בראש השנה הקרב עלינו לטובה, המצווה העיקרית היא שמיעת קול השופר. אחת המטרות של שמיעת התקיעה היא לעורר את ליבנו. אם רק נקשיב לקול התקיעה ונתבונן בעצמינו, יש סיכוי טוב שתעלה לנו תובנה חדשה, או משהו שנרצה לשפר בעצמינו לקראת השנה החדשה.

ישנם שלושה סוגי תקיעות: תקיעה, שברים ותרועה. תקיעה - היא תקיעה אחת ארוכה וממושכת, שברים - היא רצף של שלוש תקיעות קצרות (מכונות בתלמוד גם גניחות) ותרועה היא רצף של תשע תקיעות מהירות (מכונות בתלמוד גם יללות(.

רבי יוסף חיים, ה"בן איש חי", מקובל שחי בבגדאד במאה ה-19, כותב בספרו: "תקיעה הרומזת לטובה ושמחה שברים שהם רומזים לצער ויסורים, לרמוז לאדם שלא יתגאה בטובתו ויגבה לבו כי צריך לחשוב אחר שמחה יבא לתוגה, ותוקעים אחר התרועה הרומזת לצער ויסורין עוד פעם תקיעה הרומזת לטובה, לרמוז אם עומד בצער אל יתייאש מן הרחמים... ויראה ימי טובה ושמחה, גם התקיעה הרומזת לטובה היא ארוכה במשך אחד... אך שברים כוחות קצרים לרמוז שהצער יבא מעט מעט..."

כלומר התקיעה שאחריה השברים או התרועה באים להזכיר לנו, כשגם כשטוב ואנו שמחים בטוב שיש לנו שלא נתנשא על אחרים, שלא נהיה שאננים, שלא ניקח את הטוב כמובן מאליו נשכח להכיר תודה עליה. כמו שעלינו אנחנו עלולים ליפול.

לא לעולם חוסן. רבים וטובים שהגיעו לעמדות מפתח ושכחו את העיקרון הזה ובסוף נעצרו על שוחד, אונס, הטרדות מיניות, גניבה ועוד, או שבדרך פירקו את המשפחה ואיבדו חברים. גם כשטוב עלינו לשמוח אך לשמר את הענווה ולהוקיר תודה על כל מה שיש לנו.

השברים מסמלים מכות שנופלות עלינו אחת אחרי השניה, מכות בודדות אך משמעותיות. התרועה מסמלת הרבה מכות קטנות בחיינו. בתקופות בחיינו בהן נראה ששום דבר לא הולך. גם אחריהן מגיעה תמיד התקיעה. לזכור שגם אחרי המכות בסוף יהיה טוב, לא להתייאש, זו רק תקופה וזה עובר. זה הזמן שלנו להתחזק, לרכוש יכולות חדשות ולהמשיך הלאה.

כמו בסרטים, תקיעת השופר מתחילה בתקיעה ונגמרת בתקיעה.  תמיד מתחילים בטוב והסוף תמיד טוב, גם אם קשה קצת באמצע. בהרבה תקופות בחיינו התחלנו בהתלהבות, התמודדנו עם קשיים בדרך ובסופן היינו שמחים על מה שהשגנו בסוף. זה קורה בלימודים, בעבודה, בהריונות, גידול ילדים ועוד... צריך להחזיק חזק, להיות שמחים ולהוקיר תודה על מה שיש.

 

שתהיה לנו שנה של תקיעה גדולה לסיום כל השברים והתרועות.:)