כבר בדף האחרון של לוח השנה, עוד כמה ימים, בדיוק ביום חמישי הזה,

תתחיל השנה החדשה, שנת תשע"ח.

ויש כבר דבש ותמרים, ורימונים אדומים, ותפוחים עסיסיים, וכבר יש תפריט, ומוזמנים.

אבל זו לא הפואנטה, ראש השנה חגיגי ככל שיהיה, הוא חג אחר.

מה אחר בו, שאין בסוכות, בפסח או בשבועות, בחנוכה או בפורים?

ראש השנה מציע הזדמנות גדולה, הזדמנות להתחדש.

המסורת היהודית אומרת כי לפני חמשת אלפים, שבע מאות שבעים ושמונה שנים, ביום הזה בדיוק, נברא האדם,

ומאז, קיבל היום הזה את כוח ההתחדשות,

אדם יָשֵן אינו משתנה. אדם יָשֵן אינו מתחדש.

אדם ישן הוא אדם יָשָׁן, הוא ממשיך את עצמו מכוח האתמול, פועל מכוח האינרציה.

הוא עושה היום את מה שעשה אתמול, אך ורק מפני שכך הוא רגיל משלשום.

אדם יָשָׁן צובר את האכזבות, התסכולים, ואת הייאוש שהם מולידים, ואיתם הוא מזין את יום המחר.

בפתחה של שנה חדשה, עומדת בפני האפשרות האומללה להיות בשנה הקרובה מה שהייתי בקודמתה,

וישנה גם אפשרות חיה ואמתית לקום ובאומץ לצעוד לקראת שינוי...

ועלי רק לבחור.

"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה

 וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל':19)

החיים הם מוצר נחשק דיו, למה התורה צריכה לקדם את מכירותיו, נראה לכם שכשאדם עומד בפני בחירה בין חיים למוות, לא יבחר בחיים?

זאת ועוד, התורה ממליצה לנו לבחור בחיים, מה המשמעות של ההמלצה הזאת, הרי אנחנו לא יכולים לייצר חיים,

אלוקים הוא זה שחותך חיים לכל חי, אז חייבים לומר כי התורה מתכוונת למשהו אחר, לא  לחיים במובן הפשטני שלהם, של תוחלת חיים, אלא לדרך חיים.

התורה ממליצה לנו לחיות חיים כאלו שנקראים חיים, שיש להם משמעות, שיש בהם צמיחה אישית ויצירה,

שיש בהם עבודת מודעות והשתפרות.

כל רגע, כל שעה וכל יום, כל מפגש פשוט או מאתגר עם אדם יכולים להיות הזמנה לצמיחה, הזמנה למשמעות.

והעבודה מתחבאת בתוך האתגרים.

האתגרים הם כמו חדר כושר משוכלל בליווי מדריך וסרגל מאמצים, שבו אנחנו מנסים לחזק את שרירנו הרפוסים,

מה שיחזק אותם אינו מנוחה, דווקא כוח נגדי שמופעל עליהם הוא מה שמחזק אותם.

שרירי הטוב של האדם צריכים אתגרים כדי שיתפתחו.

נכון, את מרבית האתגרים שאני פוגשת בחיי, לא בחרתי, הם בחרו בי.

אני לא מקדמת אותם תמיד בברכה, לפעמים אני אפילו מנסה לעקוף אותם.

הבחירה שלי היא איזו מערכת יחסים אפתח איתם:

האם אקטר, אתלונן,  אתקרבן, האם אפחד, ואתן להם לשתק אותי, ואז אחמיץ את ההזדמנות שהוצעה לי,

או אנשום עמוק ואגיד לעצמי שאם קיבלתי אתגר גדול, זה רק מעיד שיש בי כוחות לצלוח אותו, והקושי יוכל להיות לקרש קפיצה, שימנף ויצמיח אותי ואת המעגלים סביבי.

.

אנו עוברי אורח בעולם זה לפרק זמן מסוים, ובבוקרו של כל יום מוקצים לנו 24 שעות נוספות.

זה הדבר היחיד שהוא מוענק באופן שווה לכל אדם באשר הוא.

כל רגע חולף ומיד מגיע עוד רגע.

רגע שמוענק לי כדי להיעשות מי שאני מסוגלת להיות,

בדרך שלי, לייעוד שאיש מלבדי לא מימש, או יממש.

זה לא פשוט, וזה דורש ממני מאמץ בלתי נלאה, זה דורש ממני כל הזמן תשובות לשאלות, מי אני, לאן אני הולכת, לאן אני רוצה להגיע, ולמה אזדקק כדי להגיע לשם.

 אבל אושר אמיתי נובע מהידיעה שיש לי מטרה בחיים,

ושאינני חיה  את חיי לשווא, ושאני אכן שומרת "אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".(בראשית ג':24)

"מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים,  וכל חלקיק-אסור שיחלוף לשווא.

אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו"ח על התקופה שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר- כך וכך עשיתי ..."(מתוך הספר מכתבי יוני)