ימי אלול ותשרי מוקדשים לתהליך שיפור עצמי לו זקוק כל אדם, מגדול ועד קטן. מדובר בזמן של חשבון נפש, שיפור המעשים ותיקון ההנהגות, כאשר חלק אינטגרלי מתהליך זה הוא ענין ה'קבלות'.

ל'קבלה' יש אחריות כבדה. היא נועדה לנצל את הרצינות של התקופה, ו'לקבע' אותה בצורה שתישמר למשך זמן – גם כשכבר לא מצויים בעומקן של הרגשות. ה'קבלה' דומה במידה מסוימת לברית. כמו ברית הנכרתת בין שני אנשים בזמן שיש ביניהם קירוב דעות, והיא שומרת עליהם גם כאשר עם הזמן מתפוגג הקירוב הזה, כך הקבלה שומרת עלינו שנעמוד בהבטחות העצמיות לשנה החדשה גם כאשר הזמן עבר והרגעים המעוררים של תחילת השנה הרחק מאחורינו.

מצד שני, צריך גם לחפש דבר שאינו קשה מדי

אלא שלמדובר באתגר מעט מורכב - לקבל קבלה נכונה, המתאימה לאדם המקבל אותה בדיוק לפי צרכיו.

מצד אחד, אנו רוצים קבלה שהיא משמעותית, שיש בה תוספת איכותית לצורת ההתנהגות המעשית. ומצד שני, צריך גם לחפש דבר שאינו קשה מדי, שהרי אם בסוף לא מקיימים אותה, לא הרווחנו כלום, ואולי אף הפסדנו.

להוריד 50%

סיפר רבי שלום שבדרון ז"ל (ה'מגיד הירושלמי'), דיבר בצעירותו עם רבו (רבי לייב חסמן ז"ל, אישיות מוסרית ידועה). הרב שאל אותו איזו קבלה הוא יוכל לקבל לקראת השנה החדשה, ורק בתנאי שהוא באמת יוכל לעמוד בה. כשניסה התלמיד להתחיל לענות, אמר לו רבו: לא כך. אין זה עניין שמתאים להחליט עליו על רגל אחת. שב, תחשוב, תברר. כשיהיה לך רעיון – ורק בתנאי שאין לך שום ספק שתוכל לקיים את הדברים – תחזור אלי.

אחר זמן חזר התלמיד והכריז שהוא הרהר בדעתו, ויש לו 'קבלה' שיוכל ללא ספק ופקפוק לעמוד בה. אמר לו הרב: עכשיו, תוריד ממנה 50 אחוז, תצמצם את הקבלה בחצי – ואת מה שנשאר תקבל על עצמך...

אפילו אם נישאר עם מעט ביד, עדיף להפחית ובלבד שיהיה אפשר לקיים אף ללא חשש קל של ספק.

קבלת התלמיד

ועכשיו נוסיף סיפור נוסף, שיהיה לעילוי נשמת הרב חנוך סגל הי"ד (לפני מספר שנים פוצץ את עצמו מחבל מתאבד באוטובוס קו 2, החוזר מהכותל המערבי. בפיגוע נהרגו 23 בני אדם, וביניהם – הרב חנוך).

כשהלכתי לניחום אבלים אצל בנו, שהוא ידיד יקר שלי, הוא סיפר לי סיפור אודות אביו. ר' חנוך היה מחנך כיתה ז' במשך שנים רבות, ובין שאר הדברים היה מעודד את תלמידיו לפני הימים הנוראים לקבל עליהם איזו קבלה. הוא הדגיש שיהיה זה דבר שבכוחם לקיימו, ושזה יהיה בינם לבין עצמם.

תלמיד אחד קיבל קבלה, עמד בה והתעלה על ידה.

אחר שנים מספר, קיבל ר' חנוך הזמנה לחתונה. כשהוא הגיע לפני החופה, אמר לו החתן: כשהייתי בכיתה ז' והצעת לקבל קבלה כלשהי, קיבלתי עלי שכל לילה לפני שאני הולך לישון – אלמד ספר מוסר במשך 10 דקות. כך עשיתי, המשכתי את זה הלאה גם אחרי אותה שנה, וזה שינה לי את החיים. לא רק בגלל שעל ידי זה למדתי דברים רבים שאחרת לא הייתי זוכה להגיע אליהם, אלא גם כי כל היום נראה אחרת כשיודעים שיהיה בערב לימוד של מוסר.

הלך ר' חנוך, וסיפר דברים אלו לאביו של החתן.

"אכן", הגיב האב, "כל השנים ראיתי שבני סוגר את הדלת מספר דקות לפני שהוא הולך לישון, ומעולם לא ידעתי מה הוא עושה בדקות אלו. עכשיו אני יודע!"