לאחר ששה חודשי עבודה, הגיע הזמן לבחון את ביצועיך. אתה נכנס לחדר ההנהלה, שם, מאחורי שולחן מהגוני מכובד, יושבים שלושה מנהלים בחליפות מחויטות. הראשון שיושב לשמאלך בוחן את התיק שלך, נושא אליך מבט מאשים ואומר, "אני רואה שבמשך כל התקופה הזאת לא החתמת כרטיס עובד בתשע בבוקר אפילו פעם אחת!".

האישה שבאמצע נדה בראשה ומעירה, "אנחנו אחת החברות המכובדות ביותר, וכתוב פה שבמקום לבוא לעבודה בחליפה ועניבה, אתה מגיע בג'ינס."

הגבר מימין נועץ מבטים בדפים שבידיו ואומר בכעס, "מצלמות האבטחה שלנו מראות שאתה רוב הזמן לא נמצא ליד שולחן העבודה שלך אלא סתם מסתובב מסביב לבניין."

המנהל הראשון זורק לעברך את השאלה: יש לך מה לומר לזכותך?"

"כן", אתה עונה בביטחון, "שכרו אותי בתור שומר לילה".
 

***

ראש השנה הוא זמן של בחינה, אולם כדי שנוכל להעריך נכון את ביצועינו במשך השנה, אנחנו חייבים להכיר קודם את תיאור המשרה שלנו. היהדות טוענת שכל נשמה מגיעה לעולם הזה מצוידת במשימה חיובית ייחודית.

על פי האר"י ז"ל – המקובל האגדי מהמאה ה-16 – אף אדם לא הגיע לעולם הזה בעבר או יגיע בעתיד, עם תפקיד זהה בדיוק לשלנו. האור שכל אחד מאיתנו אמור להפיץ בעולם הוא שלו לבדו, אישי כמו טביעת האצבע שלנו, אישי כמו טביעת הקול שלנו.

המשימה שלנו יכולה להיות בינאישית – כמו ייעוץ לבני זוג עם קשיים בחיי הנישואין, או לימודית – כמו חקר תרבות סינית עתיקה, או ביטוי של כישרונותינו - כמו ציור נוף או נגינה בכינור. היא יכולה להיות מוחשית – כמו הקמת דיור מוגן לחולי אלצהיימר, או מופשטת – כמו לגלות בעולם את המידות האלוקיות של אמת או סובלנות. היא יכולה להיות בקנה מידה רחב – כמו השקתה של מערכת המִחזור בעירכם, או בקנה מידה מצומצם – כמו טיפול בשמחה בילד שלכם שנולד עם צרכים מיוחדים. יתכן שיהיו לנו שניים או לכל היותר שלושה תפקידים כאלה, שיכולים להיות עוקבים (אחרי שמסיימים משימה אחת מתחילים את השנייה) או מקבילים. ובכל זאת, גם אם יש עוד 500 יועצי זוגיות בעירנו, הגישה האישית שלנו והדרך בה אנו עוזרים לאחרים היא ייחודית לכל אחד מאיתנו. לאף אדם אין תחליף – לעולם.

זיהוי המשימה

נסו לדמיין את עצמכם בתור סוכן ריגול חשאי שנשלח לאיראן. עברתם שנים של אימונים, יש לכם שני אנשי קשר חיוניים באיראן, ואתם מצוידים באביזרי טכנולוגיית-העל החדישה ביותר בתחום הריגול. חסר לכם רק דבר אחד: אין לכם מושג מה המשימה שלכם.

רבים מאיתנו עוברים את החיים בצורה כזאת. אנחנו צועדים בדרך שהתוותה לנו החברה – גומרים צבא, מטיילים בחו"ל, הולכים לאוניברסיטה, מוצאים עבודה, מתחתנים, מקימים משפחה... אבל ללא כל הרגשה ברורה שמשימה ייחודית כלשהי הופקדה בידינו. אנחנו נקרעים בין כיוונים שונים, סובלים מהרגשת פשרה במה שאנחנו עושים, ואשמה על מה שאנחנו לא עושים. זיהוי המשימה שלנו הוא, על פי הרב אריה ניבין, הצעד הראשון לחיים מלאי חיוניות ושמחה. "כשאתה נפגש עם מטרת החיים שלך", הוא מסביר, "אתה חש התרגשות".

המנכ"ל לא מתכוון לתת תקציב של מיליון דולר לעובד שלא הכין בזהירות תוכנית עבודה

הכרת המשימה האישית שלך היא הכנה חיונית לראש השנה. בראש השנה אלוקים מקציב לכל אחד מאיתנו חיים, בריאות, פרנסה וכל השאר. כיצד אתם מתכננים להשתמש בחיים שאלוקים נתן לכם? המנכ"ל לא מתכוון לתת תקציב של מיליון דולר לעובד שלא הכין בזהירות את תוכנית העבודה שלו.

אנחנו רגילים להתפלל על חיים, בריאות ופרנסה בתור מטרות בפני עצמן. אולם בדין וחשבון השמימי, חיים, בריאות ופרנסה אינם אלא כלים – אביזרי טכנולוגיית-על למרגלים – שיאפשרו לנו לממש את משימתנו.

הרב ניבין מציע שתי שיטות כיצד לגלות את המשימה האישית שלך:

  1. לשאול את עצמך (ולכתוב): מה היו חמשת או עשרת הרגעים המהנים ביותר בחייך?

  2. לשאול את עצמך: אילו היו לך מיליארד דולר ושש שעות פנויות ביום, מה היית עושה עם הכסף והזמן?

אחרי שנשיב על השאלה הראשונה, עלינו לסלק את ענייני ההתעלות הכלליים – כמו לראות את יופיו של הטבע או להאזין למוסיקה. המשימה שלנו עשויה כמובן להיות קשורה לטבע או למוסיקה, אבל ברמה הרבה יותר אינדיבידואלית מהרגשת ההתפעמות שכל בני האדם חווים כשהם רואים נוף עוצר נשימה. למרות שהמשימה שלנו עשויה לדרוש מאיתנו עבודה קשה או הקרבה עצמית אמיתית, מי שעוסק במשימת חייו חש, כפי שמציג זאת הרב ניבין: ש"זה נותן הרגשה כל כך טובה שהייתי מוכן/ה לעשות את זה כל היום".

אלה התשובות שאני העליתי כשעשיתי את התרגיל הראשון:

  1. כשמישהי מהקהל בהרצאה שהעברתי ניגשה לבני ואמרה לו, "המילים של אמא שלך שינו לי את החיים".

  2. כשמישהו אומר לי, "הספר שלך שינה את חיי".

  3. כשבקריאת התגובות על המאמרים באש התורה אני רואה, "זה בדיוק מה שהייתי צריך לקרוא היום". כשאני רואה שצורת החשיבה או המעשים של הקוראים מושפעים ממה שכתבתי.

  4. כשמישהו קופץ מאמריקה לישראל (לרוב בדרך להודו) ובדרך נכנס לשוחח איתי על יהדות, ואחרי שתיים, חמש או עשר שנים אני מגלה שהוא נשאר בירושלים, התחיל ללמוד תורה ולשמור מצוות.

  5. כשהילדים שלי אומרים שהם דיברו עם אלוקים על משהו שמטריד אותם ואני מגלה שהקשר שלהם עם אלוקים חזק.

המוטיב המשותף שהתגלה לי היה, שהמשימה שלי היא "להשפיע על אנשים דרך כתיבה ודיבור, להתקדם בהתפתחותם הרוחנית/אישית ובקשר שלהם עם אלוקים." זה מה שמרגש ומעורר אותי. לכן, לתדהמתן של חברותיי, כשאני יוצאת למסע הרצאות בארה"ב, אני יכולה לדבר בחמש ערים שונות תוך חמישה ימים, לקום עם שחר בכל בוקר כדי לטוס מוקדם בבוקר ולמסור סדנאות בנות שלוש שעות פעמיים ביום, ולמרות שאני בת 64, אף פעם לא להתעייף. הכרת משימת החיים שלי היא כמו התקנת מארז אנרגיה בתוך חיי.

ברברה סילברשטיין היא רעיה ואם, ובמקצועה אחות בהוספיס. כששוחחנו לאחרונה על 'משימת החיים' שלה, היא משכה בכתפיה. למרות שחייה האישיים והמקצועיים אינם קלים, היא ממלאת את תפקידיה בנחישות וביושר. שאלתי אותה מה היא הייתה עושה אילו היו לה ערימות של כסף ושש שעות פנויות ביום לעשות בהן כחפצה. ברברה חשבה כמה דקות וענתה בהתלהבות: "הייתי מקימה מרכז הסברה יהודית לקשישים. בעבודה שלי עם חולים סופניים, אני תמיד נתקלת בגברים ונשים שעומדים לאבד את בני זוגם והם אומרים לי, 'אני לא יודע מה לעשות עם הלוויה. אין לי רב.' הם רוצים קשר רוחני עם השורשים היהודיים שלהם, אולם אין להם מושג איך לעשות את זה". ככל שברברה דיברה יותר, כך היא התלהבה יותר.

"אז זאת המשימה שלך", אמרתי לה, "להקים מרכז הסברה לקשישים. זאת עבודה חלוצית באמת. אף אדם אחר לא עשה אותה".

"את צוחקת?" ענתה לי ברברה. "בין המשפחה לעבודה, אין לי זמן לשום דבר נוסף".

נזכרתי בעצתו של הרב ניבין ואמרתי: "תמצאי לעצמך חצי שעה פעמיים בשבוע, ושבי עם דף ועט ופשוט תתחילי להעלות רעיונות. כתבי כל מה שעולה בדעתך – מה יהיו הצעדים הראשונים, ואיך היית רוצה שזה ייראה בסוף. ובקשי מאלוקים שיעזור לך להגשים את זה. הוא יכול לתת לך כל מה שהוא חושב שאת צריכה, ואז שימי לב אם מתעוררת הזדמנות לעשות את הצעד הבא."

שבועיים אחר כך ברברה התקשרה אלי, וסיפרה בהתרגשות, "זה באמת הפעיל את הדמיון שלי". "כל מה שלמדתי בחיים שלי בא לידי ביטוי בתוכנית הזאת. אין לי מושג אם אי פעם יצא מזה משהו, אבל עצם המחשבה על הרעיון ממלאת את כל היום שלי באנרגיה. בעלי והילדים שואלים אותי מדוע אני מחייכת כל כך הרבה לאחרונה."

הבורא צייד אותנו במערכת ייחודית של כישרונות, יכולות ותחומי עניין, המתאימים בדיוק לתפקיד שהוטל עלינו לבצע. לפעמים מספיק להתקדם בהתאם לנטיותינו ויכולותינו האישיות כדי לגלות את המשימה שלנו, ולפעמים המשימה שלכם כבר מונחת בחיקכם, כמו בעת לידתו של ילד בעל צרכים ייחודיים. הארגון 'זכרון מנחם' למשל, הוקם על ידי הוריו של מנחם ז"ל, שהיה חולה בסרטן. האתגר המפחיד של אותם הורים הפך למשימת חייהם.

אם עדיין לא ברורה לכם משימתכם, הקדישו שעה לפני ראש השנה וחשבו על, "מה אני רוצה באמת לעשות עם החיים שלי?" אולי אתם עובדים במשרה מלאה לפתח תוכנה עבור מיקרוסופט, אבל תמיד רציתם לכתוב ספר על התמכרות לאינטרנט. אולי ההנאה הגדולה ביותר שלכם היא לטפח את גינת הירק שלכם בפרברי תל אביב, אבל תמיד חלמתם לגור במושב. דחפים פנימיים כאלה עשויים להיות לחישות מאלוקים, המסר הסודי ממטה המפקדה הראשית שחושף בפניכם את משימתכם האמיתית.

רגשות אשמה, הערכה, אישור

הבהרת המשימה שלכם מפזרת את רגשות האשמה על כל הדברים החשובים שאתם לא עושים. ברגע שתבינו שבאתם לעולם כדי לפתח מודל חדש לטיפול באוטיזם, לא תחושו אשמה שאינכם מתנדבים בבית התמחוי המקומי או מוחים מול בנייני האו"ם על היחס המפלה כנגד ישראל.

כשזיהיתי את משימת החיים האישית שלי, הפסקתי לחוש רגשות אשמה על זה שאני באמת לא אוהבת לבשל עבור גדודי אורחים בשבת. הבנתי גם מדוע אני אוהבת לכתוב עבור אש התורה וקוראיו השואפים להתקדמות רוחנית.

הרעיון שלכל אדם יש משימת חיים אישית הוא מפתח להערכת הזולת. אחרת, יתכן שתרגישו שמה שחשוב לכם אמור להיות חשוב לכולם. אתם פעילים סביבתיים? יתכן שתאשימו את אחותכם שהסביבה לא מעניינת אותה, בלי להבין שמשימת חייה היא להילחם בהכחשת השואה. אתם שייכים לקבוצה שמאכילה הומלסים? יתכן שיראה לכם מגונה שאנשים אחרים אדישים לכאורה להומלסים ומבזבזים את כל זמנם בפעילות הסברה פרו-ישראלית. היכולת לומר, "זוהי המשימה שלי וזאת שלהם", היא שער לסובלנות והערכה אמיתיים.

כשהשופר יישמע, היו מוכנים להצהיר: "זה התפקיד שלי, ואני עובד עליו"

הכרת המשימה האישית שלכם מאשרת את חייכם ומשחררת אתכם מההרגל המזיק להשוות את עצמכם לאחרים. יתכן שחותמו על העולם של יונה סאלק, הרופא היהודי שהמציא את החיסון נגד שיתוק ילדים, עמוק כמכתש, בעוד שהרושם הנוצר מטיפולכם באחיכם המוגבל נראה לא יותר משריטת ציפורן, אולם מהפרספקטיבה הרוחנית, האור שאתם מפיצים בעולם הוא ייחודי והוא בדיוק האור שהגעתם הנה כדי להאיר.

נקודה אחת לסיום: מילוי משימת חייכם אינו פוטר אתכם מהמשימות הכלליות שלכם, כמו פרנסת המשפחה או גידול הילדים. יתכן שפתיחת מרכז ההסברה היהודית לקשישים תאלץ להמתין עד שילדיכם יגדלו. כתיבת הספר על התמכרות לאינטרנט, עשויה להידחק לשעות הפנאי הבודדות אחרי העבודה במשרה המלאה. אל דאגה. האלוקים שמינה אתכם למשימה הזאת ידאג שיהיה לכם כל מה שאתם צריכים – כולל זמן עכשיו או אחר כך – כדי לממש אותה.

אז בראש השנה הזה, כשהשופר יישמע ואתם תעמדו מול בחינתכם השנתית, היו מוכנים להצהיר, "זה התפקיד שלי, ואני עובד עליו".