רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ראש השנה ויום כיפור

פשוט (אל) תעשו את זה

כ״ו באלול ה׳תשע״ג כ״ו באלול ה׳תשע״ג 01/09/2013 | מאת יעל מרמלשטיין

אמא שלי "לא עושה ג'ט לג", ובראש השנה הזה אני מגלה שאני לא חייבת לעשות המון דברים שליליים.

"בטוחה שתוכלי להסתדר עם הילדים?" שאלתי את אמא שלי. היא רק הגיעה מארה"ב, ועדיין מתחה את רגליה שהיו מכווצות במשך 12 שעות טיסה במחלקת תיירים. בעלי ואני צריכים לצאת לחתונה בעוד כשעה, ואמא שלי עדיין לא החליפה את בגדיה או התקלחה מהטיסה, ואפילו לא אכלה משהו. אני מכינה לה משהו לאכול ומוזגת לה שתייה, ומרגישה נורא לצאת ככה מהבית על חשבונה.

"אני אהיה בסדר", היא אומרת כשהיא יושבת על הרצפה ודולה ערמות של מתנות לילדיי המצווחים בהתרגשות. הם לא מעיפים לעברנו מבט כשאנחנו מתארגנים ליציאה. אני מתקשרת לבייביסיטר ומבקשת ממנה לבוא בכל אופן. "היא רק תשים עין על התינוק", אני אומרת לאמי.

"לכו, לכו" היא אומרת ומנפנפת אותנו בידה. ראשיהם של ילדינו מרחרחים במזוודה בחיפוש אחר ממתק תועה, והם אפילו לא מבחינים ביציאתנו.

אחרי ערב מקסים בחוץ, אנחנו חוזרים הביתה – כבר כמעט חצות. הילדים כולם שבעים, רחוצים וישנים. הכלים מודחים, הבית נקי מרבב ומזוודותיה התפוחות של אמי לא נראות בשום מקום. היא ישנה עמוק על הספה. ואני שוב מתפעלת מהאנרגיה חסרת הגבולות שלה למרות ששת עשורי חייה.

למחרת בבוקר, אמא שלי נותנת לנו לישון ומכינה לבדה ששה ילדים ללימודים, מלבישה אותם, מצחצחת את שיניהם, מכינה ארוחות עשר ועוד.

"זה שום דבר", היא אומרת. אחרי שהיא יוצאת איתי לסידורים במשך כל הבוקר, היא לוקחת את הילדים לירושלים לצהריים, כדי שיהיה לי קצת זמן לעבוד בשקט. מאוחר יותר היא לוקחת את הילדים הגדולים לארוחת ערב, ואז עוזרת לי להכניס את הקטנים למיטה. וכשאני יושבת לעבוד בעשר בלילה, היא מתיישבת לצדי, עיניה פקוחות לרווחה והיא מוכנה לשיחה מלב אל לב. אני מזנקת מהכיסא כדי להיות איתה.

"אני פשוט לא מסוגלת להאמין שנשאר לך כוח", אני אומרת לה. "רק אתמול בלילה ירדת מהמטוס ומאז את נון-סטופ עם הילדים. אין לך ג'ט לג?"

אמא שלי מסתכלת עליי ומושכת בכתפיה. "אני לא עושה ג'ט לג", היא אומרת.

"את לא עושה ג'ט לג?"

"לא", היא אומרת, עיניה הכחולות קמוטות בצדדים. "אני פשוט לא עושה את זה."

"מה זאת אומרת?" אני שואלת אותה, וחושבת על הנסיעות הרבות שלי לארה"ב. בכל פעם אני כושלת מהמטוס כשאני גוררת איתי ילד אחד או יותר, ומתאמצת להחזיק את העיניים פקוחות במשך עשר דקות הנסיעה אל בית הוריי.

"אני לא מבינה. ג'ט לג זה לא משהו שאת עושה או לא עושה. זה פשוט משהו שקורה לך."

"לא", אומרת אמי. "אני לא מסכימה."

ואני מבינה שהשיחה הקצרה הזאת מסכמת מעלה מורכבת ביותר שיש לאמי. אם יש דבר כזה של כוח הרוח על פני החומר, אז ברגע זה היא סיפקה את ההגדרה. זה לא שהיא לא עייפה, היא פשוט בוחרת להניח בצד את חוסר הנוחיות הגשמי שלה, לטובת משהו שיותר יקר לה: זמן עם הילדים והנכדים. ומתוך בחירתה, הג'ט לג מפסיק בדרך נס להתקיים.

כשהילדים שלי מכעיסים אותי, אני פשוט יכולה לומר: אני לא עושה צרחות

ואם אמא שלי יכולה לעשות את זה, אז אולי גם אני יכולה. כשהשכנה שלי מרחיבה את הבית או משפצת את המטבח, או כשילד של חברתי מצליח באותו תחום בו הילד שלי מתקשה, למה אני לא יכולה פשוט לומר "אני לא עושה קנאה"?

וכשהילדים שלי מכעיסים אותי עד לנקודת האל חזור, אני פשוט יכולה לומר: "אני לא עושה צרחות. אני פשוט לא עושה את זה."

וכשהחברה שבחיים לא משאילה לי כלום רוצה לשאול את שמלת הערב המיוחדת שלי, אני פשוט יכולה לומר לעצמי: "מצטערת, אבל למרות שנורא מתחשק לי, אני פשוט לא עושה נקמה."

ראש השנה וכוח הבחירה החופשית

ראש השנה הוא היום הראשון בעשרת ימי התשובה. תקופה זאת של השנה נותנת לנו את ההזדמנות לפתוח דף חלק. אנחנו יכולים לגבור אפילו על החלקים האפלים ביותר בעצמנו. ראש השנה הוא יום ההולדת של המין האנושי, והבחירה החופשית היא זו שמבדילה בין בני האדם לשאר היצורים בעולם. היכולת שלנו לקוות, לחלום, לצמוח להיות מי שאנחנו חולמים להיות – היא חלק בלתי נפרד מהיום המיוחד הזה בשנה.

אולם כיצד מעבדים את הרצון להשתנות, כך שיהפוך לקצת יותר מסתם החלטה ריקה מתוכן?

כשרופא אומר לחולה אחרי התקפת לב, שנשארה לו פחות משנה אחת לחיות אם הוא לא מפסיק מיד לעשן ומתחיל להתעמל באופן מסודר, פתאום הוא משנה את הרגליו הגשמיים. הוא מוצא את כוח הרצון החבוי שלו להשתמש בבחירה החופשית, ומפסיק לעשן אחת ולתמיד. בראש השנה גם אנחנו יכולים לעשות את זה, במישור הרוחני.

סמכותו של בורא עולם גדולה יותר מזאת של רופא, ולכן - כשאנחנו מפנימים את העובדה שאלוקים הוא המציאות המוחלטת, שקרבה אליו הוא הדרך למימוש העמוק ביותר שלנו, ושבריחה ממנו היא הרס עצמי – אנחנו יכולים להתחיל להשתנות באמת. וזאת המשמעות של המלכת אלוקים עלינו בראש השנה. כלומר, לבחור להתאים את רצוננו לתכלית.

כולנו יכולים להשתנות ולהתחיל לעשות יותר מהדברים שאנחנו כמהים לעשות ופחות מהדברים שעמוק בפנים, אנחנו יודעים שאנחנו לא רוצים לעשות. אנחנו יכולים לשנות אפילו את הדברים שנראה כאילו בלתי אפשרי לשרש מתוכנו.

ואל תגידו לי שאני לא יכולה. כי אני כבר לא עושה ייאוש.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן