לה עוד טיפטיפה של רוחניות – היא תודה לנו. הרעיון המרכזי הוא לחבר אותה לכור מחצבתה. לקרב אותה לעולם הרוחני שהתרחקנו ממנו בחודשי יולי אוגוסט.

זה יכול להיות חשיבה ולימוד על מהות הימים. זה יכול להיות לימוד מעמיק עם חברותא כדוגמת שכנה/קולגה/ בעל, על החגים הקרבים. זה יכול לבוא גם בצורה של שיפור היחסים הזוגיים. "רק" מחמאה של אמת ליום! "רק" להבליג פעם ביומיים. "רק" להקשיב לילדים באמת. "רק" להרים טלפון מתעניין לחמות או לדודה של האבא. הנשמה שלנו צמאה ורעבה למזון רוחני. היא היתה כל השנה כלואה בגוף חומרני. שכחנו אותה כמעט לגמרי. כן, לפעמים שמענו ציוץ מבפנים וניסינו להתחבר. אבל היינו עסוקים, טרודים. החודש הזה, נועד ל 100% שעות איכות איתה, עם הנשמה, עם החלק הגבוה שבנו. ננצל.

וכדי שנוכל לענות לעצמנו עוד שבועיים על השאלה "אז איך עבר אלול" בלי להתבייש מהתשובה שנקבל, מצרפת לכם שיר אדיר של ישי ריבו. לא לכם, לנשמה.

"קול דודי, הנה זה בא

כך פשטה לה השמועה"

אלול – אני לדודי, ודודי לי, ואל תגידו "לא ידעתי".