הילדים של גיסתי היו אצלנו בשבת. גיסתי האהובה ילדה בן, בשעה טובה ומוצלחת, ובעלה ושלושת ילדיה – התארחו אצלנו. הם לא היו אצלנו כבר שנה, ולכן נערכתי לארח אצלנו את התינוקות שזכרתי. הפתעה. כל אחד מהם גדל, התבגר, נתן קפיצה. לא רק גופנית. לא רק בגמילה מחיתולים או במספר החולצה שעלה, אלא בהתנהגות, באופי, בבגרות. פתאום הם לא בוכים אלא מדברים ואומרים מה הם רוצים. פתאום הם אוכלים לבד. פתאום הם לא רק נעזרים כל הזמן, אלא מסתדרים לבד, ואפילו עוזרים. וואו, ככה מתבגרים בשנה אחת? דיברנו על כך בשולחן השבת, והסקנו כמה מסקנות: 

קודם כל, גם הילדים שלנו כנראה "קפצו" ככה, אבל אנחנו רואים אותם יום יום, ולא ממרחק, ולכן פחות שמים לב לפלא. 

אבל העיקר – האם גם אנחנו קפצנו ככה קדימה בשנה הזו? השתפרנו, השתדרגנו, עלינו רמה, למדנו ויישמנו המון דברים חדשים? למה בין גיל שנה לשנתיים אנחנו עוקבים, מעודדים, מתעדים ב"יומן התינוק" כל התפתחות וספק-התפתחות ("אני אומרת לך שהוא התהפך מצד לצד! לא דמיינתי!"), אבל בין גיל 34 ל-35, תכלס, אין לנו איזו ציפייה גדולה לפרוץ קדימה, ואין לנו באמת מושג איך השתנינו?

"חודש אלול הוא חודש החשבון", נכתב בלוח החסידי הנפלא "היום יום", בקטע שקורא לנו לעצור לבדיקה כזו פעם בשנה. "כמו שבעל עסק עורך בסוף שנה מאזן ובודק רווח והפסד, כך כל אחד מאיתנו אמור לעשות בסוף השנה חשבון-צדק בנפשו, לבדוק את המעלות שלו ולחזקם, לבדוק את החסרונות שלו ולתקנם, ועל ידי הכנה טובה זו זוכים לשנה טובה ומתוקה".

 

ואז היום קבלתי את המייל הבא:

"שלום סיון, זה נתנאל וייס מצפת. הנה קטע מדהים שמתאים לראש השנה ולתקופה של התחלות חדשות. כתב אותו הרב קלמן קלונימוס שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה. הוא נרצח בשואה, ורוב כתביו נמצאו אחר כך. הקטע הזה הוא מתוך הספר 'צו וזירוז', מעין יומן אישי שהוא כתב לעצמו:

'אם רצונך לעבוד את השם ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר-מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה. צייר בעצמך, אם שמך ראובן למשל,

איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו, מידותיו וכל תוכנו בעוד שנה. והראובן הדמיוני יהיה לך למידה למדוד עצמך בו לאורך השנה, כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה. ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של השנה החדשה, יהיה בעיניך שחס ושלום לא הארכת ימים. כי רק הראובן אשר לפני שנה עדיין חי, ולא הראובן של שנה זו (כלומר, התבגרת טכנית אבל לא רוחנית). נאמר בפסוק 'ואברהם זקן בא בימים' - אברהם של היום היה אברהם חדש של היום, ולא האברהם של אתמול". 

שנה טובה.

)בתמונה: הרב שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד(