התורה מצוה לאדם להפריש עשירית מהבהמות הנולדות לו כל שנה כקרבן לבית המקדש. אבל, האדם לא יכול לבחור באופן אקראי אחת מכל עשר כמעשר. הוא צריך למלא אחר פרוצדורה קבועה – תחילה מרכזים את הבהמות במכלאה, הן יוצאות מהמכלאה בזו אחר זו "תחת השבט" והבעלים סופר כל אחת שחולפת. תשע ועוד אחת – ורק אז הוא מסמן את העשירית, כמעשר הרשמי. בהתאם ל"ויקרא" כז, לב: "וכל מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט, העשירי יהיה קודש לה'".

השאלה המתבקשת היא: למה צריך לספור תשע ועוד אחת? למה לא מספיק סתם לבחור באופן אקראי עשירית מהבהמות, שהרי התוצאה הסופית תהיה זהה בכל מקרה?

יתכן שהתורה רוצה ללמד אותנו מוסר השכל חשוב: בעיני הא-ל כל אחד נחשב – פשוטו כמשמעו. לא רק השה העשירי חשוב; כל התשעה שקדמו לו חשובים באותה מידה. למעשה, מבלי תשעת הראשונים, העשירי לא היה יכול להתקיים.

ככה זה גם בחיים. ישנם אותם כוכבים שנוצצים באור בהיר: המנהיגים הרוחניים, אנשים בעלי מעמד גבוה, אלה שיש להם השפעה עצומה על הדור כולו. מאוד מפתה לאלה שאינם נמנים באותה קטגוריה, להרגיש שהם לא חשובים באופן יחסי.

'לא'. אומר א-לוהים. 'כל פרט חשוב לאין ערוך בתכנית הנצחית שלי. כל אדם ממלא תפקיד ראשי בעולמי. נכון, אמנם רק כמה מכם יכולים להגיע לגדלות יחסית, אבל בעיני, כל בני האדם, גברים ונשים, חשובים – כל עוד כל אחד מהם שואף למקסימום, שהוא או היא יכולים להיות.'

ראיון אישי

כאן נכנס ראש השנה לתמונה. המדרש אומר, שבראש השנה כל באי עולם עוברים לפני הא-ל "כבני מרון" – כמו כבשים, שמעשרים אחד אחד באופן אישי (מסכת ראש השנה). כלומר, א-לוהים רואה ומחשיב כל אחד מאיתנו באופן אישי; הוא מקשיב לתפילותינו באופן אישי; הוא מעריך את צרכינו באופן אישי והוא חותם אותנו לשנת חיים באופן אישי.

למרות שתקופה זו במעגל השנה היהודי, מביאה ליראה רבה, חיל ורעדה מיום הדין, הרעיון של א-לוהים, המתייחס לכל אחד מאיתנו באופן אישי, צריך ליצור בכל יהודי, תחושת שלווה ואושר פנימי. אחרי הכל, אנו זוכים לראיון אישי עם הכל יכול. הוא קרוב אלינו כעת יותר מבכל תקופה אחרת בשנה.

ענני אשליה

הסמל העיקרי של התקופה הנוכחית בשנה הוא השופר, שבאמצעותו אנו מעלים את תקוותינו נטולות המלים ואת תפילותינו לבורא עולם. מכל המשמעויות הרבות שיש למלה "שופר", השימוש שלה בספר איוב (כו, יג) הוא המאלף ביותר:

 

"ברוחו שָׁמַיִם שִׁפְרָה– ברוח פיו פני השמים התבהרו."

 

כלומר, העננים מסולקים והשמים מתגלים. כך, השופר רומז על רעיון של הבהרת הנסתר, של גירוש כסות העננים, המונעת מאתנו לראות את המציאות.

לכן, השופר משחק תפקיד חשוב כל כך במעמד הר סיני. א-לוהים ותורתו גילו עצמם בכל הודם ותפארתם, ובני ישראל יכלו להבחין בנוכחותו יתברך, ללא כל מחיצות מלאכותיות. זאת הייתה התגלות אמיתית, במלוא המשמעות: כל האשליות נמחו, למול הגילוי הברור של הא-ל ותורתו.

אשליות ושקרים מתים לאט. בימים אלה הם עוטפים אותנו על כל צעד ושעל. זוהר, סחרור, אחיזת עיניים, מניפולציות, דמיונות, רושם, דחפים שטחיים – אלו הם שמות המשחק של החיים בימינו. הם מגבילים את שדה ראיית המציאות שלנו, ועוצרים את רצוננו לשאוף מעלה.

השופר אמור לעורר אותנו מהתרדמת הרוחנית בה שקענו.

השופר אמור לעורר אותנו מהתרדמה הרוחנית בה שקענו. קול השופר מסלק את ענני האשליה. הוא מאפשר ליופי הראשוני, ולהשראת הא-ל ודרכיו, לגלות את עצמם במלוא יופיים והודם.

אסור לנו לאבד קשר עין, עם הפוטנציאל האדיר שבתוכנו, ולשפר את מערכת היחסים שלנו עם בוראנו. זאת משום, שלכל אחד מאיתנו תפקיד חיוני בתוכנית הא-לוהית. א-לוהים אוהב אותנו וממתין בסבלנות, שנסלק את המחיצות המלאכותיות, שחוסמות את שדה הראייה שלנו. אם נאפשר זאת, השופר יסלק את כסות העננים – אחיזת העיניים של חיי השעה – כדי שנוכל לראות לרגע, את האותנטיות והיופי שממתינים לנו מאחוריהם.

הלוואי שכוחו העצום של קול השופר, יעזור לפזר את העננים המגבילים את ראייתנו, ולעורר אותנו להבנה, שבעיני הא-ל, כולם נחשבים וכל אחד יקר.