ההכנות לחג

אחד המרכיבים היסודיים בהכנות לקראת ראש השנה, הוא בקשת סליחה מכל מי שיתכן ופגענו בו במהלך השנה החולפת. אנחנו רוצים בכל ליבנו להתחיל את השנה עם "לוח חלק" באחדות ומבלי שאף אחד ייטור לנו טינה. בדיוק כמו שאנו רוצים שיסלחו לנו בקלות, כך גם עלינו להיות נוחים ומהירים לסלוח.

אנשים רבים נוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה. המקווה מנקה את האדם מלכלוך רוחני ויש לטבילה בו חשיבות כחלק מתהליך התשובה.

יש הנוהגים לבקר בבית הקברות בבוקר שלפני ראש השנה, ולהתפלל בקברי הצדיקים. התפילה היא לא לצדיקים, אלא רק לאלוקים, ומבקשים שישמע לתפילותינו בזכותם.

אמירה פשוטה כגון: "יותר לא אוכל ממתקים" עלולה להיתפש כנדר.

בבוקר שלפני ראש השנה עורכים "התרת נדרים" – ביטול השבועות שנשבענו במהלך השנה. היהדות מייחסת חשיבות רבה לכל מילה היוצאת מפינו, ולכן אמירה פשוטה כגון: "יותר לא אוכל ממתקים" עלולה להיתפש כנדר. עקב כך, בערב ראש השנה אנחנו מתירים את הנדרים, בין אם נאמרו במודע, ובין אם נאמרו מבלי לשים לב. התרת הנדרים נעשית בפני שלושה גברים בוגרים. הנוסח השלם נמצא במחזורים לראש השנה.

סעודת החג

בתקופת החגים של ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, יש מנהג לאכול חלות עגולות, המסמלות שלמות והשלמה. בסעודת החג, לאחר ברכת "המוציא לחם מן הארץ", טובלים את החלה בדבש כסמל לתפילתנו לשנה מתוקה.

לברכת המזון של ראש השנה, מוסיפים את הפסקה, המיוחדת לחגים ולראשי חודשים, שמתחילה במלים: "יעלה ויבוא".

סימני ראש השנה

לאחר שנאכלה מרבית הפרוסה, מגיע תורם של ה"סימנים"- מאכלים שנאכלים לסימן טוב. הראשון  הוא התמר מכיון שהוא החשוב מבין הפירות (הוא משבעת המינים, וסמוך למילה "ארץ") מברכים עליו ברכת "בורא פרי העץ" (ברכת ה"מוציא" אינה פוטרת אכילת פירות חיים) ואוכלים ממנו חתיכה.

מדוע אנחנו מבקשים שנה "טובה" ו"מתוקה"? האם המלה "טובה" אינה כוללת כבר את המלה "מתוקה"?

 לאחר מכן אוכלים תפוח בדבש ועליו אומרים: "יהי רצון מלפניך ... שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". מדוע אנחנו מבקשים שנה "טובה" ו"מתוקה"? האם המלה "טובה" אינה כוללת כבר את המלה "מתוקה"?

על פי המסורת היהודית, כל מה שקורה לאדם הוא בעצם לטובה – הכול נובע מרצון הבורא שחפץ רק בטובתנו. גם דברים שנראים לכאורה "רעים", הם בעצם "טובים". לכן אנחנו מבקשים שהשנה תהיה "טובה" אבל גם "מתוקה" – כלומר, שהשנה תהיה טובה מבחינה מהותית, אך גם נעימה ומתוקה לנו, שגם אנו נחוש בטוב.

בראש השנה אנחנו אוכלים מאכלים שונים אשר מסמלים עבורנו תקווה לדברים הטובים שיאפיינו את השנה הבאה.

הרעיון הוא לבקש דברים אשר קשורים לשמו של המאכל – ה"סימן" אותו אוכלים. כל בקשה מתחילה במלים: "יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו..." וממשיכים בבקשה הרצויה. להלן רשימת ה"יהי רצון" כפי שהם מופיעים בגמרא.

לאחר אכילת "כרתי " – כרישה, אומרים: "יהי רצון ... שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

לאחר אכילת "סלקא" – סלק או עלי סלק, אומרים: יהי רצון ... שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

לאחר אכילת תמר אומרים: "יהי רצון ... שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

לאחר אכילת "קרא" או "קרע" (דלעת): "יהי רצון ... שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו."

לאחר אכילת רימון: "יהי רצון ... שנהיה מלאים מצוות כרימון."

לאחר אכילת ראש של איל או של דג: "יהי רצון ... שנהיה לראש ולא לזנב (ואם אוכלים ראש של איל מוסיפים – ותזכור לנו אילו של יצחק אבינו ע"ה, בן אברהם אבינו ע"ה)"

תמיד תוכלו להוסיף "יהי רצון" משלכם. למשל – לאכול צימוקים ולבקש "יהי רצון שיצטמק האוברדראפט בבנק..."

תפילות ראש השנה

מכיוון שבראש השנה יש מספר רב של תפילות מיוחדות, אנחנו משתמשים בספר תפילות מיוחד שנקרא "מחזור".

בתפילת העמידה ובקידוש של ראש השנה, אנחנו משתמשים במושג "יום תרועה" (על שם התקיעה בשופר). אולם, אם ראש השנה נופל בשבת, שאז לא תוקעים בשופר, אנו אומרים, במקום זאת, "יום זכרון תרועה" (אם טועים ואומרים יום תרועה, אין צורך לחזור על התפילה).

יש לומר את תפילת "אבינו מלכנו". אולם בראש השנה שחל בשבת, אין אומרים תפילה זו, משום שלא אומרים "תחנון" בשבת. אם יומו השני של החג יוצא ביום ששי, אין אומרים את תפילת "אבינו מלכנו" בתפילת המנחה המתקרבת בזמנה ליום השבת.

בימי החג, נוהגים להחליף את הפרוכת שמכסה את ארון הקודש בבית הכנסת, לפרוכת לבנה, כסמל לכך שחטאינו "כשלג ילבינו".

החזן, שליח הציבור בתפילה, לא ייבחר על פי כישוריו המוסיקליים בלבד. רצוי שגילו של החזן יהיה מעל ל-30 שנה, שהוא יהיה ירא שמיים וצנוע, תלמיד חכם ונשוי. גם אם מדובר בתלמיד חכם, בעל שאר התכונות המבוקשות, שגילו אינו עולה על 30, הוא יכול לשמש כחזן. על אף כל האמור לעיל, עדיף לתת ליהודי לשמש כחזן גם אם אינו עונה על הקריטריונים האידיאליים מאשר לגרום למריבות וסכסוכים בבית הכנסת.

מכיוון שיש ספק אם צריך לחזור ולומר את ברכת "שהחיינו" גם בלילה השני של ראש השנה, נוהגים לאכול פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, ולהתכוון אליו כשמברכים "שהחיינו". בזמן ברכת שהחיינו, יש לחשוב ולכוון שהברכה תכלול גם את שאר מצוות החג – הדלקת נרות, קידוש ושמיעת קול השופר.

השופר

המצווה הבסיסית של ראש השנה – שמיעת קול שופר.

מהתורה אנו מצווים לשמוע 9 קולות, "תקיעה- תרועה- תקיעה". אולם, היות ואיננו יודעים בוודאות כיצד צריכים להישמע קולות התרועה – האם כבכי עצור (שברים), כבכי מתגלגל (תרועה), או כשילוב של שניהם (שברים-תרועה). לכן אנו מבצעים את שלושת סוגי התקיעות, כשכל אחת מהן מתחילה ומסתיימת בתקיעה רציפה (תקיעה). שלוש תקיעות מכל סדרה, עולות ל-30 קולות בסך הכול, והן המינימום ההכרחי, על מנת לקיים את מצוות התורה ללא ספק.

נהוג לתקוע בשופר באותו המקום בו קוראים בתורה, כדי שזכות התורה תעמוד לנו.

נהוג לתקוע בשופר באותו המקום בו קוראים בתורה, כדי שזכות התורה תעמוד לנו. בשופר תוקעים ביום ולא בלילה. בתקופת השלטון הרומאי השלטונות אסרו על היהודים, והיו בודקים בבתי הכנסת לוודא שהחוק מקויים, משום כך היו תוקעים מאוחר יותר בזמן תפילת מוסף לאחר שנציגי השלטון עזבו. זכר לכך תקנו חכמים שיתקעו בשופר גם לאחר .קריאת התורה וגם בשעת תפילת מוסף  

ה"בעל תוקע" (האדם שתוקע בשופר) צריך לעמוד. עליו להתכוון לזַכּוֹת בקיום המצווה את כל מי ששומע אותו. במקביל, צריכים כל המאזינים להתכוון, שבשמיעתם הם מקיימים את מצוות התורה.

לפני התקיעות מברכים שתי ברכות: "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". אין להפסיק בדיבור בין הברכות לתקיעת השופר.

נשים אינן חייבות לשמוע תקיעת שופר ביום ראש השנה, אולם נהגו כן לשמוע תקיעת שופר. ילדים שהגיעו לגיל שבו חינוך (שש- שבע), צריכים לשמוע תקיעת שופר.

בשבת לא תוקעים בשופר.  

השופר שבו תוקעים בראש השנה, צריך להיות מקרן איל (כבש זכר) מעוקלת, שאורכה עולה על 10 ס"מ. קרן האיל מזכירה את מסירות הנפש של אברהם אבינו ב"ניסיון העקידה", (בה העלה אברהם איל כקרבן במקום יצחק) ומרבה את זכויותינו. אפשר להשתמש בקרן של בהמה שלא נשחטה כדין. בדיעבד, אפשר להשתמש בשופר מקרן של בהמה טהורה אחרת, מלבד פרה או שור.

בתפילת המוסף, מופיעות 3 ברכות מיוחדות: "מלכויות" (בו מקבלים ומשבחים את מלכותו של בורא עולם), "זיכרונות" (בקשה מאלוקים לזכור לנו את זכות האבות), ו"שופרות" (הזכרת השופר). בזמן חזרת החזן, תוקעים 30 תקיעות נוספות, לפי הצירופים שהזכרנו קודם.

המנהג הוא לתקוע עוד 40 קולות נוספים בסוף התפילה, כשכל התקיעות יחד מצטרפות ל-100 קולות. את התקיעה האחרונה מושכים יותר מן האחרות והיא מכונה "תקיעה גדולה".

תשליך

תפילת ה"תשליך" נאמרת ביום הראשון של ראש השנה בשעות אחר-הצהריים ליד מקווה מים (רצוי עם דגים בתוכו). בתפילה זו אנו "משליכים" באופן סמלי את חטאינו. מובן שאין הכוונה שאפשר להשליך מעלינו את החטאים, תוך ניעור הכיסים. מטרת ה"תשליך" היא לעורר את האדם, על ידי מעשה חיצוני, להגיע להתבוננות פנימית, ולהתחייבות עצמית לתקן ולשפר את מעשיו. בנוסף, מזכיר לנו מנהג ה"תשליך" את המדרש על השטן שהתחזה לנהר וניסה להכשיל ללא הצלחה את אברהם אבינו בדרכו לעקדת יצחק.

מטרת ה"תשליך" היא לעורר את האדם, על ידי מעשה חיצוני, להגיע להתבוננות פנימית.

אם יומו הראשון של ראש השנה הוא בשבת – נדחה ה"תשליך" ליום השני. מי שלא עשה "תשליך" בראש השנה, יוכל לעשות זאת בכל אחד מעשרת ימי התשובה.

גם המים וגם הדגים, הם סמליים. בספרות התלמודית משווים את התורה למים, וכמו שדגים אינם יכולים לחיות ללא מים, כך עם ישראל אינו יכול להתקיים ללא תורה. בנוסף – עיני הדג אשר אינן נעצמות, באות להזכיר לנו באופן סמלי את "עיניו" של אלוקים ה"פקוחות תמיד", ומשגיחות על כל מעשינו.

מנהגים נוספים

נוהגים לאחל זה לזה – "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" (והכוונה לכתיבה ב"ספר החיים").

רצוי שלא לישון ביום ראש השנה, האר"י ז"ל התיר לישון לאחר חצות היום.

עדיף להימנע מיחסי אישות בליל החג, להוציא אם זהו יום טבילתה של האישה.

אם יש ברית בראש השנה, מבצעים אותה בין קריאת התורה לתקיעת השופר.

ולא נותר אלא לאחל שנה טובה ומתוקה לנו ולכל עם ישראל!