בלוח השנה העברי חודש אלול הוא חודש קצת מוזר. חגים רבים מפוזרים במהלך השנה, וכמו לכל אירוע משמעותי צריך להתכונן. לפני פסח אנחנו מתכוננים – בניקיון הבית, קנית מצות וחשיבה מעמיקה על מהות החג. כך גם לפני פורים, שבועות וסוכות. חודש אלול הוא חודש שלם שכל כולו הכנה! כל המנהגים והמצוות האופיניים לאלול כולם מכוונים לקראת ראש השנה ויום כיפור. יש שמשכימים לקום לסליחות מתחילת חודש אלול, יש שתוקעים בשופר מדי בוקר לאחר התפילה, יש מוסיפים פרק תהילים מיוחד פעמיים ביום כדי לכוון את התודעה לקראת החגים הממשמשים ובאים, וכמובן יש את מושג התשובה על העבר לקראת השנה החדשה. ההכנות לקראת הימים הנוראים ארוכות יותר מהימים הנוראים עצמם! נראה שיותר משאנו מתכוננים לחג אנחנו חוגגים את ההכנה.

יתכן שיש בזה כדי ללמד אותנו על מהות הימים הנוראים.

מרבים להזכיר שראש השנה הוא יום דין. יום שבו א-לוהים מעביר לפניו את כל הנבראים ודן אותם על פי מעשיהם ומכריע כיצד תיראה השנה הבאה שלהם. יש בזה משהו מאיים ופגיע. לעמוד למשפט בלי אפשרות להסתיר דבר. בלי אפשרות לתרץ תירוצים ולטעון שהכוונה היתה אחרת. א-לוהים יודע גם את המחשבות והכוונות העמוקות שלנו.

כך היה המצב אם יום הדין של א-לוהים הוא כמו בית משפט בעולם הגשמי. המטרה העיקרית של המערכת המשפטית היא להעמיד לדין את מי שפשע וחטא ולתת לו את העונש המגיע לו. לפעמים המשטרה מנסה להפליל את האדם שחשוד בעבירה ו"לתפוס אותו על חם". אבל  לא כך הוא הדין הא-לוהי. בחודש שקודם למשפט ניתנת לנו ההזדמנות להתעורר ולשנות את דרכנו. לקבל החלטות נבונות יותר ולבחור בדרך טובה וישרה. אנחנו לא מתכוננים בגלל המשפט, להיפך! מעמידים אותנו למשפט כדי שנתכונן! א-לוהים לא מעוניין לבוא איתנו חשבון להעניש אותנו, הוא לא "מחפש אותנו בסיבוב". הוא רוצה שנצליח, שנתקדם ונגדל. זה יותר דומה למבצע שהורה עושה לילד שלו כדי שישפר את התנהגותו. המטרה היא לא שהילד יכשל כמובן, אלא להיפך; המטרה היא לעודד אותו ולדחוף אותו להצלחה.

לכן ההכנות לימים הנוראים מתפרשות על פני חודש שלם. יום הדין הא-לוהי לא נועד לבוא איתנו חשבון על כל ה'פשלות' שלנו בעבר. אדרבה, הוא נועד בשביל העתיד, בשביל תהליך ההתחדשות והחזרה ל'אני' המקורי שלנו, זה שרוצה בטוב ולא קבור תחת מירוץ החיים והשגרה השוחקת.

זו הסיבה שבניגוד לאינסטינקט הטבעי, יום הדין הוא יום של חג. כפי שהתלמוד ירושלמי מציין שבדרך כלל כשאדם עומד למשפט הוא נמצא במצב של צער ודאגה לקראת גזר הדין שלו. אבל בראש השנה אנו חוגגים – סועדים סעודות גדולות ומתלבשים בבגדי חג. ואכן זו סיבה למסיבה, א-לוהים נותן לנו התחדשות שנתית, הוא נותן לנו את האפשרות לאפס הכל ולהתחיל מההתחלה. אנחנו חוגגים את ההתחלה החדשה שלנו ממש כמו מי שסיים לימודים מפרכים וכעת מתחיל דרך חדשה עם מקצוע מבטיח ביד. כמובן שגודל החגיגה הוא כגודל ההשקעה בלימודים והתוצאות בבחינת הגמר. כך גם אנו צריכים להכין את עצמנו ולהיות ראויים להתחיל מחדש. ואם נעשה כן, זו תהיה חגיגה גדולה מאוד.

חג שמח וכתיבה וחתימה טובה!