אילו היית מועמד למשפט שתאריכו כבר ידוע, ובמשפט זה ייקבעו עתידך הכלכלי, הבריאותי והקיומי. כמה זמן היית מקדיש להכנות לקראתו? האם היית מסתפק ביום אחד? אולי יומיים? ודאי שלא, ברור שהיית מתכונן אליו במשך שבועות, זמן רב ככל שיינתן לך.

בראש השנה כל אדם עומד למשפט על מעשיו, ביום זה יקבע אם הוא יזכה לסיים שנה זו בחיים, או חס וחלילה לא. האם תהיה פרנסתו ברווח ובכבוד או שלא. האם יהיה בריא או חולה... כל אלה ועוד נושאים רבים ומגוונים בעלי חשיבות עליונה, נקבעים בראש השנה.

אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים.

אלול – החודש שבסיומו מגיע ראש השנה, נותן הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית אינטנסיבית, בבחינה מחודשת של מטרת החיים ובהתקרבות יומיומית אל א-לוהים. זהו הזמן האידיאלי לבחינת תכלית החיים, להבדיל מזרימה אקראית תוך צבירת ממון ורדיפה אחר כבוד. אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. אנו בוחנים את עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקורתי וכן, כפי שנהגו היהודים לעשות מימים ימימה בדרכם אל תכלית השלמות האישית.

ארבע האותיות שמרכיבות את המילה "אלול" מהוות ראשי תיבות לפסוק משיר השירים (פרק ו' פס' ג') "אני לדודי ודודי לי" (המילה "דודי" בלשון המקורות משמעותה – אהובי). מלים אלה מסכמות את מערכת היחסים בין א-לוהים לעמו.

במלים אחרות, החודש הקודם לראש השנה הוא הזמן בו יוצא בורא עולם לקראתנו, על מנת ליצור עבורנו סביבה נוחה להתעוררות ולתשובה.

תקופה של 40 יום

נחזור כ-3,000 שנה לאחור, אל מדבר סיני. א-לוהים מצווה את עשרת הדברות, העם סוגד לעגל הזהב, ומשה רבנו מתחנן בכל כוחו לפני הא-ל שיחוס על עמו – ישראל.

ביום הראשון של אלול, משה עולה אל הר-סיני, וארבעים יום מאוחר יותר – ביום שעתיד להפוך ליום הכיפורים – הוא יורד חזרה אל העם, עם לוחות הברית השניים.

חודש אלול פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר – הוא יום הכיפורים.

גם עבורנו, חודש אלול פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר – הוא יום הכיפורים.

מדוע דווקא 40? ארבעים הוא מספר של התנקות והיטהרות. המבול שהתחיל תקופה חדשה בזמנו של נוח, נמשך 40 יום, והמקווה (אגן ההיטהרות היהודי המסורתי) מכיל 40 סאה (יחידות מידה) של מים.

אלול מהווה הזדמנות אדירה להתעלות. בתקופה זו רבים מאתנו מגבירים את לימודי התורה והמוסר שלהם ומדקדקים יותר בשמירת המצוות. רבים הם אלה העורכים חשבון נפש יום-יומי ובוחנים מחדש את מטרותיהם וכיצד הם עומדים ביעדים שלהם.

התעוררות בתפילה

מהיום השני של חודש אלול, נוהגים בני עדות אשכנז לתקוע בשופר בכל בוקר לאחר התפילה. וזאת על מנת להתעורר לקראת ימי הדין המתקרבים. קול "בכיית" השופר מדרבן אותנו לנצל את חודש אלול להתעלות רוחנית ולצמיחה אישית ככל האפשר.

כמו כן, יש מוסיפים לתפילות באלול, את מזמור כז' בתהילים, הן בתפילת שחרית והן בתפילת ערבית (או מנחה). במזמור זה קורא דוד המלך: "אחת שאלתי... אותה אבקש – שִׁבתי בבית ה' כל ימי חיי" אנחנו מתמקדים בשילוב נוכחותו של הא-ל בחיינו, ושואפים לחזק את הקשר שלנו עם הנצח והאין-סוף הנפלא.

סליחות

האשכנזים נוהגים לומר "סליחות" החל ממוצאי השבת שלפני ראש השנה. ה"סליחות" הן סדרת תפילות מיוחדת שמטרתן לפתוח את סגור ליבנו ולעורר רחמי שמיים. אם ראש השנה חל בתחילת השבוע, מתחילים לומר "סליחות" ממוצאי השבת של השבוע הקודם. הספרדים מקדימים לומר "סליחות" החל מראש חודש אלול.

בהכנות לראש השנה, אותו הא-ל שברא אותנו עם לב טהור ונקי, אותו הא-ל שנתן לנו הזדמנות בעולמו, נותן לנו הזדמנות נוספת אם "פספסנו" את הראשונה.

לאחר חטא העגל, משה רבנו ביקש מא-לוהים שיראה לו את הדרך בה הוא מנהיג את העולם. תשובתו של הא-ל ידועה בשם "שלוש עשרה מידות של רחמים", המתארות את סבלנותו של הבורא. בהכנות לראש השנה, אותו הא-ל שברא אותנו עם לב טהור ונקי, אותו הא-ל שנתן לנו הזדמנות בעולמו, נותן לנו הזדמנות נוספת אם "פספסנו" את הראשונה.

ה"סליחות" נאמרות במניין של עשרה. אם אין אפשרות להגיע למניין, יש לאומרן ביחידות, תוך השמטת הקטעים בשפה הארמית וי"ג המידות.

לסיום, ההיבט החשוב ביותר של חודש אלול, הוא יצירת תכנית לחיים, משום שכאשר היום הגדול יגיע, וכל אחד מאיתנו יתייצב אל מול בורא העולם לבקש עוד שנה, רצוי שנדע מה בעצם אנחנו מבקשים!