אנחנו נכנסים לאחת מן התקופות המשמעותיות ביותר והעוצמתיות ביותר במעגל השנה היהודי. התקופה שמובילה אותנו לימים הנוראים היא פרק זמן מיוחד שנועד כדי שנתאמץ להפוך את עצמנו לבני אדם טובים יותר. ה' מבין שאף אחד מאיתנו אינו מושלם ושכולנו טועים לפעמים. אבל יחד עם זאת, הוא מצפה מאיתנו להיות הכי טובים שאפשר – וכשאנחנו טועים, לנסות לתקן את מעשינו.

בסיפורנו נכנס ילד ל"מצב דביק" וצריך להחליט כיצד להיחלץ ממנו.

נקיון כפיים

שלומי ליקק את השוקולד מאצבעותיו והביט בעטיפה הצבעונית של וופל השוקולד שכמעט חיסל. הוא הסתיר את הממתק בארון שלו וחיכה בסבלנות לרגע המתאים לאכול אותו, והרגע הזה היה עכשיו. אף אחד לא בבית: לא אחותו הקטנה שתבקש ממנו "רק ביס פיצפון", ולא הוריו שיגידו לו כמה זה מזיק לשיניים.

'וופל פריך במילוי קרם נוגט עשיר, נמס בפה!' נכון, זה היה בדיוק כמו שכתוב! רק דבר אחד לא מושלם בחטיף המושלם הזה – שאין לו עוד אחד כזה... מתוך הנחה פשוטה שטובים השניים מן האחד, החל שלומי לפשפש בכיסיו בתקווה למצוא כמה שקלים לקניית חטיף נוסף.

...שתי גולות, מכונית מרוץ קטנה וששה גלעיני מישמש ששמר כדי לזרוע בחצר – שום מטבע. שלומי משך בכתפיו באכזבה ויצא מהחדר כדי להשליך את העטיפה ולרחוץ את השוקולד שדבק בכפות ידיו. בדרכו למטבח, משכה את מבטו הדלת הפתוחה של חדר ההורים.

הוא יכול להבחין בקלות בשידה הגבוהה והממורקת, שבאחת ממגרותיה נמצא הכסף המזומן של הוריו. שלומי ידע שאסור לו לפתוח בשום אופן את המגרה הזאת בלי לקבל רשות. אבל בכל זאת... אם הוא ייקח רק מטבע אחת של חמישה שקלים, הוא יוכל לקנות בה כל כך הרבה הנאה...

בעוד שלומי מהרהר בכך, הוא הופתע לגלות שרגליו – כמעט מעצמן – מוליכות אותו היישר אל מגרת הכסף. והוא התפלא עוד יותר לגלות שידיו – כמעט מאליהן – פותחות במהירות את המגרה ושולפות משם מטבע כסופה וגדולה של חמישה שקלים.

החנות "עולם הממתקים" הייתה עמוסה למדי, כרגיל, וכששלומי חיכה בתור, הוא כמעט יכול היה להרגיש את טעמו של "החטיף המושלם" שעוד מעט יגיע אליו מעל הדלפק. פתאום, ניתקה אותו מהומה פתאומית מחלומו המתוק. קולות רמים נשמעו בתוך החנות: "תעוף מפה, גנב קטן! אם אני רואה אותך עוד פעם מתקרב לחנות הזאת אני מייד מתקשר למשטרה!" שלומי הספיק להפנות את מבטו ולהבחין במוכר נזעם המנער ילד סמוק-פנים בשרוול חולצתו, גורר אותו אל מחוץ לדלת ומנופף בכעס בממתק שאותו ניסה לגנוב מהחנות.

שלומי ריחם על הילד. הוא בטח ממש מתבייש, אבל בעצם, מגיע לו. תארו לעצמכם, לנסות לגנוב ממתק! זה דבר ששלומי לא יעשה בחיים. לא הוא! הוא קונה את הממתקים שלו ביושר בכסף שהוא קיבל... שהוא - - - אֶ- - - שהוא השיג... בלי רשות. מהמגרה של הוריו.

"מה בשבילך?" פנה המוכר ישירות אליו. הוא נראה עכשיו הרבה יותר רגוע מלפני כמה דקות – אולי שמח שיש לו לקוח ישר. אילו היה יודע...

שלומי לא ידע מה לעשות. הוא כל כך רצה את הממתק, הוא ממש הרגיש את טעמו על קצה הלשון. אבל הוא גם ידע שבעצם, הדבר שהוא עושה אינו טוב ממה שעשה הילד שגנב מהחנות...

מה, לדעתכם, צריך שלומי לעשות?

א) להמשיך ולקנות את הממתק, כי הוא לקח כבר את הכסף ממילא; אבל להבטיח לעצמו לא לעשות את זה שוב בחיים.

ב) לשכוח מהממתק, לחזור הביתה ולהכניס את המטבע ישר למגרה שאליה היא שייכת.

ג) ללכת הביתה ולחכות שהוריו יחזרו, להשיב להם את הכסף, להתנצל ולהיות מוכן לשאת בתוצאות.

המשיכו לקרוא ותגלו מה עשה שלומי, או קראו את התשובות בהסברים שבתחתית העמוד.

"כן ילד, מה בשבילך?" חזר האיש על שאלתו. שלומי הוציא את המטבע מהכיס. פתאום נדמה היה לו שהיא בוערת.

"אה... רציתי את וופל השוקו..." הוא התחיל לומר.

"מייד!" חייך המוכר, ומיהר לכיוון המדף.

"אבל... אבל אני לא יכול!" שלומי אמר את הדברים בקול רם ונמלט מהחנות מיד, לפני שיתחרט.

כשחזר הביתה וגילה שהמכונית של הוריו עדיין לא בחנייה, פלט שלומי אנחת רווחה. הוא עלה לקומה השנייה ונכנס לחדר ההורים. הוא ניגש למגרת הכסף כדי להחזיר לשם את המטבע ו... כמעט התעלף.

שם, מול עיניו הפעורות לרווחה, הוא ראה את טביעת אצבעותיו הברורה והמפלילה – בצבע שוקולד – שנשארה מאז שפתח את המגרה! אם הוא לא היה מחזיר את הכסף, הוא לעולם לא היה מגלה אותה – אבל ההורים שלו בוודאי היו מבחינים בה, בפעם הבאה שהיו ניגשים לפתוח את המגרה!!!

כשהחזיר שלומי את הכסף וניקה היטב את המגרה, הוא כבר הבין מצוין שניצַל מתקרית מסובכת במיוחד. נראה כאילו אלוקים משגיח עליו ומעביר לו מסר – מהיום ואילך לשמור תמיד את ידיו נקיות – ביותר ממובן אחד.

תשובות והסברים

א) להמשיך ולקנות את הממתק, כי הוא לקח כבר את הכסף ממילא; אבל להבטיח לעצמו לא לעשות את זה שוב בחיים... זה מאוד מפתה – מפתה כמעט כמו חטיף השוקולד עצמו. להחליט שלא לחזור על המעשה הוא דבר חשוב וחיובי, אבל זה לא מספיק, משום שהכסף ששלומי לקח לא שייך לו, והשימוש בו אסור (ר' שמות כ, יג ודברים ה, יז).

ב) לשכוח מהממתק, לחזור הביתה ולהכניס את המטבע ישר למגרה שאליה היא שייכת. לא בחירה קלה, זה בטוח – אבל זו הבחירה הנכונה. כשאדם לוקח משהו שלא שייך לו, הוא צריך להחזיר אותו במהירות האפשרית (ר' שמות כב, ב).

ג) ללכת הביתה ולחכות שהוריו יחזרו, להחזיר להם את הכסף, להתנצל ולהיות מוכן לשאת בתוצאות. זה נשמע כמו מעשה אצילי, אבל כל עוד שלומי לא יודע שהוריו מודעים למעשה הרע שלו, הוא אינו חייב להתוודות. מספיק להחזיר את הכסף בשקט ולא לעשות זאת שוב. (ר' רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה ב,ט).

שאלות למחשבה

רמה א

ש: מדוע, לדעתכם, לקח שלומי את הכסף, אם הוא ידע שזה לא בסדר?
ת: הרבה פעמים, מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו מרגישים יכולים להיות שני דברים שונים. שלומי ידע שלקחת את הכסף זה נקרא לגנוב, אבל הוא הרגיש כזה פיתוי לקנות עוד ממתק, שהוא שכנע את עצמו שזה בסדר. כשאנחנו מרגישים שבא לנו לעשות משהו שאנחנו לא בטוחים שהוא בסדר, כדאי שנחשוב פעמיים.

ש: מה לדעתכם יכול שלומי לעשות כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה לו שוב?
ת: קודם כל, הוא יכול להזכיר לעצמו את ההרגשה הגרועה שלו, כשהבין שהוא לא יותר טוב מהילד שניסה לגנוב מהחנות. הוא יכול גם לזכור כמה נבהל כשגילה שכמעט תפסו אותו. הוא יכול לנסות לעשות דברים שיפחיתו את הסיכויים שלו להתפתות – כמו להחליט שלא להיכנס בשום אופן לחדר הוריו כשהם לא בבית.

רמה ב

ש: אם מישהו רוצה לעשות מעשה שהוא לא יודע בדיוק אם הוא מעשה נכון, האם נראה לכם שיש איזו דרך לדעת אם המעשה נכון או לא?
ת: עמוק בפנים, בדרך כלל, כולנו יודעים מה נכון ומה לא. יחד עם זאת, אנחנו עלולים להתפתות או להתבלבל, ולא תמיד להחליט נכונה. אחד הסימנים לבחירה נכונה הוא, שלמרות שהיה לנו קשה להחליט אותה, אחר כך אנחנו מרגישים טוב לגביה. לעומת זאת, כשעושים בחירה שלילית, לפעמים מרגישים טוב באותו רגע אבל אחר כך אנחנו חשים ריקים ומלאי חרטה. ועדיין, לפעמים קשה מאוד לדעת. לכן, אם יש לנו ספק, כדאי להתייעץ עם מישהו שאנחנו סומכים על שיקול דעתו. במשך אלפי שנים, עַם ישראל התייעץ עִם התורה – ספר גדרי המוסר שלנו – ועם אלה שיודעים אותה היטב, כדי לברר בעיות מסוג זה.

ש: האם, לדעתך, מוסרי לגנוב מעשיר כדי לתת את הכסף לעניים? מדוע?
ת: האיסור לגנוב אינו תלוי בכמות הכסף שיש לקרבן או במה שיעשה הגנב עם הכסף אחרי שיגנוב אותו. עזרה לעניים היא מעשה נפלא, אבל צריך לעשותו בדרכים ישרות.

הנושאים העולים לדיון במאמר זה מציגים דיון כללי בחיים מוסריים בהתבסס על מקורות יהודיים קלאסיים. היישומים הספציפיים לכל מקרה ישתנו בהתאם לנסיבות. אנו ממליצים למתעניינים בנושא לעיין עמוק יותר במקורות, או להתייעץ עם רב מוסמך.